ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 54 (מד ע"א)

ראש ולב ואיברים בתורה ובישראל - ובדיקת החמץ לאור הנר

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 54 · דף מד ע"א

לשון הזוהר

[מד.] ° וְאוֹרַיְיתָא אִית לָהּ רֵישָׁא וְגוּפָא וְלִבָּא וּפִימָא וְאֵבָרִין, כְּגַוְונָא דְאִית בְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן רֵישִׁין רֵישֵׁי עַמָּא, וּמִנְּהוֹן עַיְינִין הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהָיָה אִם מֵעִינֵי הָעִדָה׳ (במדבר טו, כד), וְאִית מִנְּהוֹן לִבָּא, דְאִינוּן לָקֳבֵל שַׁבְעִין סַנְהֶדְרִין וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל גַּבַּיְיהוּ, ° דְּלָא חָסְרִין מֵעָלְמָא כְּוָתַיְיהוּ, וְדָא אִיהוּ לְלִבִּי גִלִּיתִי, אֲבָל אָחֳרָנִין דְּאִינוּן כִּשְׁאָר אֵבָרִין אִתְּמַר בְּהוֹן וּלְאֵבָרַי לֹא גִלִּיתִי, (דף מד ע״א) וְכֵן בְּאוֹרַיְיתָא שַׁבְעִין אַנְפִּין תַּלְיָין מִתְּרֵין תּוֹרוֹת, אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה. ° וּבְגָלוּתָא ׳חָלַק לִבָּ״ם׳ (הושע י, ב), דְּאִינוּן ע״ב צַדִּיקִים דְּאִינוּן כְּגַוְונָא דְסַנְהֶדְרִין, וְרָזָא דְמִלָּה ׳אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ׳ (ישעיה ל, יח), לֹ״ו בְּחוּשְׁבָּנָא סְלִיק תְּלָתִין וְשִׁית, וְאִינוּן ל״ו בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְל״ו לְבָר מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְדָא אִיהוּ ׳חָלַק לִבָּ״ם׳, וּמָאן ׳חָלַק לִבָּם׳. שְׂאוֹר וְחָמֵץ ° דְּאִינוּן עִרֶב רַב, דִבְהוֹן אִתְּמַר בְּהוֹן ׳אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם׳ (שמות יב, טו), אַךְ חָלַק, וְאוֹמָאָה דְיִתְמַחוּן בְּי״ד, דְּאִינוּן אַרְבַּע סְרֵי יוֹמֵי דְפִסְחָא, לְקַיְימָא ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו), (ודא שבעה יומי דפסחא דגלותא קדמאה, ושבעה יומי דפסחא דגלותא בתראה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל׳ (יחזקאל מה, כא). וּבְגִין דָּא אוֹר ׳לְאַרְבָּעָה עָשָׂר׳ בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר, וְדָא אוֹר הַנֵּר דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדַיָּא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר׳ (משלי ו, כג), ° נֵר בְּלִבָּא, אוֹר בְּעַיְינִין, דְּאִיהוּ אוֹר הַנֵּר, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ בְּי״ה מִתְעַבְּרִין חֲשׁוֹכָא וְקַדְרוּתָא מִנַּיְיהוּ, ° וּבְגִין דָּא ׳כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי׳ (ישעיה סג, ד). וְעוֹד בְּלִבִּי דָא ל״ב אלהי״ם דְּעוֹבְדָא דִבְּרֵאשִׁית, וַעֲשַׂר אֲמִירָן דְּאִינוּן י' מִן לִבִּי, וְלֵב הַאי אִיהוּ לֵב, ° דְּבֵיהּ נָהִיר ° הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא׳ (שמות ב, ב), וּבֵיהּ עָתִיד לְאִתְגַּלְיָיא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְאוֹרַיְיתָא בְגָלוּתָא בַתְרָאָה, כְּגַוְונָא דְפוּרְקָנָא קַדְמָאָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו״ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ׳ (שם ג, ב), בְּקַדְמֵיתָא ׳בְּלַבַּת אֵשׁ׳ דִּנְבוּאָה, וּבְגָלוּתָא בַתְרָאָה ׳בְּלַבַּת אֵשׁ׳ דְּאוֹרַיְיתָא. ° וְדָא בַ״ת מִן בְּרֵאשִׁית, דְּאִיהִי כְלִילָא מֵעֲשַׂר אֲמִירָן וְל״ב אלהי״ם דְּעוֹבְדָא דִבְּרֵאשִׁית, בַּת כְּלִילָא מֵעֲשַׂר אֲמִירָן ° אִיהִי בַת עַיִן אוּכְמָא, דְאִתְּמַר בָּהּ שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, וּבֵיהּ נָהִיר אוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְתוֹרָה אוֹר׳ (משלי ו, כג), ל״ב אלהי״ם בֵּיהּ נָהִיר מִצְוָה, ° דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳נֵר יהו״ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (שם כ, כז) וכו': (כאן חסר והוא בתיקונים זוהר חדש)

תרגום

[מד.] ולתורה יש ראש וגוף ולב ופה ואיברים, כדוגמת שיש בישראל: שהם ראשים - ראשי העם, ומהם עיניים, זהו שכתוב (במדבר טו כד) ’׳וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה׳’; ויש מהם לב, שהם כנגד שבעים הסנהדרין ומשה ואהרן עליהם, שאינם חסרים מהעולם כמותם, וזהו ’לְלִבִּי גִּלִּיתִי’; אבל אחרים שהם כשאר האברים, נאמר בהם ’וּלְאֵבָרַי לֹא גִלִּיתִי’. (דף מד ע"א) וכן בתורה, שבעים פנים תלויים משתי תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ובגלות ’חָלַק לִבָּם’ (הושע י ב) - הם שבעים ושניים צדיקים שהם כדוגמת הסנהדרין, וסוד הדבר (ישעיה ל יח) ’׳אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ׳’ - ’לו’ בחשבון עולה שלושים ושש, והם שלושים ושש בארץ ישראל, ושלושים ושש מחוץ לארץ ישראל, וזהו ’חָלַק לִבָּם’. ומי חילק את לבם? שאור וחמץ שהם ערב רב, שנאמר בהם (שמות יב טו) ’׳אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם׳’ - ’אך’ חילק, והשבועה שיימחו בי"ד, שהם ארבעה עשר ימי הפסח, לקיים ’׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳’ (מיכה ז טו) (וזה שבעת ימי הפסח של הגלות הראשונה, ושבעת ימי הפסח של הגלות האחרונה), זהו שכתוב (יחזקאל מה כא) ’׳חַג שָׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל׳’. ומשום כך אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר, וזהו אור הנר שהיא התורה והמצוות, שנאמר בהם (משלי ו כג) ’׳כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר׳’ - נר בלב, אור בעיניים, שהוא אור הנר, ביראה ואהבה בי"ה מוסרים החושך והקדרות מהם, ומשום כך ’׳כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי׳’ (ישעיה סג ד). ועוד, ’בלבי’ זה ל"ב אלהי"ם של מעשה בראשית, ועשרת המאמרות שהם י’ מ’לבי’, ו’לב’ זה - הלב שבו מאיר אותו שנאמר בו (שמות ב ב) ’׳וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא׳’, ובו עתיד הקב"ה להתגלות למשה בתורה בגלות האחרונה, כדוגמת הגאולה הראשונה, שנאמר בה (שם ג ב) ’׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ׳’ - בראשונה בלבת אש הנבואה, ובגלות האחרונה בלבת אש התורה. וזהו ’בת’ מ’בראשית’, שהיא כלולה מעשרת המאמרות ומל"ב אלהי"ם של מעשה בראשית, ’בת’ כלולה מעשרת המאמרות - היא ’בת עין’ שחורה, שנאמר בה ’שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה’, ובו מאיר אור, זהו שכתוב (משלי ו כג) ’׳׳וְתוֹרָה אוֹר׳׳’; ל"ב אלהי"ם בו מאירה מצוה, שנאמר בו (שם כ כז) ’׳נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם׳’ וכו’: (כאן חסר, והוא בתיקונים זוהר חדש)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [מד.] ° ואורייתא אית לה רישא וגופא ולבא ופימא ואברין, כגוונא דאית בישראל, דאינון רישין רישי עמא, ומנהון עיינין הדא הוא דכתיב ׳והיה אם מעיני העדה׳ (במדבר טו, כד), ואית מנהון לבא, דאינון לקבל שבעין סנהדרין ומשה ואהרן על גבייהו, ° דלא חסרין מעלמא כותייהו, ודא איהו ללבי גליתי, אבל אחרנין דאינון כשאר אברין אתמר בהון ולאברי לא גליתי, (דף מד ע״א) וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות, אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. ° ובגלותא ׳חלק לב״ם׳ (הושע י, ב), דאינון ע״ב צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין, ורזא דמלה ׳אשרי כל חוכי לו׳ (ישעיה ל, יח), ל״ו בחושבנא סליק תלתין ושית, ואינון ל״ו בארעא דישראל, ול״ו לבר מארעא דישראל, ודא איהו ׳חלק לב״ם׳, ומאן ׳חלק לבם׳. שאור וחמץ ° דאינון ערב רב, דבהון אתמר בהון ׳אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם׳ (שמות יב, טו), אך חלק, ואומאה דיתמחון בי״ד, דאינון ארבע סרי יומי דפסחא, לקיימא ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳ (מיכה ז, טו), (ודא שבעה יומי דפסחא דגלותא קדמאה, ושבעה יומי דפסחא דגלותא בתראה), הדא הוא דכתיב ׳חג שבעות ימים מצות יאכל׳ (יחזקאל מה, כא). ובגין דא אור ׳לארבעה עשר׳ בודקין את החמץ לאור הנר, ודא אור הנר דאיהי אורייתא ופקודיא, דאתמר בהון ׳כי נר מצוה ותורה אור׳ (משלי ו, כג), ° נר בלבא, אור בעיינין, דאיהו אור הנר, בדחילו ורחימו בי״ה מתעברין חשוכא וקדרותא מנייהו, ° ובגין דא ׳כי יום נקם בלבי׳ (ישעיה סג, ד). ועוד בלבי דא ל״ב אלהי״ם דעובדא דבראשית, ועשר אמירן דאינון י' מן לבי, ולב האי איהו לב, ° דביה נהיר ° ההוא דאתמר ביה ׳ותרא אותו כי טוב הוא׳ (שמות ב, ב), וביה עתיד לאתגלייא קודשא בריך הוא למשה באורייתא בגלותא בתראה, כגוונא דפורקנא קדמאה, דאתמר ביה ׳וירא מלאך יהו״ה אליו בלבת אש׳ (שם ג, ב), בקדמיתא ׳בלבת אש׳ דנבואה, ובגלותא בתראה ׳בלבת אש׳ דאורייתא. ° ודא ב״ת מן בראשית, דאיהי כלילא מעשר אמירן ול״ב אלהי״ם דעובדא דבראשית, בת כלילא מעשר אמירן ° איהי בת עין אוכמא, דאתמר בה שחורה אני ונאוה, וביה נהיר אור, הדא הוא דכתיב ׳ותורה אור׳ (משלי ו, כג), ל״ב אלהי״ם ביה נהיר מצוה, ° דאתמר ביה ׳נר יהו״ה נשמת אדם׳ (שם כ, כז) וכו': (כאן חסר והוא בתיקונים זוהר חדש)

התרגום: [מד.] ולתורה יש ראש וגוף ולב ופה ואיברים, כדוגמת שיש בישראל: שהם ראשים - ראשי העם, ומהם עיניים, זהו שכתוב (במדבר טו כד) ’׳והיה אם מעיני העדה׳’; ויש מהם לב, שהם כנגד שבעים הסנהדרין ומשה ואהרן עליהם, שאינם חסרים מהעולם כמותם, וזהו ’ללבי גליתי’; אבל אחרים שהם כשאר האברים, נאמר בהם ’ולאברי לא גליתי’. (דף מד ע"א) וכן בתורה, שבעים פנים תלויים משתי תורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ובגלות ’חלק לבם’ (הושע י ב) - הם שבעים ושניים צדיקים שהם כדוגמת הסנהדרין, וסוד הדבר (ישעיה ל יח) ’׳אשרי כל חוכי לו׳’ - ’לו’ בחשבון עולה שלושים ושש, והם שלושים ושש בארץ ישראל, ושלושים ושש מחוץ לארץ ישראל, וזהו ’חלק לבם’. ומי חילק את לבם? שאור וחמץ שהם ערב רב, שנאמר בהם (שמות יב טו) ’׳אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם׳’ - ’אך’ חילק, והשבועה שיימחו בי"ד, שהם ארבעה עשר ימי הפסח, לקיים ’׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳’ (מיכה ז טו) (וזה שבעת ימי הפסח של הגלות הראשונה, ושבעת ימי הפסח של הגלות האחרונה), זהו שכתוב (יחזקאל מה כא) ’׳חג שבעות ימים מצות יאכל׳’. ומשום כך אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר, וזהו אור הנר שהיא התורה והמצוות, שנאמר בהם (משלי ו כג) ’׳כי נר מצוה ותורה אור׳’ - נר בלב, אור בעיניים, שהוא אור הנר, ביראה ואהבה בי"ה מוסרים החושך והקדרות מהם, ומשום כך ’׳כי יום נקם בלבי׳’ (ישעיה סג ד). ועוד, ’בלבי’ זה ל"ב אלהי"ם של מעשה בראשית, ועשרת המאמרות שהם י’ מ’לבי’, ו’לב’ זה - הלב שבו מאיר אותו שנאמר בו (שמות ב ב) ’׳ותרא אתו כי טוב הוא׳’, ובו עתיד הקב"ה להתגלות למשה בתורה בגלות האחרונה, כדוגמת הגאולה הראשונה, שנאמר בה (שם ג ב) ’׳וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש׳’ - בראשונה בלבת אש הנבואה, ובגלות האחרונה בלבת אש התורה. וזהו ’בת’ מ’בראשית’, שהיא כלולה מעשרת המאמרות ומל"ב אלהי"ם של מעשה בראשית, ’בת’ כלולה מעשרת המאמרות - היא ’בת עין’ שחורה, שנאמר בה ’שחורה אני ונאוה’, ובו מאיר אור, זהו שכתוב (משלי ו כג) ’׳ותורה אור׳’; ל"ב אלהי"ם בו מאירה מצוה, שנאמר בו (שם כ כז) ’׳נר יהוה נשמת אדם׳’ וכו’: (כאן חסר, והוא בתיקונים זוהר חדש)

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אתמר ביה כו'. רוצה לומר בבית המקדש מקום התפלה כנ"ל דבהון סלקין צלותין ורוצה לומר דבגלותא נשמתא וצלותא אסתלקת מלבא ועננין מכסין על עיינין אבל כשיבנה בית המקדש אז והיו עיני ולבי כו' וכן בצלותא וזה שאומר דצריך ב"נ כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: