שבעים עורקי הכבד כנגד הממונים - והטחול הבולע צדיק ממנו
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 63 · דף מד ע"ב
לשון הזוהר
שַׁבְעִין עַרְקִין אִינוּן בְּכַבְדָּא, לָקֳבֵל שַׁבְעִין מְמַנָּן, ° כָּבֵד וְיוֹתֶרֶת ע״ב, יוֹתֶרֶת דִּילֵיהּ אִיהִי נָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים, בְּגִין דְּשִׁיּוּרִין דִּילֵיהּ (נ״א דילה) נַטְלָא טְחוֹל דְּאִיהוּ חֹשֶׁךְ, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה׳ (בראשית א, ד), ° דְּשָׁלְטָנוּתָהּ בְּגָלוּתָא דְאִיהוּ לַיְלָה, וּבְגָלוּתָא שַׁעְתָּא קַיְימָא לֵיהּ, דְּאִיהִי לִילִי״ת אִימָּא דְעִרֶב רַב, וְאִיהִי שְׂחוֹק הַכְּסִיל (ס״א הטחול), וּבְגִינָהּ אִתְּמַר ׳כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ ° כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה׳ (איוב ז, ט). וְדָא אִיהוּ צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ, דְּרָשָׁע וַדַּאי דְּאִיהוּ כְּסִיל, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ (חבקוק א, יג), וְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר (ש״א ב ו) מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל, וַוי לְנִשְׁמָתָא כַד בָּלַע לָהּ טְחוֹל, וַוי לְיִשְׂרָאֵל כַּד אִתְבַּלְעוּ בְּעִרֶב רַב, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ° ׳וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה, וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה׳ (בראשית מא, כא).
תרגום
שבעים עורקים הם בכבד, כנגד שבעים הממונים, כבד ויותרת - שבעים ושתיים, יותרתו היא נחש אשת זנונים, משום ששייריה נוטלת הטחול שהוא חושך, ועליה נאמר ' ׳וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה׳ (בראשית א, ד) ' - ששלטונה בגלות שהוא לילה, ובגלות השעה עומדת לו, שהיא לילית, אם ערב רב, והיא שחוק הכסיל (נוסח אחר: הטחול), ובגללה נאמר ' ׳כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה׳ (איוב ז, ט) '. וזהו 'צדיק ממנו בולע' - שהוא הרשע ודאי שהוא כסיל, עליו נאמר ' ׳לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ (חבקוק א, יג) ', ופירשוהו בעלי המשנה: צדיק ממנו בולע, אבל צדיק גמור אינו בולע, ובגללו נאמר (שמואל א ב, ו) 'מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל', אוי לנשמה כשבולע אותה הטחול, אוי לישראל כשנבלעים בערב רב, שעליהם נאמר ' ׳וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה׳ (בראשית מא, כא) '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שבעין ערקין אינון בכבדא, לקבל שבעין ממנן, ° כבד ויותרת ע״ב, יותרת דיליה איהי נחש אשת זנונים, בגין דשיורין דיליה (נ״א דילה) נטלא טחול דאיהו חשך, ועלה אתמר ׳ולחשך קרא לילה׳ (בראשית א, ד), ° דשלטנותה בגלותא דאיהו לילה, ובגלותא שעתא קיימא ליה, דאיהי לילי״ת אימא דערב רב, ואיהי שחוק הכסיל (ס״א הטחול), ובגינה אתמר ׳כלה ענן וילך ° כן יורד שאול לא יעלה׳ (איוב ז, ט). ודא איהו צדיק ממנו בולע, דרשע ודאי דאיהו כסיל, עליה אתמר ׳למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו׳ (חבקוק א, יג), ואוקמוהו מארי מתניתין, צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע, ובגיניה אתמר (ש״א ב ו) מוריד שאול ויעל, ווי לנשמתא כד בלע לה טחול, ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב, דעלייהו אתמר ° ׳ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחלה׳ (בראשית מא, כא).
התרגום: שבעים עורקים הם בכבד, כנגד שבעים הממונים, כבד ויותרת - שבעים ושתיים, יותרתו היא נחש אשת זנונים, משום ששייריה נוטלת הטחול שהוא חושך, ועליה נאמר ' ׳ולחשך קרא לילה׳ (בראשית א, ד) ' - ששלטונה בגלות שהוא לילה, ובגלות השעה עומדת לו, שהיא לילית, אם ערב רב, והיא שחוק הכסיל (נוסח אחר: הטחול), ובגללה נאמר ' ׳כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׳ (איוב ז, ט) '. וזהו 'צדיק ממנו בולע' - שהוא הרשע ודאי שהוא כסיל, עליו נאמר ' ׳למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו׳ (חבקוק א, יג) ', ופירשוהו בעלי המשנה: צדיק ממנו בולע, אבל צדיק גמור אינו בולע, ובגללו נאמר (שמואל א ב, ו) 'מוריד שאול ויעל', אוי לנשמה כשבולע אותה הטחול, אוי לישראל כשנבלעים בערב רב, שעליהם נאמר ' ׳ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה׳ (בראשית מא, כא) '.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: כבד ויותרת ע"ב. נגד עשו וישמעאל כמו שאמרו בתיקון ל ”ז, וכן בקדושה: אברהם ויצחק, אני והו, וכמו שבארנו במקום אחר: