מסירת נפשו של משה על הבינוניים - ׳ואם אין מחני נא׳
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 78 · דף מז ע"א
לשון הזוהר
(ועוד דבזמנא דייתי משיחא כל אינון דנטרו אות ברית ישזיב יתהון ממותנא, דבההוא זמנא יתבטל מותנא, דהוו מתנבאין אינון נביאיא דאספקלריא דלא נהרא דלא ישתארון אלא חד ׳מעיר ושנים ממשפחה׳, כגון ההוא דכתיב ׳שנים שנים באו אל נח׳ (שם ז, ט), ואית מאן דאמר שבעה שבעה מסטרא דבת שבע, ואלין אינון חד מעיר, נח דא שבת, דביה נייחא דירית לה צדיק, שנים שנים תרין יומין חד דראש השנה וחד דיום הדין, דתניינא איהו מספק ויומא חדא דיום הכפורים, ויומא חדא דשבועות, ושבעה שבעה אינון שבעה יומי דסכות ושבעה יומי דפסחא, דמאן דנטיר אינון יומין עתיד לאשתזבא בגלותא). וּבְגִין דְּגַלֵּי כָּל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, שְׁאִיל רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ, וּמָסַר גַּרְמֵיהּ לְמִיתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ׳ (שמות לב, לב), וּבְפִיּוּסָא דִילֵיהּ אִדַּבַּק בְּמַלְכָּא, ° וַאֲחִיד בִּדְרוֹעָא דִיְמִינָא וְאָמַר (שם יג) זְכוֹר לְאַבְרָהָם, וּלְבָתַר אֲחִיד בִּשְׂמָאלָא וְאָמַר זְכוֹר לְיִצְחָק, וּלְבָתַר אֲחִיד בְּגוּפָא וְאָמַר (שם) וּלְיִשְׂרָאֵל, ° וְאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִלֵּין בֵּינוּנִים לְגַבַּיְיהוּ תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת, כֵּיוָן דְּלָא תָאבוּ בִתְיוּבְתָּא הָא אִינוּן כִּרְשָׁעִים גְּמוּרִים וְאִם תָּאבִין בִּתְיוּבְתָּא אִתְּמַר לְגַבַּיְיהוּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת, וּבְגִין דְּלָא יִתְאֲבִידוּ אִלֵּין בֵּינוּנִיִּים אָמַר מֹשֶׁה וְכִי יֵמְרוּן בְּנֵי עָלְמָא דַאֲנָא כְּנֹחַ דְּלָא בָּעָא רַחֲמֵי עַל דָּרֵיהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא מָסַר גַּרְמֵיהּ עֲלַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא׳.
תרגום
(ועוד: שבזמן שיבוא משיח, כל אלה ששמרו אות ברית יציל אותם מהמגפה, שבאותה שעה תתבטל המגפה, שהיו מתנבאים אותם נביאים שמראה הנבואה שלהם אינו מאיר, שלא יישארו אלא ׳אחד מעיר ושניים ממשפחה׳, כגון מה שכתוב (שם ז ט) ’׳שנים שנים באו אל נח׳’, ויש אומר שבעה שבעה מצד בת שבע, ואלה הם: ’אחד מעיר’ - נח, זו שבת, שבה מנוחה שיורש אותה הצדיק, ’שנים שנים’ - שני ימים: אחד ראש השנה ואחד יום הדין, שהשני הוא ספק, ויום אחד יום הכיפורים, ויום אחד שבועות, ו’שבעה שבעה’ הם שבעת ימי סוכות ושבעת ימי פסח, שמי ששומר את הימים הללו עתיד להינצל בגלות). ומשום שגילה כל זה הקב"ה למשה, ביקש רחמים עליהם, ומסר עצמו למיתה, זהו שכתוב (שמות לב לב) ’׳וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ׳’, ובפיוסו נדבק במלך, ואחז בזרוע הימין ואמר (שם יג) ’זְכֹר לְאַבְרָהָם’, ולאחר מכן אחז בשמאל ואמר ’זְכֹר לְיִצְחָק’, ולאחר מכן אחז בגוף ואמר (שם) ’וּלְיִשְׂרָאֵל’. ואמר הקב"ה: לאלה הבינוניים, כלפיהם תמה זכות אבות, כיוון שלא שבו בתשובה - הרי הם כרשעים גמורים, ואם שבים בתשובה - נאמר כלפיהם חלה זכות אבות. ומשום שלא יאבדו הבינוניים הללו אמר משה: וכי יאמרו בני העולם שאני כנח שלא ביקש רחמים על דורו - באותה שעה מסר עצמו עליהם, זהו שכתוב ’׳וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא׳’.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (ועוד דבזמנא דייתי משיחא כל אינון דנטרו אות ברית ישזיב יתהון ממותנא, דבההוא זמנא יתבטל מותנא, דהוו מתנבאין אינון נביאיא דאספקלריא דלא נהרא דלא ישתארון אלא חד ׳מעיר ושנים ממשפחה׳, כגון ההוא דכתיב ׳שנים שנים באו אל נח׳ (שם ז, ט), ואית מאן דאמר שבעה שבעה מסטרא דבת שבע, ואלין אינון חד מעיר, נח דא שבת, דביה נייחא דירית לה צדיק, שנים שנים תרין יומין חד דראש השנה וחד דיום הדין, דתניינא איהו מספק ויומא חדא דיום הכפורים, ויומא חדא דשבועות, ושבעה שבעה אינון שבעה יומי דסכות ושבעה יומי דפסחא, דמאן דנטיר אינון יומין עתיד לאשתזבא בגלותא). ובגין דגלי כל דא קודשא בריך הוא למשה, שאיל רחמי עלייהו, ומסר גרמיה למיתה, הדא הוא דכתיב ׳ואם אין מחני נא מספרך׳ (שמות לב, לב), ובפיוסא דיליה אדבק במלכא, ° ואחיד בדרועא דימינא ואמר (שם יג) זכור לאברהם, ולבתר אחיד בשמאלא ואמר זכור ליצחק, ולבתר אחיד בגופא ואמר (שם) ולישראל, ° ואמר קודשא בריך הוא לאלין בינונים לגבייהו תמה זכות אבות, כיון דלא תאבו בתיובתא הא אינון כרשעים גמורים ואם תאבין בתיובתא אתמר לגבייהו חלה זכות אבות, ובגין דלא יתאבידו אלין בינוניים אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעא רחמי על דריה, בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו, הדא הוא דכתיב ׳ואם אין מחני נא׳.
התרגום: (ועוד: שבזמן שיבוא משיח, כל אלה ששמרו אות ברית יציל אותם מהמגפה, שבאותה שעה תתבטל המגפה, שהיו מתנבאים אותם נביאים שמראה הנבואה שלהם אינו מאיר, שלא יישארו אלא ׳אחד מעיר ושניים ממשפחה׳, כגון מה שכתוב (שם ז ט) ’׳שנים שנים באו אל נח׳’, ויש אומר שבעה שבעה מצד בת שבע, ואלה הם: ’אחד מעיר’ - נח, זו שבת, שבה מנוחה שיורש אותה הצדיק, ’שנים שנים’ - שני ימים: אחד ראש השנה ואחד יום הדין, שהשני הוא ספק, ויום אחד יום הכיפורים, ויום אחד שבועות, ו’שבעה שבעה’ הם שבעת ימי סוכות ושבעת ימי פסח, שמי ששומר את הימים הללו עתיד להינצל בגלות). ומשום שגילה כל זה הקב"ה למשה, ביקש רחמים עליהם, ומסר עצמו למיתה, זהו שכתוב (שמות לב לב) ’׳ואם אין מחני נא מספרך׳’, ובפיוסו נדבק במלך, ואחז בזרוע הימין ואמר (שם יג) ’זכר לאברהם’, ולאחר מכן אחז בשמאל ואמר ’זכר ליצחק’, ולאחר מכן אחז בגוף ואמר (שם) ’ולישראל’. ואמר הקב"ה: לאלה הבינוניים, כלפיהם תמה זכות אבות, כיוון שלא שבו בתשובה - הרי הם כרשעים גמורים, ואם שבים בתשובה - נאמר כלפיהם חלה זכות אבות. ומשום שלא יאבדו הבינוניים הללו אמר משה: וכי יאמרו בני העולם שאני כנח שלא ביקש רחמים על דורו - באותה שעה מסר עצמו עליהם, זהו שכתוב ’׳ואם אין מחני נא׳’.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ואחיד בדרועא כו'. שלשה ספרים הנפתחים, והוא רוצה לזכות אף לאלין דלא תאבו וכמו שאמרו (סנהדרין קיא) במרגלים ועתה יגדל נא כו' כאשר אמרת - אף לרשעים: