העניות הבולעת כדג - ומדוחקה עתידים ישראל לצאת מן הגלות
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 72 · דף מו ע"א
לשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר וַיְמַן יהו״ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה׳ (יונה ב א), דָּא עֲנִיּוּתָא, דְּאִיהוּ עֶצֶב, וְנוּקְבָא דִילֵיהּ עִצָּבוֹן, דְּכוּרָא דָג נוּקְבָא דָגָה, דָּא הוּא (שם ב) ׳וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהו'ה׳ אֱלֹהָי״ו מִמְּעִי הַדָּגָה, מִכַּפְנָא דַעֲנִיּוּתָא דְמָטֵי לִמְעוֹי דְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא זִמְנָא וַיֹּאמֶר יהו״ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה׳ וְגוֹמֵר (שם יא), בְּדוֹחֲקָא דִדְאָגָה דִלְהוֹן דְּדוֹאֲגִין מִן עֲנִיּוּתָא, מִדּוֹחֲקָא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב, כב כח) ׳וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ׳, דָּא נְבוּאָה דְיוֹנָה דְנִתְנַבָּא דְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא בְּדוֹחֲקָא דַעֲנִיּוּתָא בִּימִינָא יִפְקוּן, בְּגִין דְּצַדִּיק חַ'י עָלְמִין אִיהוּ עָנִי דְאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, דְאִיהוּ פֶּסַח, כְּגַוְונָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל טז ז) וְאַתְּ עִרוֹם וְעֶרְיָה, וְהַאי יוֹנָה אִיהִי יוֹנָה דְתֵיבַת נֹחַ.
תרגום
דבר אחר: ’וַיְמַן יְהוָה ׳דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה׳’ (יונה ב א) - זו העניות, שהיא ’עצב’, ונקבתו ’עצבון’; זכר - ’דג’, נקבה - ’דגה’. וזהו (שם ב) ’׳וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל׳ יְהוָה אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה’ - מרעב העניות המגיע למעיהם של ישראל. באותה שעה ’וַיֹּאמֶר יְהוָה ׳לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה׳’ וגו’ (שם יא) - מדוחק דאגתם שדואגים מהעניות, מן הדוחק יצאו מן הגלות, זהו שכתוב (שמואל ב כב כח) ’׳וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ׳’ - זו נבואת יונה שנתנבא שיצאו ישראל מן הגלות בדוחק העניות, בימין יצאו, משום שהצדיק חי העולמים הוא ’עני’ הקשור בימין שהוא פסח, כדוגמת ישראל שנאמר בהם (יחזקאל טז ז) ’׳וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה׳’. ויונה זו היא יונת תיבת נח.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דבר אחר וימן יהו״ה דג גדול לבלוע את יונה׳ (יונה ב א), דא עניותא, דאיהו עצב, ונוקבא דיליה עצבון, דכורא דג נוקבא דגה, דא הוא (שם ב) ׳ויתפלל יונה אל יהו'ה׳ אלהי״ו ממעי הדגה, מכפנא דעניותא דמטי למעוי דישראל, בההוא זמנא ויאמר יהו״ה לדג ויקא את יונה׳ וגומר (שם יא), בדוחקא דדאגה דלהון דדואגין מן עניותא, מדוחקא יפקון מן גלותא, הדא הוא דכתיב (שמואל ב, כב כח) ׳ואת עם עני תושיע׳, דא נבואה דיונה דנתנבא דיפקון ישראל מן גלותא בדוחקא דעניותא בימינא יפקון, בגין דצדיק ח'י עלמין איהו עני דאתקשר בימינא, דאיהו פסח, כגוונא דישראל דאתמר בהון (יחזקאל טז ז) ואת ערום ועריה, והאי יונה איהי יונה דתיבת נח.
התרגום: דבר אחר: ’וימן יהוה ׳דג גדול לבלע את יונה׳’ (יונה ב א) - זו העניות, שהיא ’עצב’, ונקבתו ’עצבון’; זכר - ’דג’, נקבה - ’דגה’. וזהו (שם ב) ’׳ויתפלל יונה אל׳ יהוה אלהיו ממעי הדגה’ - מרעב העניות המגיע למעיהם של ישראל. באותה שעה ’ויאמר יהוה ׳לדג ויקא את יונה׳’ וגו’ (שם יא) - מדוחק דאגתם שדואגים מהעניות, מן הדוחק יצאו מן הגלות, זהו שכתוב (שמואל ב כב כח) ’׳ואת עם עני תושיע׳’ - זו נבואת יונה שנתנבא שיצאו ישראל מן הגלות בדוחק העניות, בימין יצאו, משום שהצדיק חי העולמים הוא ’עני’ הקשור בימין שהוא פסח, כדוגמת ישראל שנאמר בהם (יחזקאל טז ז) ’׳ואת ערם ועריה׳’. ויונה זו היא יונת תיבת נח.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מכפנא דעניותא. דעצבון הוא יותר מעצב, דדכורא אינו מר כמו הנוק' דהיא (משלי ה ד) ואחריתה מרה כו' והיא דכפנא דעניותא דעאל במעוי דבר נש, ועיין בזוהר פרשת פקודי רס"ו א' והרעב הוא דכורא והכפנא הוא הנוק':