ביאתה אל המלך שלא כדת - ו ׳שמע אחד׳ שם אח עד
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 97 · דף נ ע"א
לשון הזוהר
[נ.] וּמָאן גָּרַם עִנּוּי לִשְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, אֶלָּא רָזָא דְמִלָּה ׳וּבְכֵן אָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת׳ (אסתר ד, טז), בְּגִין דְּעָאלַת ° בְּלָא בַּעְלָהּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, דְּבַטִּילוּ בָּהּ אוֹרַיְיתָא, וְדָא גָרַם אִבּוּדָא דְבַיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי׳ (אסתר ד, טז), וְעִם כָּל דָּא ° אַף עַל גַּב דְּעָאלַת בְּלָא בַּעְלָהּ דְאִיהוּ דִבְרֵי תוֹרָה, עִם כָּל דָּא עָאלַת בַּאֲבָהָן, ° דְּאִינוּן ׳שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם׳ דְּאִתְעַנַּת בְּהוֹן, ° וְאִינוּן סַהֲדִין דְעוּלֵימְתָא עָאלַת בֵּיהּ לְמַלְכָּא, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ׳ (שם ב, יג), נַעֲרָה וַדַּאי ׳בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ׳ דְּאִישׁ לֹא יְדָעָהּ אֶלָּא בַעְלָהּ, ° וּכְמָה דְבָעֶרֶב הִיא בָאָה נַעֲרָה בְּתוּלָה וַדַּאי, הָכִי נַמִּי בַּבֹּקֶר הִיא שָׁבָה נַעֲרָה בְּתוּלָה וַדַּאי, וּבָהּ עֶרֶב וָבֹקֶר פַּעֲמַיִם קוֹרִין לְיִשְׂרָאֵל בַּעְלָהּ, וְסַהֲדִין עֲלָהּ דְּלָא חֲלִיפַת לֵיהּ הִיא וּבְנָהָא בְאָחֳרָא, ° וּבְגִין דָּא יִשְׂרָאֵל אָמְרִין בְּכָל יוֹמָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אֶחָד, שְׁמַ״ע אֶחָ״ד, שֵׁ״ם אָ״ח עִ״ד, אָ״ח נָטִיר לָהּ, בְּגִין דְּאָח לְצָרָה יִוָּלֵד (משלי יז, יז), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ° ׳אַתָּה סֵתֶר לִי׳ (תהלים לב, ז), ׳בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ׳ (דברים כח, ו), ׳יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ׳ (בראשית מט, כח), (דף נ ע״א) בְּגִין דְּבֵיהּ יהו״ה וּבֵיהּ ד', בֵּיהּ אִיהִי נְטִירָא.
תרגום
[נ.] ומי גרם עינוי לשכינה בגלות? אלא סוד הדבר: ’׳וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת׳’ (אסתר ד טז), משום שנכנסה בלא בעלה, שנאמר בו (דברים לג) ’מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ’, שביטלו בה תורה, וזה גרם אבדן בית ראשון ושני, זהו שכתוב (אסתר ד טז) ’׳וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי׳’. ועם כל זה, אף שנכנסה בלא בעלה שהם דברי תורה, עם כל זה נכנסה באבות שהם ’׳שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם׳’ שהתענתה בהם, והם עדים שהעלמה נכנסה בו למלך, זהו שכתוב (שם ב יג) ’׳וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ׳’ - ’נערה’ ודאי ’׳באה אל המלך׳’ שאיש לא ידעה אלא בעלה, וכמו שבערב היא באה נערה בתולה ודאי, כך גם בבוקר היא שבה נערה בתולה ודאי, ובה ערב ובוקר פעמיים קוראים ישראל בעלה, ועדים עליה שלא החליפה אותו - היא ובניה - באחר, ומשום כך ישראל אומרים בכל יום ’שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד’ - שְׁמַ"ע אֶחָ"ד - שֵׁ"ם אָ"ח עֵ"ד - ’אח’ שומר אותה, משום ש’אָח לְצָרָה יִוָּלֵד’ (משלי יז יז), ועליו נאמר (תהלים לב ז) ’׳אַתָּה סֵתֶר לִי׳’; ’׳בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ׳’ (דברים כח ו), ’׳יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ׳’ (בראשית מט כח) - (דף נ ע"א) משום שבו יהו"ה ובו ד’, בו היא נשמרת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [נ.] ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא, אלא רזא דמלה ׳ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת׳ (אסתר ד, טז), בגין דעאלת ° בלא בעלה, דאתמר ביה (דברים לג) מימינו אש דת למו, דבטילו בה אורייתא, ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני, ° הדא הוא דכתיב ׳וכאשר אבדתי אבדתי׳ (אסתר ד, טז), ועם כל דא ° אף על גב דעאלת בלא בעלה דאיהו דברי תורה, עם כל דא עאלת באבהן, ° דאינון ׳שלשת ימים לילה ויום׳ דאתענת בהון, ° ואינון סהדין דעולימתא עאלת ביה למלכא, ° הדא הוא דכתיב ׳ובזה הנערה באה אל המלך׳ (שם ב, יג), נערה ודאי ׳באה אל המלך׳ דאיש לא ידעה אלא בעלה, ° וכמה דבערב היא באה נערה בתולה ודאי, הכי נמי בבקר היא שבה נערה בתולה ודאי, ובה ערב ובקר פעמים קורין לישראל בעלה, וסהדין עלה דלא חליפת ליה היא ובנהא באחרא, ° ובגין דא ישראל אמרין בכל יומא שמע ישראל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אחד, שמ״ע אח״ד, ש״ם א״ח ע״ד, א״ח נטיר לה, בגין דאח לצרה יולד (משלי יז, יז), ועליה אתמר ° ׳אתה סתר לי׳ (תהלים לב, ז), ׳ברוך אתה בבואך׳ (דברים כח, ו), ׳יהודה אתה יודוך אחיך׳ (בראשית מט, כח), (דף נ ע״א) בגין דביה יהו״ה וביה ד', ביה איהי נטירא.
התרגום: [נ.] ומי גרם עינוי לשכינה בגלות? אלא סוד הדבר: ’׳ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת׳’ (אסתר ד טז), משום שנכנסה בלא בעלה, שנאמר בו (דברים לג) ’מימינו אש דת למו’, שביטלו בה תורה, וזה גרם אבדן בית ראשון ושני, זהו שכתוב (אסתר ד טז) ’׳וכאשר אבדתי אבדתי׳’. ועם כל זה, אף שנכנסה בלא בעלה שהם דברי תורה, עם כל זה נכנסה באבות שהם ’׳שלשת ימים לילה ויום׳’ שהתענתה בהם, והם עדים שהעלמה נכנסה בו למלך, זהו שכתוב (שם ב יג) ’׳ובזה הנערה באה אל המלך׳’ - ’נערה’ ודאי ’׳באה אל המלך׳’ שאיש לא ידעה אלא בעלה, וכמו שבערב היא באה נערה בתולה ודאי, כך גם בבוקר היא שבה נערה בתולה ודאי, ובה ערב ובוקר פעמיים קוראים ישראל בעלה, ועדים עליה שלא החליפה אותו - היא ובניה - באחר, ומשום כך ישראל אומרים בכל יום ’שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד’ - שמ"ע אח"ד - ש"ם א"ח ע"ד - ’אח’ שומר אותה, משום ש’אח לצרה יולד’ (משלי יז יז), ועליו נאמר (תהלים לב ז) ’׳אתה סתר לי׳’; ’׳ברוך אתה בבאך׳’ (דברים כח ו), ’׳יהודה אתה יודוך אחיך׳’ (בראשית מט כח) - (דף נ ע"א) משום שבו יהו"ה ובו ד’, בו היא נשמרת.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בלא בעלה. הדעת, משה רבינו עליו השלום, דרגא דתורה, וכמו שכתוב דת והוא הדעת בע' אנפין: