טליתו ועור תפיליו - וסוד היבום י"ב מ"ה בגלגולי האדם
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 86 · דף מח ע"א
לשון הזוהר
° אִיהִי טַלִּית דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָהּ אִתְעַטֵּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ° כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה׳ (תהלים קד, ב), ° וְאִיהִי צִיצִית דְּצַדִּיק ° דְּאִיהוּ עָנִי בְּגָלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף׳ (שם קב, א), עָנִי וַדַּאי, דְּבַהּ יִתְעַטֵּף, בְּגִין דְּאִיהִי ° כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ (שמות כב, כו), דָא מִשְׁכָא דִתְּפִלֵּי, דְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַיַּעַשׂ יהו''ה אֱלֹהִים ° לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם׳ (בראשית ג, כא). אַרְבַּע בָּתֵּי דְרֵישָׁא ° אִינוּן אהי״ה, אַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין דְּאִינוּן קַדֶּשׁ לִי (שמות יג, ב), וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ (שם יא), שְׁמַע יִשְׂרָאֵל (דברים ו, ד), וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (שם יא, יג), דָא יהו״ה, אַרְבָּעָה בָּתֵּי דְיָד דָּא אדנ״י, אַרְבָּעָה פָּרְשִׁיָּין דָּא יהו״ה, וּבְהוֹן מ״ב אַזְכָּרוֹת בִּתְמַנְיָא פָּרְשִׁיָּין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (תהלים סה, יח) אדנ״י בָם, דָּא אִיהוּ כִּי הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ (שמות כב, כו), וְאִיהִי תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית, ° אִיהִי סוֹד הַיִּבּוּם, יְבָמָה דִילֵיהּ ° בְּגָלוּתָא, י״ב מ״ה, מ״ה גִּלְגּוּלָא דְאָדָם, י"ב תְּלַת גִּלְגּוּלִין אִינוּן לְקָבֵל תְּלַת אֲבָהָן, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל׳ (איוב לג, כט) אֵ״ל ׳פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳, אִיהִי יְשׁוּעָה דִילֵיהּ, גְּאוּלָה דִילֵיהּ, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַפָּקָא מִן גָּלוּתָא, עַד דְּאִיהִי נָפְקַת עִמֵּיהּ, הִיא נְבוּאָה דִילֵיהּ, נְבוּאָה ° כְלִילָא שִׁית דַּרְגִין מִסִּטְרָא דְאָת ו' דְּאִיהִי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהִי חֲלוֹם אֶחָד מִשִּׁתִּין בִּנְבוּאָה, וּמַאי שִׁתִּין אֶלָּא ° לֵית שֵׂיבָ״ה (נ״א שינה) פְּחוּתָה מִשִּׁתִּין, ° וְדָא יִשְׂרָאֵל סָבָא, דְסָלִיק בְּאָת יו"ד, שִׁית זִמְנִין עֶשֶׂר, ° דְּאִיהוּ שִׁתִּין.
תרגום
היא הטלית של הקב"ה, ובה מתעטף הקב"ה, כמו שנאמר (תהלים קד ב) ’׳עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה׳’; והיא ציצית הצדיק שהוא עני בגלות, זהו שכתוב (שם קב א) ’׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף׳’ - עני ודאי, שבה יתעטף, משום שהיא ’כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ’ (שמות כב כו) - זהו עור התפילין, שנאמר בהם (בראשית ג כא) ’וַיַּעַשׂ יְהוָה ׳אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם׳’. ארבעה בתי הראש הם אהי"ה, ארבע פרשיות שהן ’קַדֶּשׁ לִי’ (שמות יג ב), ’וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ’ (שם יא), ’שְׁמַע יִשְׂרָאֵל’ (דברים ו ד), ’וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ’ (שם יא יג) - זה יהו"ה, ארבעה בתי היד - זה אדנ"י, ארבע פרשיות - זה יהו"ה, ובהם ארבעים ושתיים אזכרות בשמונה פרשיות, שנאמר בהם (תהלים סה יח) ’אֲדֹנָי בָּם’ - וזהו ’כִּי הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ’ (שמות כב כו), והיא התכלת שבציצית. היא סוד היבום - יבמתו בגלות: י"ב מ"ה - מ"ה גלגול האדם, י"ב שלושה גלגולים כנגד שלושת האבות, שעליהם נאמר (איוב לג כט) ’׳הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר׳’. היא ישועתו, גאולתו, משום שאין לקב"ה רשות לצאת מן הגלות עד שהיא יוצאת עמו. היא נבואתו - נבואה הכלולה משש דרגות מצד אות ו’ שהוא עמוד האמצע, והיא חלום אחד משישים בנבואה, ומהו ’שישים’? אלא אין שיבה (נוסח אחר: שינה) פחותה משישים, וזה ’ישראל סבא’, העולה באות יו"ד, שש פעמים עשר, שהוא שישים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° איהי טלית דקודשא בריך הוא, ובה אתעטף קודשא בריך הוא, ° כמה דאת אמר ׳עוטה אור כשלמה׳ (תהלים קד, ב), ° ואיהי ציצית דצדיק ° דאיהו עני בגלותא, הדא הוא דכתיב ׳תפלה לעני כי יעטף׳ (שם קב, א), עני ודאי, דבה יתעטף, בגין דאיהי ° כסותה לבדה היא שמלתו לעורו (שמות כב, כו), דא משכא דתפלי, דאתמר בהון ׳ויעש יהו'ה אלהים ° לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳ (בראשית ג, כא). ארבע בתי דרישא ° אינון אהי״ה, ארבע פרשיין דאינון קדש לי (שמות יג, ב), והיה כי יביאך (שם יא), שמע ישראל (דברים ו, ד), והיה אם שמע (שם יא, יג), דא יהו״ה, ארבעה בתי דיד דא אדנ״י, ארבעה פרשיין דא יהו״ה, ובהון מ״ב אזכרות בתמניא פרשיין, דאתמר בהון (תהלים סה, יח) אדנ״י בם, דא איהו כי היא שמלתו לעורו (שמות כב, כו), ואיהי תכלת שבציצית, ° איהי סוד היבום, יבמה דיליה ° בגלותא, י״ב מ״ה, מ״ה גלגולא דאדם, י"ב תלת גלגולין אינון לקבל תלת אבהן, דעלייהו אתמר ׳הן כל אלה יפעל׳ (איוב לג, כט) א״ל ׳פעמים שלש עם גבר׳, איהי ישועה דיליה, גאולה דיליה, בגין דקודשא בריך הוא לית ליה רשותא לאפקא מן גלותא, עד דאיהי נפקת עמיה, היא נבואה דיליה, נבואה ° כלילא שית דרגין מסטרא דאת ו' דאיהי עמודא דאמצעיתא, ואיהי חלום אחד משתין בנבואה, ומאי שתין אלא ° לית שיב״ה (נ״א שינה) פחותה משתין, ° ודא ישראל סבא, דסליק באת יו"ד, שית זמנין עשר, ° דאיהו שתין.
התרגום: היא הטלית של הקב"ה, ובה מתעטף הקב"ה, כמו שנאמר (תהלים קד ב) ’׳עטה אור כשלמה׳’; והיא ציצית הצדיק שהוא עני בגלות, זהו שכתוב (שם קב א) ’׳תפלה לעני כי יעטף׳’ - עני ודאי, שבה יתעטף, משום שהיא ’כסותה לבדה היא שמלתו לערו’ (שמות כב כו) - זהו עור התפילין, שנאמר בהם (בראשית ג כא) ’ויעש יהוה ׳אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׳’. ארבעה בתי הראש הם אהי"ה, ארבע פרשיות שהן ’קדש לי’ (שמות יג ב), ’והיה כי יבאך’ (שם יא), ’שמע ישראל’ (דברים ו ד), ’והיה אם שמע’ (שם יא יג) - זה יהו"ה, ארבעה בתי היד - זה אדנ"י, ארבע פרשיות - זה יהו"ה, ובהם ארבעים ושתיים אזכרות בשמונה פרשיות, שנאמר בהם (תהלים סה יח) ’אדני בם’ - וזהו ’כי היא שמלתו לערו’ (שמות כב כו), והיא התכלת שבציצית. היא סוד היבום - יבמתו בגלות: י"ב מ"ה - מ"ה גלגול האדם, י"ב שלושה גלגולים כנגד שלושת האבות, שעליהם נאמר (איוב לג כט) ’׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר׳’. היא ישועתו, גאולתו, משום שאין לקב"ה רשות לצאת מן הגלות עד שהיא יוצאת עמו. היא נבואתו - נבואה הכלולה משש דרגות מצד אות ו’ שהוא עמוד האמצע, והיא חלום אחד משישים בנבואה, ומהו ’שישים’? אלא אין שיבה (נוסח אחר: שינה) פחותה משישים, וזה ’ישראל סבא’, העולה באות יו"ד, שש פעמים עשר, שהוא שישים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: איהי טלית כו'. כמו שאמרו ( ר"ה יז ע"ב ) מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, ואמרו (בראשית רבה ג) אור מנין נברא נתעטף כו':