ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 68 (מה ע"ב)

ספינת הגוף ברוח סערה - וירידת היונה אל ירכתי הספינה

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 68 · דף מה ע"ב

לשון הזוהר

[מה:] ° וְיוֹנָה (דף מה ע״ב) אִיהִי צְלוֹתָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, נִשְׁרָא דְאִתְפַּרְנְסַת בָּהּ דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, אִם יִשְׂרָאֵל לָא מִשְׁתַּדְּלִין בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין וּפוּלְחָנִין דְּנִשְׁרָא דְּאִיהִי רֵיאָה, מִיָּד וַיהו״ה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם (יונה א, ד), ° דְּאִיהִי רוּחַ סְעָרָה, ° רוּחַ יהו״ה תְּנִיחֵהוּ בְּקַדְמֵיתָא, ° רוּחַ דְּנָשִׁיב בְּכַנְפֵי נִשְׁרָ״א דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְבֵיהּ פָּרַח נִשְׁרָא בְאִינוּן תְּרֵין שִׂפְוָון, ° רוּחַ דְּנָשִׁיב בְּכֻלְּהוּ דָא רוּחַ דְּחוֹטָמָא. ° הַאי רוּחַ בְּכָל אֲתַר דְּאִיהוּ שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה תַמָּן אִשְׁתַּכְּחוּ, אִיהוּ ו' דְּנָשִׁיב בְּכַנְפֵי רֵיאָה וְעַל לִבָּא, דְּתַמָּן ׳נֵר יהו״ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז), נִשְׁמָתָא בְּמוֹחָא, רוּחַ בְּכַנְפֵי רֵיאָה, נֶפֶשׁ בְּלִבָּא, ° וּמַחֲשָׁבָה רָכִיב עֲלַיְיהוּ דְאִיהוּ אָדָם, וּלְזִמְנִין תְּלַת לַלֵב, נִשְׁמָתָא וְנַפְשָׁא בִּתְרֵי בָּתֵּי לִבָּא, רוּחָא דְנָשִׁיב בְּהוֹן וְאִינוּן נֶפֶ״שׁ וְרוּ״חַ, סִימָן נֵ״ר, ° וְהַאי ו' אִיהוּ דְנָשִׁיב בִּדְרוֹעִין בְּשִׁית פִּרְקִין דִּלְהוֹן, וְאִיהוּ נַשִּׁיב בִּתְרֵין שׁוֹקִין בְּשִׁית פִּרְקִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ה טו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יהו''ה׳ (ישעיה יא, ב). ° כַּד אֵבָרִין דְּגוּפָא מִתְנַהֲגִין בְּהַאי רוּחָא בְּאוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא בְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, ° סְפִינָה מִתְנַהֲגָא לְכָל סִטְרָא דְבָעִי בַּר נַשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (יחזקאל א, יב), ° דִּסְפִינָה אִיהִי רֵישָׁא וְאִיהִי לִבָּא וְאִיהִי גוּפָא. ° וְאִם אֵבָרִין דְּגוּפָא דְאִינוּן מָארֵי סְפִינָה ° דְאִינוּן עַמָּא קַדִּישָׁא, לָא מִתְנַהֲגִין ° בְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי נִשְׁמָתָא וּבְמִצְוָה דְאִיהִי נַפְשָׁא, ° פָּרַח רוּחָא מִבֵּינַיְיהוּ, ° בְּהַהוּא זִמְנָא (יונה א, ד) וַיהו״ה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, דְּאִיהִי רוּחַ סְעָרָה, דְאִיהִי גְזֵרַת דִּינָא קַשְׁיָא, ° דִסְעָרָה גוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל אִינוּן בִּסְעָרָה, וְהָאֳנִיָּה דְאִיהִי גוּפָא חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר. בֵּיהּ זִמְנָא ׳וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה׳ (שם ה) דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז), שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וְדָא אִיהוּ (יונה א, ה) וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַּם, וְאַמַּאי נָפְלַת, בְּגִין דְּפָרַח מִינָהּ רוּחָא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְסָמִיךְ לָהּ, וְאִיהִי נָפְלַת, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳ (איכה א, א), וּמָאן גָּרִים נְחִיתוּ דִילָהּ, בְּגִין דִּבְטִילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא וּמִצְוָה, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהִי נָחֲתַת בֵּין רַגְלִין, יִשְׂרָאֵל בְּנָהָא אִינוּן מְהוּדָקִין בֵּין רַגְלִין, וְאִינוּן בְּמַרְעִין בְּמַכְתָּשִׁין, בְּהַהוּא זִמְנָא דְגוּפָא בְּבֵי מַרְעִין דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, וּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן דְּאִיהִי יוֹנָה, מַה כְּתִיב בֵּיהּ ׳וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל׳ (יונה א, ו), הַהוּא דְחָבִיל בִּשְׂרָא בְּבֵי מַרְעָא.

תרגום

[מה:] והיונה (דף מה ע"ב) היא התפילה, שכינה תחתונה, הנשר המתפרנס בה - זו שכינה עליונה. אם ישראל אינם משתדלים בתפילות ובקשות ועבודות של הנשר שהוא הריאה, מיד ’׳וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם׳’ (יונה א ד) - שהיא רוח סערה. ’רוח יהו"ה’ תניחהו בראשונה - רוח הנושבת בכנפי הנשר שהוא עמוד האמצע, שבו פורח הנשר בשתי השפתיים, הרוח הנושבת בכולם - זו רוח החוטם. רוח זו, בכל מקום שהיא שכינה עליונה ותחתונה, שם נמצאות, היא ו’ הנושבת בכנפי הריאה ועל הלב, ששם (משלי כ כז) ’׳נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם׳’ - נשמה במוח, רוח בכנפי הריאה, נפש בלב, ומחשבה רוכבת עליהם והוא אדם, ולפעמים שלוש ללב: נשמה ונפש בשני חדרי הלב, רוח הנושבת בהם, והם ’נפש’ ו’רוח’ - סימן ’נר’. ו’ זו נושבת בזרועות בשש פרקיהן, ונושבת בשתי השוקיים בשש פרקים, שנאמר בהן (שיר ה טו) ’שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ’, ועליו נאמר (ישעיה יא ב) ’׳וְנָחָה עָלָיו רוּחַ׳ יְהוָה’. כשאברי הגוף מתנהגים ברוח זו בתורה הקדושה, במצוות התורה, הספינה מתנהגת לכל צד שרוצה האדם, כמו שנאמר (יחזקאל א יב) ’׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳’ - שהספינה היא הראש, היא הלב, היא הגוף. ואם אברי הגוף שהם בעלי הספינה, שהם עם הקודש, אינם מתנהגים בתורה שהיא הנשמה, ובמצוה שהיא הנפש, פורחת הרוח מביניהם, ובאותה שעה ’׳וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם׳’ (יונה א ד) - שהיא רוח סערה, גזרת דין קשה, שמסעירה את גופו של האדם שהם ישראל, וישראל בסערה, והאונייה שהיא הגוף חשבה להישבר. באותה שעה ’׳וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה׳’ (שם ה) - זו שכינה תחתונה, שנאמר בה (רות ג ז) ’׳וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳’ - שכיבה לעפר, וזהו (יונה א ה) ’וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם’. ולמה נפלה? משום שפרחה ממנה הרוח שהוא עמוד האמצע הסומך אותה, והיא נפלה, ובאותה שעה נאמר בה (איכה א א) ’׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳’. ומי גורם לירידתה? משום שביטלו ישראל תורה ומצוה. באותה שעה שהיא יורדת בין הרגליים, ישראל בניה נדחקים בין הרגליים, והם בחוליים ובמכות, באותה שעה שהגוף בבית חולים שהם ישראל, והשכינה עמהם שהיא היונה, מה כתוב בו? (יונה א ו) ’׳וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל׳’ - אותו שמחבל את הבשר בבית החולים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [מה:] ° ויונה (דף מה ע״ב) איהי צלותא שכינתא תתאה, נשרא דאתפרנסת בה דא שכינתא עלאה, אם ישראל לא משתדלין בצלותין ובעותין ופולחנין דנשרא דאיהי ריאה, מיד ויהו״ה הטיל רוח גדולה אל הים (יונה א, ד), ° דאיהי רוח סערה, ° רוח יהו״ה תניחהו בקדמיתא, ° רוח דנשיב בכנפי נשר״א דאיהו עמודא דאמצעיתא, דביה פרח נשרא באינון תרין שפוון, ° רוח דנשיב בכלהו דא רוח דחוטמא. ° האי רוח בכל אתר דאיהו שכינתא עלאה ותתאה תמן אשתכחו, איהו ו' דנשיב בכנפי ריאה ועל לבא, דתמן ׳נר יהו״ה נשמת אדם׳ (משלי כ, כז), נשמתא במוחא, רוח בכנפי ריאה, נפש בלבא, ° ומחשבה רכיב עלייהו דאיהו אדם, ולזמנין תלת ללב, נשמתא ונפשא בתרי בתי לבא, רוחא דנשיב בהון ואינון נפ״ש ורו״ח, סימן נ״ר, ° והאי ו' איהו דנשיב בדרועין בשית פרקין דלהון, ואיהו נשיב בתרין שוקין בשית פרקין, דאתמר בהון (שיר ה טו) שוקיו עמודי שש, ועליה אתמר ׳ונחה עליו רוח יהו'ה׳ (ישעיה יא, ב). ° כד אברין דגופא מתנהגין בהאי רוחא באורייתא קדישא בפקודין דאורייתא, ° ספינה מתנהגא לכל סטרא דבעי בר נש, כמה דאת אמר ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (יחזקאל א, יב), ° דספינה איהי רישא ואיהי לבא ואיהי גופא. ° ואם אברין דגופא דאינון מארי ספינה ° דאינון עמא קדישא, לא מתנהגין ° באורייתא דאיהי נשמתא ובמצוה דאיהי נפשא, ° פרח רוחא מבינייהו, ° בההוא זמנא (יונה א, ד) ויהו״ה הטיל רוח גדולה אל הים, דאיהי רוח סערה, דאיהי גזרת דינא קשיא, ° דסערה גופיה דבר נש דאינון ישראל, וישראל אינון בסערה, והאניה דאיהי גופא חשבה להשבר. ביה זמנא ׳ויונה ירד אל ירכתי הספינה׳ (שם ה) דא שכינתא תתאה, דאתמר בה ׳ותגל מרגלותיו ותשכב׳ (רות ג, ז), שכיבת לעפרא, ודא איהו (יונה א, ה) וישכב וירדם, ואמאי נפלת, בגין דפרח מינה רוחא דאיהו עמודא דאמצעיתא דסמיך לה, ואיהי נפלת, ובההוא זמנא אתמר בה ׳איכה ישבה בדד׳ (איכה א, א), ומאן גרים נחיתו דילה, בגין דבטילו ישראל אורייתא ומצוה, בההוא זמנא דאיהי נחתת בין רגלין, ישראל בנהא אינון מהודקין בין רגלין, ואינון במרעין במכתשין, בההוא זמנא דגופא בבי מרעין דאינון ישראל, ושכינתא עמהון דאיהי יונה, מה כתיב ביה ׳ויקרב אליו רב החובל׳ (יונה א, ו), ההוא דחביל בשרא בבי מרעא.

התרגום: [מה:] והיונה (דף מה ע"ב) היא התפילה, שכינה תחתונה, הנשר המתפרנס בה - זו שכינה עליונה. אם ישראל אינם משתדלים בתפילות ובקשות ועבודות של הנשר שהוא הריאה, מיד ’׳ויהוה הטיל רוח גדולה אל הים׳’ (יונה א ד) - שהיא רוח סערה. ’רוח יהו"ה’ תניחהו בראשונה - רוח הנושבת בכנפי הנשר שהוא עמוד האמצע, שבו פורח הנשר בשתי השפתיים, הרוח הנושבת בכולם - זו רוח החוטם. רוח זו, בכל מקום שהיא שכינה עליונה ותחתונה, שם נמצאות, היא ו’ הנושבת בכנפי הריאה ועל הלב, ששם (משלי כ כז) ’׳נר יהוה נשמת אדם׳’ - נשמה במוח, רוח בכנפי הריאה, נפש בלב, ומחשבה רוכבת עליהם והוא אדם, ולפעמים שלוש ללב: נשמה ונפש בשני חדרי הלב, רוח הנושבת בהם, והם ’נפש’ ו’רוח’ - סימן ’נר’. ו’ זו נושבת בזרועות בשש פרקיהן, ונושבת בשתי השוקיים בשש פרקים, שנאמר בהן (שיר ה טו) ’שוקיו עמודי שש’, ועליו נאמר (ישעיה יא ב) ’׳ונחה עליו רוח׳ יהוה’. כשאברי הגוף מתנהגים ברוח זו בתורה הקדושה, במצוות התורה, הספינה מתנהגת לכל צד שרוצה האדם, כמו שנאמר (יחזקאל א יב) ’׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳’ - שהספינה היא הראש, היא הלב, היא הגוף. ואם אברי הגוף שהם בעלי הספינה, שהם עם הקודש, אינם מתנהגים בתורה שהיא הנשמה, ובמצוה שהיא הנפש, פורחת הרוח מביניהם, ובאותה שעה ’׳ויהוה הטיל רוח גדולה אל הים׳’ (יונה א ד) - שהיא רוח סערה, גזרת דין קשה, שמסעירה את גופו של האדם שהם ישראל, וישראל בסערה, והאונייה שהיא הגוף חשבה להישבר. באותה שעה ’׳ויונה ירד אל ירכתי הספינה׳’ (שם ה) - זו שכינה תחתונה, שנאמר בה (רות ג ז) ’׳ותגל מרגלתיו ותשכב׳’ - שכיבה לעפר, וזהו (יונה א ה) ’וישכב וירדם’. ולמה נפלה? משום שפרחה ממנה הרוח שהוא עמוד האמצע הסומך אותה, והיא נפלה, ובאותה שעה נאמר בה (איכה א א) ’׳איכה ישבה בדד׳’. ומי גורם לירידתה? משום שביטלו ישראל תורה ומצוה. באותה שעה שהיא יורדת בין הרגליים, ישראל בניה נדחקים בין הרגליים, והם בחוליים ובמכות, באותה שעה שהגוף בבית חולים שהם ישראל, והשכינה עמהם שהיא היונה, מה כתוב בו? (יונה א ו) ’׳ויקרב אליו רב החבל׳’ - אותו שמחבל את הבשר בבית החולים.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ומאן כו' ובגין כו'. וכן הנשמה בכבד וטחול - על שם שהנשמה נתפתה אחריהם - גלת אח"כ בהם:

לכל המפרשים על פיסקה זו