מוסף שבת קדושתו וברכתו - ולבושי הכפרה ׳ותלבש אסתר מלכות׳
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 96 · דף מט ע"ב
לשון הזוהר
[מט:] וּבְזִמְנָא דְאֱלֹהִים אֲחֵרִים חַזְיָין בְּשַׁבָּת שִׁנּוּיָיא בְּכֹלָּא, לֵית לוֹן רְשׁוּ לְקָרְבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ° ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א, נא), ° בְּגִין דְּקֹדֶשׁ הִיא ׳לָכֶם מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת׳, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בִּקְרָא (ויקרא יט, ג) אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וְגוֹמֵר, וּבְאִלֵּין תּוֹסֶפֶת אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא מוּסַף שַׁבָּת, וְכַד מִתְרַחֲקִין מִינָהּ כָּל דַּרְגִּין דְּחוֹל, וְלָא אִית רְשׁוּ נוּכְרָאָה בְּשַׁבָּת, לְאַעָלָא בֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, אִיהִי אִתְקְרִיאַת ° קְדוּשָׁה דִילֵיהּ, וְכַד מְבָרְכִין לָהּ בִּבְרָכָה אִתְקְרִיאַת בְּרָכָה דִילֵיהּ, ° וּבְתַרְוַיְהוּ אִיהִי (דף מט ע״ב) יִחוּד דִּילֵיהּ, כַּלָּה דִילֵיהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא אִיהִי שַׁבָּת ° שְׁקוּלָה כְּכָל אוֹרַיְיתָא. וּשְׁרַגָּא אִיהִי דִיּוֹקְנָא דִמְנַרְתָּא, וְצָרִיךְ לְמֶהֱוִי לִימִינָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, וּפָתוֹרָא דְשַׁבָּת צָרִיךְ לְמֶהֱוֵי לִשְׂמָאלָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, מִטָּה בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם, וְשַׁבָּת אִיהוּ אוֹת בְּרִית מִילָה, מָאן דִּמְחַלֵּל דָּא כְּאִלוּ מְחַלֵּל דָּא, מָה רְשׁוּת הָרַבִּים אִיהוּ חִלּוּל שַׁבָּת, אוּף הָכִי אוֹת בְּרִית אִיהִי חִלּוּל דִּילֵיהּ זוֹנָה, וְדָא רְשׁוּ נוּכְרָאָה, אוֹת דְּתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא לָקֳבֵל זָכוֹר, תְּפִלִּין דְּיָד לָקֳבֵל שָׁמוֹר, ° לֵית פִּקּוּדָא דַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה דְלָא אִשְׁתַּכַּח בְּשַׁבָּת, וּבְגִין דָּא שַׁבָּת הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּהּ. וְעוֹד שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִתְקְרִיאַת שׁוֹפָר, מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְאִיהִי שׁוֹפָר גָּדוֹל, תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵירוּתֵנוּ, תְּקַע אִיהִי תְּקִיעָה, דְּוַדַּאי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי תְּקִיעָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִסִּטְרָא דִימִינָא, וְאִתְקְרִיאַת שְׁבָרִים דִּילֵיהּ מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, וְאִתְקְרִיאַת תְּרוּעָה דִילֵיהּ מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ דַעַת, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר ׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעִי תְרוּעָה׳ (תהלים פט, טז), יוֹדְעִי בְדַעַת, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ׳ (משלי ג, כ), ׳וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ׳ (שם כד, ד). אִיהִי שׁוֹפָר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קוֹל הַשּׁוֹפָר, וּבְזִמְנָא דְהִיא סָלְקָא לְגַבֵּיהּ בִּתְלַת קִטְרִין אִלֵּין, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד׳ (שמות יט, יט), הוֹלֵךְ בַּתְּקִיעָה, וְחָזֵק בַּשְּׁבָרִים, מְאֹד בַּתְּרוּעָה. וְאִיהִי יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְכַד אִתְקַשְּׁטַת קֳדָמֵיהּ בִּלְבוּשִׁין שַׁפִּירִין דְּאִינוּן לְבוּשֵׁי כַפָּרָה, אִתְקְרִיאַת צִיץ דִּילֵיהּ, מִצְנֶפֶת דִּילֵיהּ, אַבְנֵט דִּילֵיהּ, אִיהִי כְלִילָא מֵאַרְבַּע בִּגְדֵי לָבָן מִסִּטְרָא דִימִינָא, וּמֵאַרְבַּע בִּגְדֵי זָהָב מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְקַשְּׁטַת בְּאִלֵּין לְבוּשִׁין דְּכַפָּרָה אִתְּמַר בָּהּ ׳וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת׳ (אסתר ה, א), וּבְהוֹן עָאלַת לִפְנַי וְלִפְנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) ׳וַתַּעֲמוֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית׳, וּבְהוֹן נָשְׂאָה חֵן בְּעִינָיו, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז), וּמִיָּד ° ׳אדנ״י שְׁמָעָה אדנ״י סְלָחָה אדנ״י הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר׳ (דניאל ט, יט). פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג, וּמַה דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא אָסוּר בֵּיהּ נְעִילַת הַסַּנְדָל, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ (שיר ז ב) ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳, וְעִנּוּגָא וְחֶדְוָה וְכַמָּה טָבִין מְזוּמָנִין לְגַבָּהּ, וְדָא יְהֵא בְזִמְנָא דְפוּרְקָנָא בַעֲגָלָא.
תרגום
[מט:] ובזמן שהאלהים האחרים רואים בשבת שינויים בכול, אין להם רשות להתקרב, זהו שכתוב (במדבר א נא) ’׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳’, משום שהיא קודש ’׳לָכֶם, מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת׳’, ומשום כך נאמר בכתוב (ויקרא יט ג) ’אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ’ וגו’. ובתוספות אלה נקראת השכינה ’מוסף שבת’, וכשמתרחקות ממנה כל דרגות החול, ואין רשות לזר בשבת להיכנס בין הקב"ה לשכינתו - היא נקראת קדושתו, וכשמברכים אותה בברכה נקראת ברכתו, ובשניהם היא (דף מט ע"ב) יחודו, כלתו, באותה שעה השבת שקולה כנגד כל התורה. והנר הוא דיוקן המנורה, וצריך להיות לימין, ועליו נאמר ’הרוצה להחכים ידרים’; ושולחן השבת צריך להיות לשמאל, ועליו נאמר ’הרוצה להעשיר יצפין’; המיטה - בין צפון לדרום. והשבת היא אות ברית מילה: מי שמחלל את זו כאילו מחלל את זו - כשם שרשות הרבים היא חילול שבת, כך אות ברית - חילולו זנות, וזו רשות זרה. אות תפילין של ראש כנגד ’זכור’, תפילין של יד כנגד ’שמור’; אין מצות עשה ולא תעשה שאינה נמצאת בשבת, ומשום כך שבת שקולה כנגד כל התורה כולה. ועוד, שכינה תחתונה נקראת ’שופר’ מצד השכינה העליונה שהיא שופר גדול, ’תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ’; ’תְּקַע’ היא התקיעה - שוודאי שכינה תחתונה היא תקיעתו של הקב"ה מצד הימין, ונקראת שברים שלו מצד השמאל, ונקראת תרועה שלו מצד עמוד האמצע שהוא דעת, ומשום כך נאמר (תהלים פט טז) ’׳אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה׳’ - ’יודעי’ בדעת, שנאמר בו (משלי ג כ) ’׳בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ׳’, ’׳וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלֵאוּ׳’ (שם כד ד). היא שופר, והקב"ה קול השופר, ובזמן שהיא עולה אליו בשלושת הקשרים הללו, נאמר בו (שמות יט יט) ’׳וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד׳’ - ’הולך’ בתקיעה, ’וחזק’ בשברים, ’מאד’ בתרועה. והיא יום הכיפורים, וכשמתקשטת לפניו בלבושים נאים שהם לבושי כפרה, נקראת ציץ שלו, מצנפת שלו, אבנט שלו, היא כלולה מארבעה בגדי לבן מצד הימין, ומארבעה בגדי זהב מצד השמאל, באותה שעה שמתקשטת בלבושי כפרה אלה, נאמר בה (אסתר ה א) ’׳וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת׳’, ובהם נכנסה לפני ולפנים, זהו שכתוב (שם) ’׳וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית׳’, ובהם נשאה חן בעיניו, וסוד הדבר ’׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳’ (בראשית ט טז), ומיד ’׳אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר׳’ (דניאל ט יט). פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנותו מעינוי לעונג, ומה שאסורה בו השכינה נעילת הסנדל, באותה שעה נאמר בה (שיר ז ב) ’׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳’, ועינוג ושמחה וכמה טובות מזומנות לה, וזה יהיה בזמן הגאולה במהרה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [מט:] ובזמנא דאלהים אחרים חזיין בשבת שנוייא בכלא, לית לון רשו לקרבא, הדא הוא דכתיב ° ׳והזר הקרב יומת׳ (במדבר א, נא), ° בגין דקדש היא ׳לכם מחלליה מות יומת׳, ובגין דא אתמר בקרא (ויקרא יט, ג) את שבתותי תשמורו וגומר, ובאלין תוספת אתקריאת שכינתא מוסף שבת, וכד מתרחקין מינה כל דרגין דחול, ולא אית רשו נוכראה בשבת, לאעלא בין קודשא בריך הוא ושכינתיה, איהי אתקריאת ° קדושה דיליה, וכד מברכין לה בברכה אתקריאת ברכה דיליה, ° ובתרויהו איהי (דף מט ע״ב) יחוד דיליה, כלה דיליה, בההוא זמנא איהי שבת ° שקולה ככל אורייתא. ושרגא איהי דיוקנא דמנרתא, וצריך למהוי לימינא, ועלה אתמר הרוצה להחכים ידרים, ופתורא דשבת צריך למהוי לשמאלא, ועלה אתמר הרוצה להעשיר יצפין, מטה בין צפון לדרום, ושבת איהו אות ברית מילה, מאן דמחלל דא כאלו מחלל דא, מה רשות הרבים איהו חלול שבת, אוף הכי אות ברית איהי חלול דיליה זונה, ודא רשו נוכראה, אות דתפלין דרישא לקבל זכור, תפלין דיד לקבל שמור, ° לית פקודא דעשה ולא תעשה דלא אשתכח בשבת, ובגין דא שבת היא שקולה ככל אורייתא כלה. ועוד שכינתא תתאה אתקריאת שופר, מסטרא דשכינתא עלאה דאיהי שופר גדול, תקע בשופר גדול לחירותנו, תקע איהי תקיעה, דודאי שכינתא תתאה איהי תקיעה דקודשא בריך הוא מסטרא דימינא, ואתקריאת שברים דיליה מסטרא דשמאלא, ואתקריאת תרועה דיליה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דאיהו דעת, ובגין דא אתמר ׳אשרי העם יודעי תרועה׳ (תהלים פט, טז), יודעי בדעת, דאתמר ביה ׳בדעתו תהומות נבקעו׳ (משלי ג, כ), ׳ובדעת חדרים ימלאו׳ (שם כד, ד). איהי שופר, וקודשא בריך הוא קול השופר, ובזמנא דהיא סלקא לגביה בתלת קטרין אלין, אתמר ביה ׳ויהי קול השופר הולך וחזק מאד׳ (שמות יט, יט), הולך בתקיעה, וחזק בשברים, מאד בתרועה. ואיהי יום הכפורים, וכד אתקשטת קדמיה בלבושין שפירין דאינון לבושי כפרה, אתקריאת ציץ דיליה, מצנפת דיליה, אבנט דיליה, איהי כלילא מארבע בגדי לבן מסטרא דימינא, ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא, בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה אתמר בה ׳ותלבש אסתר מלכות׳ (אסתר ה, א), ובהון עאלת לפני ולפנים, הדא הוא דכתיב (שם) ׳ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית׳, ובהון נשאה חן בעיניו, ° ורזא דמלה ׳וראיתיה לזכור ברית עולם׳ (בראשית ט, טז), ומיד ° ׳אדנ״י שמעה אדנ״י סלחה אדנ״י הקשיבה ועשה אל תאחר׳ (דניאל ט, יט). פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג, ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל, בההוא זמנא אתמר בה (שיר ז ב) ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳, וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה, ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.
התרגום: [מט:] ובזמן שהאלהים האחרים רואים בשבת שינויים בכול, אין להם רשות להתקרב, זהו שכתוב (במדבר א נא) ’׳והזר הקרב יומת׳’, משום שהיא קודש ’׳לכם, מחלליה מות יומת׳’, ומשום כך נאמר בכתוב (ויקרא יט ג) ’את שבתתי תשמרו’ וגו’. ובתוספות אלה נקראת השכינה ’מוסף שבת’, וכשמתרחקות ממנה כל דרגות החול, ואין רשות לזר בשבת להיכנס בין הקב"ה לשכינתו - היא נקראת קדושתו, וכשמברכים אותה בברכה נקראת ברכתו, ובשניהם היא (דף מט ע"ב) יחודו, כלתו, באותה שעה השבת שקולה כנגד כל התורה. והנר הוא דיוקן המנורה, וצריך להיות לימין, ועליו נאמר ’הרוצה להחכים ידרים’; ושולחן השבת צריך להיות לשמאל, ועליו נאמר ’הרוצה להעשיר יצפין’; המיטה - בין צפון לדרום. והשבת היא אות ברית מילה: מי שמחלל את זו כאילו מחלל את זו - כשם שרשות הרבים היא חילול שבת, כך אות ברית - חילולו זנות, וזו רשות זרה. אות תפילין של ראש כנגד ’זכור’, תפילין של יד כנגד ’שמור’; אין מצות עשה ולא תעשה שאינה נמצאת בשבת, ומשום כך שבת שקולה כנגד כל התורה כולה. ועוד, שכינה תחתונה נקראת ’שופר’ מצד השכינה העליונה שהיא שופר גדול, ’תקע בשופר גדול לחרותנו’; ’תקע’ היא התקיעה - שוודאי שכינה תחתונה היא תקיעתו של הקב"ה מצד הימין, ונקראת שברים שלו מצד השמאל, ונקראת תרועה שלו מצד עמוד האמצע שהוא דעת, ומשום כך נאמר (תהלים פט טז) ’׳אשרי העם ידעי תרועה׳’ - ’יודעי’ בדעת, שנאמר בו (משלי ג כ) ’׳בדעתו תהומות נבקעו׳’, ’׳ובדעת חדרים ימלאו׳’ (שם כד ד). היא שופר, והקב"ה קול השופר, ובזמן שהיא עולה אליו בשלושת הקשרים הללו, נאמר בו (שמות יט יט) ’׳ויהי קול השפר הולך וחזק מאד׳’ - ’הולך’ בתקיעה, ’וחזק’ בשברים, ’מאד’ בתרועה. והיא יום הכיפורים, וכשמתקשטת לפניו בלבושים נאים שהם לבושי כפרה, נקראת ציץ שלו, מצנפת שלו, אבנט שלו, היא כלולה מארבעה בגדי לבן מצד הימין, ומארבעה בגדי זהב מצד השמאל, באותה שעה שמתקשטת בלבושי כפרה אלה, נאמר בה (אסתר ה א) ’׳ותלבש אסתר מלכות׳’, ובהם נכנסה לפני ולפנים, זהו שכתוב (שם) ’׳ותעמד בחצר בית המלך הפנימית׳’, ובהם נשאה חן בעיניו, וסוד הדבר ’׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳’ (בראשית ט טז), ומיד ’׳אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר׳’ (דניאל ט יט). פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנותו מעינוי לעונג, ומה שאסורה בו השכינה נעילת הסנדל, באותה שעה נאמר בה (שיר ז ב) ’׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳’, ועינוג ושמחה וכמה טובות מזומנות לה, וזה יהיה בזמן הגאולה במהרה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: שית סיטרין דכלילן כו'. רוצה לומר למה מנענעין ביה לשית סטרין, ואמר משום דלולב הוא חוט השדרה דכליל בגופא, ועל שם הגוף נקרא לולב כמו שמפרש והולך ל"ו ל"ב, והוא רומז על מה שכתוב בבהיר ה' ב' אילן אחד יש לו להקב"ה ובו י"ב אלכסונים…