ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 98 (נ ע"א)

׳אומן את הדסה׳ - קוצו של ד' שהאח שומרו מן האחר

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 98 · דף נ ע"א

לשון הזוהר

וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (אסתר ב ז) ׳וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה׳, הוּא אוּמָן דִּילָהּ וְאִיהִי אֱמוּנָה דִילֵיהּ, וְדָא אִיהוּ דְאִתְּמַר (שם כ) ׳כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ׳, וְלָא נָגַע בָּהּ נוּכְרָאָה דְאִיהוּ אַחֵר, בְּגִין דְּאָח עִמָּהּ וַדַּאי, וְאִיהוּ סָתִיר לָהּ מִנֵּיהּ, בְּמַאי סָתִיר לָהּ מִנֵּיהּ בַּנְּקוּדָה דְאִיהִי קוֹצָא דְאָת ד' מִן אֶחָד, א״ח נְטִיר ד', דְּלָא יִתְקַרִיב לְגַבָּהּ אַחֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מב ח) ׳אֲנִי יהו״ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳׳, וְהַאי נְקוּדָה אִיהִי אוֹת בְּרִית, דְּבָהּ אִשְׁתַּלִּים א'ח לְעֶשֶׂר, וּבָהּ אִתְעֲבִיד י', וּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית מִילָה גָּרִים לְאִסְתַּלְקָא מִינֵיהּ שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי יִחוּדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְשַׁלִּיט עֲלֵיהּ ש״ד דְּאִיהוּ אַחֵר.וַדַּאי י' דְּשַׁדַּי, אִיהִי קוֹצָא מִן ד' דְאֶחָד, וְאִם מְשַׁקֵּר אַעֲבַר קוֹצָא מִן ד' מִן אֶחָד וְאִשְׁתָּאַר אַחֵר, וּבְגִין דָּא אָמַר קְרָא (שמות לד יד) ׳לֹא תִשְׁתַּחֲוְה לְאֵל׳ אַחֵר וְגוֹמֵר, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְשָׁלְטָא עַל בַּר נַשׁ שֵׁד דְּאִיהוּ אֵל אַחֵר, אִיהוּ מִשְׁתַּעְבֵּד בֵּיהּ בְּכָל מִינֵי עִנּוּיִין, וְחוֹבָא דָא גָרָם לְיִשְׂרָאֵל לְאִשְׁתַּעְבְּדָא בְּהוֹן אוּמִין דְּעָלְמָא.

תרגום

ועליו נאמר (אסתר ב ז) ’׳וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה׳’ - הוא אומנה והיא אמונתו, וזהו שנאמר (שם כ) ’׳כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ׳’, ולא נגע בה זר שהוא ’אחר’, משום שאח עמה ודאי, והוא סותר אותה ממנו - במה סותר אותה ממנו? בנקודה שהיא קוצו של אות ד’ מ’אחד’ - ’אח’ שומר את ה’ד’’, שלא יתקרב אליה ’אחר’, זהו שכתוב (ישעיה מב ח) ’אֲנִי יְהוָה ׳הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳’, ונקודה זו היא אות ברית, שבה משתלם ’אח’ לעשר, ובה נעשה י’; ומי שמשקר בברית מילה גורם להסתלק ממנו השכינה שהיא ייחוד הקב"ה, ושולט עליו שֵׁד שהוא ’אחר’. ודאי י’ של ’שדי’ היא קוצו של ד’ מ’אחד’, ואם משקר - מעביר את הקוץ מה’ד’ של ’אחד’ ונשאר ’אחר’; ומשום כך אמר הכתוב (שמות לד יד) ’׳לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל׳ אַחֵר’ וגו’; ובאותה שעה ששולט על אדם שֵׁד שהוא ’אל אחר’, משעבד אותו בכל מיני עינויים, וחטא זה גרם לישראל להשתעבד באומות העולם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועליה אתמר (אסתר ב ז) ׳ויהי אמן את הדסה׳, הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה, ודא איהו דאתמר (שם כ) ׳כאשר היתה באמנה אתו׳, ולא נגע בה נוכראה דאיהו אחר, בגין דאח עמה ודאי, ואיהו סתיר לה מניה, במאי סתיר לה מניה בנקודה דאיהי קוצא דאת ד' מן אחד, א״ח נטיר ד', דלא יתקריב לגבה אחר, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב ח) ׳אני יהו״ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳, והאי נקודה איהי אות ברית, דבה אשתלים א'ח לעשר, ובה אתעביד י', ומאן דמשקר בברית מילה גרים לאסתלקא מיניה שכינתא, דאיהי יחודא דקודשא בריך הוא, ושליט עליה ש״ד דאיהו אחר.ודאי י' דשדי, איהי קוצא מן ד' דאחד, ואם משקר אעבר קוצא מן ד' מן אחד ואשתאר אחר, ובגין דא אמר קרא (שמות לד יד) ׳לא תשתחוה לאל׳ אחר וגומר, ובההוא זמנא דשלטא על בר נש שד דאיהו אל אחר, איהו משתעבד ביה בכל מיני ענויין, וחובא דא גרם לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא.

התרגום: ועליו נאמר (אסתר ב ז) ’׳ויהי אמן את הדסה׳’ - הוא אומנה והיא אמונתו, וזהו שנאמר (שם כ) ’׳כאשר היתה באמנה אתו׳’, ולא נגע בה זר שהוא ’אחר’, משום שאח עמה ודאי, והוא סותר אותה ממנו - במה סותר אותה ממנו? בנקודה שהיא קוצו של אות ד’ מ’אחד’ - ’אח’ שומר את ה’ד’’, שלא יתקרב אליה ’אחר’, זהו שכתוב (ישעיה מב ח) ’אני יהוה ׳הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳’, ונקודה זו היא אות ברית, שבה משתלם ’אח’ לעשר, ובה נעשה י’; ומי שמשקר בברית מילה גורם להסתלק ממנו השכינה שהיא ייחוד הקב"ה, ושולט עליו שד שהוא ’אחר’. ודאי י’ של ’שדי’ היא קוצו של ד’ מ’אחד’, ואם משקר - מעביר את הקוץ מה’ד’ של ’אחד’ ונשאר ’אחר’; ומשום כך אמר הכתוב (שמות לד יד) ’׳לא תשתחוה לאל׳ אחר’ וגו’; ובאותה שעה ששולט על אדם שד שהוא ’אל אחר’, משעבד אותו בכל מיני עינויים, וחטא זה גרם לישראל להשתעבד באומות העולם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ויהי אמן כו'. רוצה לומר כמו שאמרו בב"ר (פרשה א) אמון מוצנע שנאמר ויהי אומן כו', ומפרש לשון אמנה כמו שהיא באמנה אתו ואינה מחלפת אותו כן הוא עמה אומן ונטיר לה:

לכל המפרשים על פיסקה זו