מום הנשמה בחסרון מצוה אחת - ׳כל אשר בו מום לא יקרב׳
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 65 · דף מה ע"א
לשון הזוהר
[מה.] וְאִם נִשְׁמָתָא אִיהִי מִתְטַנְפָא (ס״א פגימא) בְחוֹבִין, אוֹ גָּרַע מִינָהּ אֲפִילוּ פִקּוּדָא חֲדָא (דף מה ע״א) מֵאִינוּן פִּקּוּדִין, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, בְּהַהוּא אֲתַר (נ״א אבר) דְּשַׁרְיָא עֲבֵירָה וְאִסְתַּלַּק מִצְוָה מִנֵּיהּ, הַהוּא אֵבֶר אִיהוּ פָּגוּם, וְאִיהוּ מוּם דְּנִשְׁמָתָא, בְּגִינֵיהּ לָא שַׁרְיָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל נִשְׁמָתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כא יח) ׳כָל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳, נִשְׁמָתָא דְאִית בָּהּ מוּם בְּחַד מֵרַמַ״ח פִּקּוּדִין דִּילָהּ לָא אִתְקְרִיבַת בְּגִינֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.אֲבָל נִשְׁמָתָא מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא לֵית בָּהּ מוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר ד ז) ׳כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׳, אִם יֵצֶר הָרָע בָּעִי לְקָרְבָא לְהַהוּא אֲתַר, כֵּיוָן דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא תַמָּן דְּאִיהִי נִשְׁמָתָא, אִתְּמַר בָּהּ (במדבר א נא) ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳, בְּגִין דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (ישעיה מב ח) אֲנִי יהו״ה ׳הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳׳, דְּהַיְינוּ אֵל אַחֵר אֵל זָר, דְּנִשְׁמָתָא אִיהִי יְקָרֵיהּ, וְאִיהִי תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ, דְּבָהּ מְשַׁבַּח בַּר נַשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּצְלוֹתָא בְּכָל יוֹמָא בְּכַמָּה תּוּשְׁבְּחָן וְהוֹדָאָן, וּבְגִין דָּא אֲנִי יהו'ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים׳, אִלֵּין שַׁבְעִין מְמַנָּן, דְּלָא יְהִיב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְשׁוּ לְשַׁלְטָאָה עֲלָהּ, דְּאִינוּן עַרְקִין דְּכָבֵד דְּאִיהוּ אֵל אַחֵר, טְחוֹל נָחָשׁ יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד אֵשֶׁת זְנוּנִים, בָּתַר דַּעֲבִידַת נִיאוּפִין עִם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וּפַלִּיגַת דְּמָא דִילָהּ דְּאִיהִי תַּמְצִית דִּילָהּ לְכָל עַרְקִין, שִׁיּוּרָא קְרֵיבַת לְגַבֵּי טְחוֹל דְּאִיהוּ בַּעְלָהּ כְּסִיל, דְּלָא נָטִיל טְחוֹל אֶלָּא תַּמְצִית (נ'א שמרים) דִּדְמָא, וְלָא יְהִיב לֵיהּ מִדְּמָא אָחֳרָא, וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, בְּגִין דְּלָא יְהִיב אֶלָּא שִׁיּוּרִין, וְכָבֵד אִיהוּ קִטְרוּגָא דְרֵיאָה, דְּסָלִיק לְגַבֵּי לִבָּא נוּרָא מִנֵּיהּ, וְאִי לַאו דְּנָשִׁיב בֵּיהּ כַּנְפֵי רֵיאָה, הֲוָה אוֹקִיד לְלִבָּא (והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא), הַדְרָא דְכִנְתָא לִוְיָתָן, לָקֳבֵל חֵלֶב טָמֵא.
תרגום
[ מה. ] ואם הנשמה מתלכלכת (נוסח אחר: נפגמת) בעוונות, או גורעת ממנה אפילו מצוה אחת (דף מה ע"א) מאותן המצוות, כמו שפירשוהו בעלי המשנה: עבירה מכבה מצוה - במקום (נוסח אחר: אבר) ששורה בו העבירה ומסתלקת ממנו המצוה, אותו אבר פגום, והוא מום של הנשמה, ובגללו אין הקב"ה שורה על הנשמה, זהו שכתוב ' ׳כָל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב׳ (ויקרא כא, יח) ' - נשמה שיש בה מום באחת מרמ"ח מצוותיה, אינה מתקרבת בגללו אל הקב"ה. אבל נשמה מצד השכינה, ׳אין בה מום׳, זהו שכתוב (שיר ד ז) ' ׳כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׳ ', אם יצר הרע רוצה להתקרב לאותו מקום, כיוון שהשכינה שורה שם - שהיא הנשמה - נאמר בה ' ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א, נא) ', משום שעליה נאמר (ישעיה מב, ח) 'אֲנִי יְהוָה ׳הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ ' - כלומר אל אחר, אל זר, שהנשמה היא כבודו והיא תשבחתו, שבה משבח האדם את הקב"ה בתפילה בכל יום בכמה שבחים והודאות, ומשום כך 'אֲנִי יְהוָה ׳הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים׳ ' - אלה שבעים הממונים, שלא נתן להם הקב"ה רשות לשלוט עליה. שהם עורקי הכבד שהוא אל אחר, הטחול - נחש, יותרת הכבד - אשת זנונים, לאחר שעושה ניאופים עם אלהים אחרים, ומחלקת את דמה שהוא תמציתה לכל העורקים, השארית מגיעה אל הטחול שהוא בעלה הכסיל, שאין הטחול נוטל אלא תמצית (נוסח אחר: שמרים) של הדם, ואינה נותנת לו מדם אחר, ומשום כך נקראת יותרת הכבד, משום שאינה נותנת אלא שיורים. והכבד הוא קטרוג הריאה, המעלה אל הלב אש ממנו, ואילולא שנושבות בו כנפי הריאה, היה שורף את הלב (והיה שורף את כל הגוף אש הלב), כאן שב העניין ללויתן, כנגד חֵלֶב טמא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [מה.] ואם נשמתא איהי מתטנפא (ס״א פגימא) בחובין, או גרע מינה אפילו פקודא חדא (דף מה ע״א) מאינון פקודין, כמה דאוקמוה מארי מתניתין עבירה מכבה מצוה, בההוא אתר (נ״א אבר) דשריא עבירה ואסתלק מצוה מניה, ההוא אבר איהו פגום, ואיהו מום דנשמתא, בגיניה לא שריא קודשא בריך הוא על נשמתא, הדא הוא דכתיב (ויקרא כא יח) ׳כל אשר בו מום לא יקרב׳, נשמתא דאית בה מום בחד מרמ״ח פקודין דילה לא אתקריבת בגיניה לגבי קודשא בריך הוא.אבל נשמתא מסטרא דשכינתא לית בה מום, הדא הוא דכתיב (שיר ד ז) ׳כלך יפה רעיתי ומום אין בך׳, אם יצר הרע בעי לקרבא לההוא אתר, כיון דשכינתא שריא תמן דאיהי נשמתא, אתמר בה (במדבר א נא) ׳והזר הקרב יומת׳, בגין דעלה אתמר (ישעיה מב ח) אני יהו״ה ׳הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳, דהיינו אל אחר אל זר, דנשמתא איהי יקריה, ואיהי תושבחתיה, דבה משבח בר נש לקודשא בריך הוא בצלותא בכל יומא בכמה תושבחן והודאן, ובגין דא אני יהו'ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים׳, אלין שבעין ממנן, דלא יהיב לון קודשא בריך הוא רשו לשלטאה עלה, דאינון ערקין דכבד דאיהו אל אחר, טחול נחש יותרת הכבד אשת זנונים, בתר דעבידת ניאופין עם אלהים אחרים, ופליגת דמא דילה דאיהי תמצית דילה לכל ערקין, שיורא קריבת לגבי טחול דאיהו בעלה כסיל, דלא נטיל טחול אלא תמצית (נ'א שמרים) דדמא, ולא יהיב ליה מדמא אחרא, ובגין דא אתקריאת יותרת הכבד, בגין דלא יהיב אלא שיורין, וכבד איהו קטרוגא דריאה, דסליק לגבי לבא נורא מניה, ואי לאו דנשיב ביה כנפי ריאה, הוה אוקיד ללבא (והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא), הדרא דכנתא לויתן, לקבל חלב טמא.
התרגום: [ מה. ] ואם הנשמה מתלכלכת (נוסח אחר: נפגמת) בעוונות, או גורעת ממנה אפילו מצוה אחת (דף מה ע"א) מאותן המצוות, כמו שפירשוהו בעלי המשנה: עבירה מכבה מצוה - במקום (נוסח אחר: אבר) ששורה בו העבירה ומסתלקת ממנו המצוה, אותו אבר פגום, והוא מום של הנשמה, ובגללו אין הקב"ה שורה על הנשמה, זהו שכתוב ' ׳כל אשר בו מום לא יקרב׳ (ויקרא כא, יח) ' - נשמה שיש בה מום באחת מרמ"ח מצוותיה, אינה מתקרבת בגללו אל הקב"ה. אבל נשמה מצד השכינה, ׳אין בה מום׳, זהו שכתוב (שיר ד ז) ' ׳כלך יפה רעיתי ומום אין בך׳ ', אם יצר הרע רוצה להתקרב לאותו מקום, כיוון שהשכינה שורה שם - שהיא הנשמה - נאמר בה ' ׳והזר הקרב יומת׳ (במדבר א, נא) ', משום שעליה נאמר (ישעיה מב, ח) 'אני יהוה ׳הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ ' - כלומר אל אחר, אל זר, שהנשמה היא כבודו והיא תשבחתו, שבה משבח האדם את הקב"ה בתפילה בכל יום בכמה שבחים והודאות, ומשום כך 'אני יהוה ׳הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים׳ ' - אלה שבעים הממונים, שלא נתן להם הקב"ה רשות לשלוט עליה. שהם עורקי הכבד שהוא אל אחר, הטחול - נחש, יותרת הכבד - אשת זנונים, לאחר שעושה ניאופים עם אלהים אחרים, ומחלקת את דמה שהוא תמציתה לכל העורקים, השארית מגיעה אל הטחול שהוא בעלה הכסיל, שאין הטחול נוטל אלא תמצית (נוסח אחר: שמרים) של הדם, ואינה נותנת לו מדם אחר, ומשום כך נקראת יותרת הכבד, משום שאינה נותנת אלא שיורים. והכבד הוא קטרוג הריאה, המעלה אל הלב אש ממנו, ואילולא שנושבות בו כנפי הריאה, היה שורף את הלב (והיה שורף את כל הגוף אש הלב), כאן שב העניין ללויתן, כנגד חלב טמא.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: או גרע כו'. רוצה לומר אחד מרמ"ח מצוות עשה וכמו שאמרו ( חגיגה ט ע"א ) מעות כו' - במצוות לא תעשה, וחסרון כו' - במצוות עשה: