ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 75 (מו ע"ב)

המוציא נביעתו שלא אל היבשה - מגביר את מי המבול

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 75 · דף מו ע"ב

לשון הזוהר

וְכָל מָאן דְּאַפֵּיק הַאי זֶרַע דְּאִיהוּ נְבִיעוּ מִלְּעִילָא דְלָא בְהַאי יַבָּשָׁה, גָרִים פִּרוּדָא בְהַהוּא נְבִיעוּ, כַּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ אִתְפַּסַּק נְבִיעוּ דִשְׁכִינְתָּא, וְיִתְרַבָּהּ נְבִיעוּ דְסִטְרָא אָחֳרָא, דְאִינוּן מֵי טוֹפָנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית ז, יט), בְּהַהוּא זִמְנָא דְלֵית נְבִיעוּ בְּהַהִיא יַבָּשָׁה דְהִיא כְּבֵדָה, אִתְעֲבִידַת קַלָּה, לְאִסְתַּלְקָא מֵעַל יִשְׂרָאֵל, וְאִתְּמַר בָּהּ (שם יז) וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ, וְלָא נָחֲתַת עַד יַרְחָא שְׁבִיעָאָה, דְאִתְמְלִיאַת בְּזַכְוָון דִּילָהּ ° וְאִיהִי כְּבֵדָה נָחֲתַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתָּנַח הַתֵּיבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳ (שם ח, ד), דְאִיהוּ תִּשְׁרִי דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, ° דְּאִי הֲווֹ נָפְקִין בֵּיהּ יִפְקוּן בְּמִיתָה, ° וְלָא יִשְׁתָּאֲרוּן אֶלָּא ° חַד ׳מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה׳ (ירמיהו ג, יד), חַד מֵעִיר כְּגוֹן נֹחַ, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה ° כְּגוֹן שֵׁם וְיֶפֶת, וּמֵאָחֳרָנִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, מֵאִינוּן עַמֵּי הָאָרֶץ דְּדַמְיָין לִבְעִירָן וְעוֹפִין וְחֵיוָון, וְאִלֵּין אִינוּן דְּאוֹקְרִין יָמִים טוֹבִים וְחַגִּין, דְּאִינוּן שְׁנַיִם שְׁנַיִם, ° תְּרֵין יוֹמִין דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, תְּרֵין יוֹמִין דְּעֲצֶרֶת. שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִלֵּין שִׁבְעָה יוֹמִין דְּפִסְחָא, וְשִׁבְעָה יוֹמִין דְּסֻכּוֹת, אוֹ דְמִתְפַּלְּלִין חַ״י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא בְּכָל יוֹמָא.

תרגום

וכל מי שמוציא זרע זה שהוא נביעה מלמעלה שלא לאותה יבשה, גורם פירוד באותה נביעה, כביכול כאילו נפסקה נביעת השכינה, ותתרבה נביעת הסטרא אחרא, שהם מי המבול, זהו שכתוב (בראשית ז יט) ’׳וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ׳’; באותה שעה שאין נביעה באותה יבשה, שהיא כבדה - נעשית קלה, כדי להסתלק מעל ישראל, ונאמר בה (שם יז) ’וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ’, ולא ירדה עד החודש השביעי, שנתמלאה בזכויותיה, והיא כבדה יורדת, זהו שכתוב (שם ח ד) ’׳וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׳’ - שהוא תשרי, זרוע שמאל, שאילו יצאו בו - היו יוצאים במיתה, ולא נשארים אלא ’׳אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה׳’ (ירמיהו ג יד) - אחד מעיר כגון נח, ושניים ממשפחה כגון שם ויפת, ומאחרים שניים שניים שבעה שבעה, מאותם עמי הארץ הדומים לבהמות ועופות וחיות. ואלה הם המכבדים ימים טובים וחגים, שהם ’שניים שניים’ - שני ימי ראש השנה ויום הכיפורים, שני ימי עצרת, ’שבעה שבעה’ - אלה שבעת ימי הפסח ושבעת ימי סוכות, או המתפללים שמונה עשרה ברכות התפילה בכל יום.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכל מאן דאפיק האי זרע דאיהו נביעו מלעילא דלא בהאי יבשה, גרים פרודא בההוא נביעו, כביכול כאלו אתפסק נביעו דשכינתא, ויתרבה נביעו דסטרא אחרא, דאינון מי טופנא, הדא הוא דכתיב ׳והמים גברו מאד מאד על הארץ׳ (בראשית ז, יט), בההוא זמנא דלית נביעו בההיא יבשה דהיא כבדה, אתעבידת קלה, לאסתלקא מעל ישראל, ואתמר בה (שם יז) ותרם מעל הארץ, ולא נחתת עד ירחא שביעאה, דאתמליאת בזכוון דילה ° ואיהי כבדה נחתת, הדא הוא דכתיב ׳ותנח התיבה בחדש השביעי׳ (שם ח, ד), דאיהו תשרי דרועא שמאלא, ° דאי הוו נפקין ביה יפקון במיתה, ° ולא ישתארון אלא ° חד ׳מעיר ושנים ממשפחה׳ (ירמיהו ג, יד), חד מעיר כגון נח, ושנים ממשפחה ° כגון שם ויפת, ומאחרנין שנים שנים שבעה שבעה, מאינון עמי הארץ דדמיין לבעירן ועופין וחיוון, ואלין אינון דאוקרין ימים טובים וחגין, דאינון שנים שנים, ° תרין יומין דראש השנה ויום הכפורים, תרין יומין דעצרת. שבעה שבעה אלין שבעה יומין דפסחא, ושבעה יומין דסכות, או דמתפללין ח״י ברכאן דצלותא בכל יומא.

התרגום: וכל מי שמוציא זרע זה שהוא נביעה מלמעלה שלא לאותה יבשה, גורם פירוד באותה נביעה, כביכול כאילו נפסקה נביעת השכינה, ותתרבה נביעת הסטרא אחרא, שהם מי המבול, זהו שכתוב (בראשית ז יט) ’׳והמים גברו מאד מאד על הארץ׳’; באותה שעה שאין נביעה באותה יבשה, שהיא כבדה - נעשית קלה, כדי להסתלק מעל ישראל, ונאמר בה (שם יז) ’ותרם מעל הארץ’, ולא ירדה עד החודש השביעי, שנתמלאה בזכויותיה, והיא כבדה יורדת, זהו שכתוב (שם ח ד) ’׳ותנח התבה בחדש השביעי׳’ - שהוא תשרי, זרוע שמאל, שאילו יצאו בו - היו יוצאים במיתה, ולא נשארים אלא ’׳אחד מעיר ושנים ממשפחה׳’ (ירמיהו ג יד) - אחד מעיר כגון נח, ושניים ממשפחה כגון שם ויפת, ומאחרים שניים שניים שבעה שבעה, מאותם עמי הארץ הדומים לבהמות ועופות וחיות. ואלה הם המכבדים ימים טובים וחגים, שהם ’שניים שניים’ - שני ימי ראש השנה ויום הכיפורים, שני ימי עצרת, ’שבעה שבעה’ - אלה שבעת ימי הפסח ושבעת ימי סוכות, או המתפללים שמונה עשרה ברכות התפילה בכל יום.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דתהא כבדה. דהיא דלת דלה, ובההוא זרע נעשית ה' ואז היא כבדה כמעוברת:

לכל המפרשים על פיסקה זו