ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 62 (מד ע"ב)

מצוות עשה מאכלי המלך - ומצוות לא תעשה פרנסת סמא"ל שבכבד

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 62 · דף מד ע"ב

לשון הזוהר

[מד:] (דף מד ע״ב) ° דָּבָר אַחֵר ׳וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי׳ (בראשית כז, ד) מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וְלָא כַאֲשֶׁר שָׂנֵאתִי מִפִּקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, פִּקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה תַּלְיָין מִדְּחִילוּ דְיִרְאָה, וְאִינוּן לְרַחֲקָא הַשָּׂטָן מִנַּיְיהוּ, דְּלָא יִתְקַרִיב לְגַבֵּי כָּרְסַיָּא דְאִיהוּ לִבָּא, לְתַבְעָא דִינִין עַל אֵבָרִין קַדִּישִׁין דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, וְלִבָּא שְׁכִינְתָּא בֵינַיְיהוּ. ° הַשָּׂטָן אִיהוּ סמא״ל, שָׁלְטָנוּתָא דִילֵיהּ בְּכָבֵד, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳עִשָׂו הוּא אֱדוֹם׳ (בראשית לו, א), ° עַרְקִין דְּכַבְדָּא חֲיָילִין וּמַשִּׁרְיָין דִּילֵיהּ, וְכָבֵד נָטִיל כָּל לִכְלוּכִין וְחוֹבִין דְּעַרְקִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב), עֲוֹנוֹת תָּם, דְּהַהוּא אִישׁ תָּם, ׳אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳, ° אֲתַר דִּגְזֵרַת עִירִין. מָרָה חַרְבָּא דִילֵיהּ, עֲלָהּ אִתְּמַר ׳וְעַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה׳ (בראשית כז, מ), וּמְנָא לָן דְּמָרָה אִיהִי חַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוְת, דִּכְתִיב ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׳ (משלי ה, ד), אִיהִי חַיִּים לְכָבֵד, וְסַם הַמָּוְת לְלִבָּא, מָרָה אִיהִי גֵיהִנָּם, וְאִית לָהּ תְּרֵי פִיּוֹת דְּאָמְרִין הַב הַב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לַעֲלוּקָה ° שְׁתֵּי בָנוֹת׳ (שם ל, טו) הַב הַב, שְׁתֵּי בָנוֹת דְּאָמְרִין הַב חַיָּיבִין לְגֵיהִנָּם.

תרגום

[ מד: ] (דף מד ע"ב) דבר אחר: ' ׳וַעֲשֵׂה לִּי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי׳ (בראשית כז, ד) ' ממצוות עשה, ולא כאשר שנאתי ממצוות לא תעשה: מצוות לא תעשה תלויות ביראה, והן להרחיק את השטן מהן, שלא יתקרב אל הכיסא שהוא הלב, לתבוע דינים על האברים הקדושים שהם ישראל, והלב - השכינה ביניהם. השטן הוא סמאל, ושלטונו בכבד, שעליו נאמר ' ׳עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם׳ (בראשית לו, א) ', עורקי הכבד - חייליו ומחנותיו, והכבד נוטל את כל הלכלוכים והעוונות של העורקים, זהו שכתוב ' ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ (ויקרא טז, כב) ' - 'עוונות' - 'תם', מאותו איש תם, ' ׳אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה׳ ' - מקום שנגזר על ידי המלאכים. 'מרה' - חרבו, עליה נאמר ' ׳וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה׳ (בראשית כז, מ) ', ומנין לנו שמרה היא חרבו של מלאך המוות? שכתוב ' ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׳ (משלי ה, ד) ', היא חיים לכבד, וסם המוות ללב, מרה היא גיהינום, ויש לה שני פיות האומרים 'הַב הַב', זהו שכתוב ' ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת׳ (שם ל, טו) הַב הַב' - שתי בנות האומרות 'הַב' לחייבים לגיהינום.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [מד:] (דף מד ע״ב) ° דבר אחר ׳ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי׳ (בראשית כז, ד) מפקודין דעשה, ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה, פקודין דלא תעשה תליין מדחילו דיראה, ואינון לרחקא השטן מנייהו, דלא יתקריב לגבי כרסיא דאיהו לבא, לתבעא דינין על אברין קדישין דאינון ישראל, ולבא שכינתא בינייהו. ° השטן איהו סמא״ל, שלטנותא דיליה בכבד, דעליה אתמר ׳עשו הוא אדום׳ (בראשית לו, א), ° ערקין דכבדא חיילין ומשריין דיליה, וכבד נטיל כל לכלוכין וחובין דערקין, הדא הוא דכתיב ׳ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה׳ (ויקרא טז, כב), עונות תם, דההוא איש תם, ׳אל ארץ גזרה׳, ° אתר דגזרת עירין. מרה חרבא דיליה, עלה אתמר ׳ועל חרבך תחיה׳ (בראשית כז, מ), ומנא לן דמרה איהי חרבא דמלאך המות, דכתיב ׳ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׳ (משלי ה, ד), איהי חיים לכבד, וסם המות ללבא, מרה איהי גיהנם, ואית לה תרי פיות דאמרין הב הב, הדא הוא דכתיב ׳לעלוקה ° שתי בנות׳ (שם ל, טו) הב הב, שתי בנות דאמרין הב חייבין לגיהנם.

התרגום: [ מד: ] (דף מד ע"ב) דבר אחר: ' ׳ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי׳ (בראשית כז, ד) ' ממצוות עשה, ולא כאשר שנאתי ממצוות לא תעשה: מצוות לא תעשה תלויות ביראה, והן להרחיק את השטן מהן, שלא יתקרב אל הכיסא שהוא הלב, לתבוע דינים על האברים הקדושים שהם ישראל, והלב - השכינה ביניהם. השטן הוא סמאל, ושלטונו בכבד, שעליו נאמר ' ׳עשו הוא אדום׳ (בראשית לו, א) ', עורקי הכבד - חייליו ומחנותיו, והכבד נוטל את כל הלכלוכים והעוונות של העורקים, זהו שכתוב ' ׳ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה׳ (ויקרא טז, כב) ' - 'עוונות' - 'תם', מאותו איש תם, ' ׳אל ארץ גזרה׳ ' - מקום שנגזר על ידי המלאכים. 'מרה' - חרבו, עליה נאמר ' ׳ועל חרבך תחיה׳ (בראשית כז, מ) ', ומנין לנו שמרה היא חרבו של מלאך המוות? שכתוב ' ׳ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׳ (משלי ה, ד) ', היא חיים לכבד, וסם המוות ללב, מרה היא גיהינום, ויש לה שני פיות האומרים 'הב הב', זהו שכתוב ' ׳לעלוקה שתי בנות׳ (שם ל, טו) הב הב' - שתי בנות האומרות 'הב' לחייבים לגיהינום.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ד"א כו' ולבא שכינתא בינייהו. רוצה לומר בין ישראל שהן האברים:

לכל המפרשים על פיסקה זו