תוספת שבת בנר בשלחן ובמיטה - ופיוס האשה כדוגמת מעלה
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 95 · דף מט ע"א
לשון הזוהר
וְכַךְ צָרִיךְ לְשַׁנּוּיֵי בְּנֵר דָּלוּק, וּבְמִטָּה מוּצַעַת, וּבְפָתוֹרָא, כְּגַוְונָא דָא אִם הֲוָה רָגִיל בְּיוֹמֵי דְחוֹל לְאַדְלָקָא שְׁרַגָּא בִּפְתִילָה חַד יוֹסִיף ° בְּשַׁבָּת תִּנְיָינָא, וּבְפָתוֹרָא אִם רָגִיל לְבָרְכָא הַמּוֹצִיא עַל נַהֲמָא חֲדָא, בְּשַׁבָּת יוֹסִיף תִּנְיָינָא, דְּאִינוּן כְּגַוְונָא דְלֶחֶם מִשְׁנֶה, ° מִטָּה הָא אִתְּמַר דְּאִם הֲוָה רָגִיל לְשַׁמֵּשׁ בְּיוֹמָא דְחוֹלָא בִקְטָטָה עִם אִתְּתֵיהּ ° וּבְפִרוּדָא, לָא יִזְדַוִּוג לְאִתְּתֵיהּ בְּשַׁבַּתָּא אֶלָּא בִּשְׁלָמָא, וּבְגִין דָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עוֹנָתָן מִלֵּיל שַׁבָּת לְלֵיל שַׁבָּת, וְצָרִיךְ לְשַׁנּוּיֵי שַׁבָּת מִיּוֹמָא דְחוֹלָא בְּכֹלָּא, וְאִם אִית לוֹן שְׁלָמָא בְּכָל שִׁית יוֹמִין דְּחוֹלָא, יַעַבְדוּן תּוֹסֶפֶת בְּשַׁבַּתָּא בְּפִיּוּסָא דָא לְדָא בִּרְחִימוּ סַגִּי, כְּגַוְונָא דִלְעִילָא, דְאִתְּמַר לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא (שיר ה ב) ׳פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי׳, בְּתוֹסֶפֶת מִלִּין דְּפִיּוּסָא, כְּגַוְונָא דָא צָרִיךְ בַּר נַשׁ לְפַיְיסָא לְאִתְּתֵיהּ בְּשַׁבָּת בְּתוֹסֶפֶת מִלִּין דְּפִיּוּסָא.
תרגום
וכך צריך לשנות בנר דלוק, ובמיטה מוצעת, ובשולחן: כדוגמה זו, אם היה רגיל בימי החול להדליק נר בפתילה אחת, יוסיף בשבת שנייה, ובשולחן, אם רגיל לברך 'המוציא' על לחם אחד, בשבת יוסיף שני, שהם כדוגמת לחם משנה. מיטה - הרי נאמר שאם היה רגיל לשמש ביום חול בקטטה עם אשתו ובפירוד, לא יזדווג לאשתו בשבת אלא בשלום, ומשום כך תלמידי חכמים עונתם מליל שבת לליל שבת. וצריך לשנות את השבת מיום החול בכול, ואם יש להם שלום בכל ששת ימי החול, יעשו תוספת בשבת בפיוס זה לזה באהבה גדולה, כדוגמת מה שלמעלה, שנאמר כלפי השכינה (שיר ה ב) ' ׳פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי׳ ' - בתוספת דברי פיוס, כדוגמה זו צריך אדם לפייס את אשתו בשבת בתוספת דברי פיוס.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכך צריך לשנויי בנר דלוק, ובמטה מוצעת, ובפתורא, כגוונא דא אם הוה רגיל ביומי דחול לאדלקא שרגא בפתילה חד יוסיף ° בשבת תניינא, ובפתורא אם רגיל לברכא המוציא על נהמא חדא, בשבת יוסיף תניינא, דאינון כגוונא דלחם משנה, ° מטה הא אתמר דאם הוה רגיל לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ° ובפרודא, לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא, ובגין דא תלמידי חכמים עונתן מליל שבת לליל שבת, וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא, ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא, יעבדון תוספת בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי, כגוונא דלעילא, דאתמר לגבי שכינתא (שיר ה ב) ׳פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי׳, בתוספת מלין דפיוסא, כגוונא דא צריך בר נש לפייסא לאתתיה בשבת בתוספת מלין דפיוסא.
התרגום: וכך צריך לשנות בנר דלוק, ובמיטה מוצעת, ובשולחן: כדוגמה זו, אם היה רגיל בימי החול להדליק נר בפתילה אחת, יוסיף בשבת שנייה, ובשולחן, אם רגיל לברך 'המוציא' על לחם אחד, בשבת יוסיף שני, שהם כדוגמת לחם משנה. מיטה - הרי נאמר שאם היה רגיל לשמש ביום חול בקטטה עם אשתו ובפירוד, לא יזדווג לאשתו בשבת אלא בשלום, ומשום כך תלמידי חכמים עונתם מליל שבת לליל שבת. וצריך לשנות את השבת מיום החול בכול, ואם יש להם שלום בכל ששת ימי החול, יעשו תוספת בשבת בפיוס זה לזה באהבה גדולה, כדוגמת מה שלמעלה, שנאמר כלפי השכינה (שיר ה ב) ' ׳פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי׳ ' - בתוספת דברי פיוס, כדוגמה זו צריך אדם לפייס את אשתו בשבת בתוספת דברי פיוס.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בשבת תניינא כו'. כצ"ל ולא כמו שכתוב בהגהה למטה, וכן הגהה דלמעלה ועוד אית שינוי כו' - כל זה אינו, אלא הכל כמו שאומר בפנים: