נפילת התפלה ושכיבתה לעפר - ושם מ"ב שבלבי ליטול נקמה
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 53 · דף מא ע"א
לשון הזוהר
[מא.] דִּבְזִמְנָא דְאִינוּן יִשְׂרָאֵל מְלוּכְלָכִין בְּטִנּוּפִין דִּשְׁאָר עַמִּין, נִשְׁמָתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא אָמְרַת, (שיר א ו) ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳, (דף מא ע״א) וּצְלוֹתָא נָפְלַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ה ב) ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳, וְכַד נָפְלַת שְׁכִיבַת לְעַפְרָא בֵּין רַגְלִין, וְהָא אוּקְמוּהוּ (רות ג ז) וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וְאִיהִי מְצַלֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְיוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם ט) ׳וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גוֹאֵל אָתָּה׳.בְּהַהוּא זִמְנָא (שם ח) וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות טו ג) ׳יהו''ה אִישׁ מִלְחָמָה׳, מַאי וַיִּלָּפֵת כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב ו יח) ׳יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם׳, בְּהַהוּא זִמְנָא יֵיתֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיֵימָא לָהּ, לִינִי ׳הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר׳ (רות ג יג), לִינִי הַלַּיְלָה דְאִיהִי שְׂמָאלָא, וְהָיָה בַבֹּקֶר דְּאִיהִי רַחֲמֵי יְמִינָא, דְּמִתַּמָּן נְהִיר אוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מד ג) ׳הַבֹּקֶר אוֹר׳, ׳אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל׳, אִם יַעֲבִיד בָּךְ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִין טָבִין לְסָלְקָא לָךְ מִבֵּין רַגְלִין שַׁפִּיר, תִּגְאָל עַל יְדֵי דְיִשְׂרָאֵל עִלָּאָה דְּאִיהוּ בַעְלָךְ, טוֹב וַדַּאי, וְאִם לָא יַעַבְדוּן בָּךְ עוֹבְדִין טָבִין, וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי וְהָא אוּקְמוּהוּ.(רות ג יג) ׳חַי יהו''ה שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳, אוֹמָאָה בְּחַ״י, דְאִיהוּ כְלִיל חַ״י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר, עַד הַהוּא נַהֲרָא, דִבְהַהוּא זִמְנָא צְלוֹתָא תְהֵא נַהֲרָא בְלִבָּא וּבְעַיְינִין, וּבְגִין דִּבְחַ״י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא תַלְיָא פּוּרְקָנָא, וּבֵיהּ אִתְגַּלְיָא, דְאִיהוּ יְסוֹד חַ״י עָלְמִין, אִתְּמַר בֵּיהּ (ד״ה ב ז טז) וְהָיוּ עִינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים.וְהָיוּ עִינַי וְלִבִּי אַדְכִּיר עַיְינִין וְלִבָּא, בְּגִין דְּצָרִיךְ בַּר נַשׁ בִּצְלוֹתֵיהּ לְמֶהֱוִי עִינוֹי לְתַתָּא לְגַבֵּי נִשְׁמָתָא, דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי אֲסִירָא בְגָלוּתָא, וְלִבֵּיהּ לְעִילָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְרָזָא דְמִלָּה עִינַי תָּמִיד אֶל יהו״ה כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי׳ (תהלים כה טו), וְלִבֵּיהּ לְעִילָא לְנָטְלָא נוּקְמָא מֵעֲמָלֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סג ד) ׳כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי׳, בְלִבִּי וַדַּאי, בֵּיהּ עָתִיד לְנָטְלָא נוּקְמָא, כְּמָה דְנָטִיל בֵּיהּ נוּקְמָא מִמִּצְרָאֵי.דְּאִיהִי לִבִּ'י שֵׁם בֶּן אַרְבָּעִים וּתְרֵין, אבגית״ץ בֵּיהּ אַפִּיק לְיִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא, קְרַ״ע שָׂטָ״ן דְּאִיהוּ שְׁמָא תִנְיָינָא דְיוֹמָא תִנְיָינָא, בֵּיהּ קָרַע יַמָּא, וּבְהַאי שְׁמָא אִתְּמַר (בראשית א ו) יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹמֵר, נג״ד יכ״ש נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת (שמות לד י), בְּכָל שְׁמָא נָטַל נוּקְמָא בְּמִצְרַיִם.וּפוּרְקָנָא בְלִבָּא תַלְיָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ הַלֵּב רוֹאֶה, וּבְגִין דָּא כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי (ישעיה סג ד), נְקָמָה בְּמַאי בְּלִבִּי בְּי״ה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלם קן ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י״הּ, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (שמות יז טז) כִּי יָד עַל כֵּס י״הּ, וּפוּרְקָנָא בְלִבָּא תַלְיָא, דְבֵיהּ אִתְּמַר הַלֵּב רוֹאֶה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין לְלִבִּ״י גִלִּיתִי וּלְאֵבָרַי לֹא גִלִּיתִי, מַאי לְלִבִּי, אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב אִתְקְרִיאַת לִבִּי, וְאוֹרַיְיתָא דְעַל פֶּה אִתְקְרִיאַת פּוּמָא וְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין מִלִּבָּא לְפוּמָא לָא גַלִּי, לְלִבִּ״י גִלִּיתִי (וַדַאי) דָא שְׁמָא דְע״ב שְׁמָהָן, וְאִינוּן שַׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְתָא, דְתַלְיָין מִן ב'.
תרגום
[ מא. ] שבזמן שישראל מלוכלכים בטינופי שאר העמים, הנשמה שהיא השכינה אומרת (שיר א ו) ' ׳אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳ ', (דף מא ע"א) והתפילה נופלת, זהו שכתוב ' ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב) ', וכשנופלת, שוכבת לעפר בין הרגליים, וכבר פירשוהו ' ׳וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז) ', והיא מתפללת לקב"ה שיקים אותה מעפר, זהו שכתוב ' ׳וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה׳ (שם ט) '. באותה שעה (שם ח) 'וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת' - אותו שנאמר בו ' ׳יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) ', מהו 'וַיִּלָּפֵת'? כמו שנאמר ' ׳יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם׳ (איוב ו, יח) ', באותה שעה יבוא הקב"ה ויאמר לה: 'לִינִי ׳הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר׳ (רות ג, יג) ' - 'לִינִי הַלַּיְלָה' שהוא שמאל, 'וְהָיָה בַבֹּקֶר' שהוא רחמי הימין, שמשם מאיר האור, זהו שכתוב (בראשית מד, ג) ' הַבֹּקֶר אוֹר ', ' ׳אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל׳ ' - אם יעשה בך ישראל מעשים טובים להעלותך מבין הרגליים יפה, תיגאל על ידי ישראל העליון שהוא בעלך - 'טוֹב' ודאי, ואם לא יעשו בך מעשים טובים - 'וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי', וכבר פירשוהו. (רות ג, יג) 'חַי יְהוָה ׳שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳ ' - שבועה ב'חַי', שהוא כלול משמונה עשרה ברכות התפילה, ' ׳שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳ ' - עד אותו הנהר, שבאותה שעה תהיה התפילה מאירה בלב ובעיניים, ומשום ששבשמונה עשרה ברכות התפילה תלויה הגאולה, ובו מתגלה מה שהוא יסוד חי העולמים, נאמר בו (דברי הימים ב ז, טז) 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים'. 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי' - מזכיר עיניים ולב, משום שצריך אדם בתפילתו שיהיו עיניו למטה כלפי הנשמה שהיא השכינה, האסורה בגלות, ולבו למעלה בקב"ה, וסוד הדבר ' ׳עֵינַי תָּמִיד אֶל׳ יְהוָה ׳כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי׳ (תהלים כה, טו) ', ולבו למעלה ליטול נקמה מעמלק, זהו שכתוב ' ׳כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי׳ (ישעיה סג, ד) ' - 'בלבי' ודאי, בו עתיד ליטול נקמה, כמו שנטל בו נקמה ממצרים. שהוא 'לבי' - שם בן ארבעים ושתיים, 'אבגית"ץ' - בו הוציא את ישראל מגלות, 'קר"ע שט"ן' שהוא השם השני של היום השני, בו קרע את הים, ובשם הזה נאמר ' ׳יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם׳ (בראשית א, ו) ' וגו', 'נג"ד יכ"ש' - ' ׳נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת׳ (שמות לד, י) ', בכל שם נטל נקמה במצרים. והגאולה תלויה בלב, שנאמר בו 'הלב רואה', ומשום כך ' ׳כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי׳ (ישעיה סג, ד) ' - נקמה במה? בלבי, בי"ה, שנאמר בו ' ׳כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ׳ (תהלים קנ, ו) ', ועליו נאמר ' ׳כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ׳ (שמות יז, טז) ', והגאולה תלויה בלב, שבו נאמר 'הלב רואה', ומשום כך פירשוהו בעלי המשנה: 'לְלִבִּי גִּלִּיתִי וּלְאֵבָרַי לֹא גִלִּיתִי' - מהו 'ללבי'? אלא תורה שבכתב נקראת 'לבי', ותורה שבעל פה נקראת 'פה', ופירשוהו בעלי המשנה: מן הלב לפה לא גילה, 'לְלִבִּי גִּלִּיתִי' (ודאי) - זה שם של שבעים ושניים שמות, והם שבעים פנים לתורה, התלויים מ-ב'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [מא.] דבזמנא דאינון ישראל מלוכלכין בטנופין דשאר עמין, נשמתא דאיהי שכינתא אמרת, (שיר א ו) ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳, (דף מא ע״א) וצלותא נפלת, הדא הוא דכתיב (עמוס ה ב) ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳, וכד נפלת שכיבת לעפרא בין רגלין, והא אוקמוהו (רות ג ז) ותגל מרגלותיו ותשכב, ואיהי מצלי לקודשא בריך הוא דיוקים לה מעפרא, הדא הוא דכתיב (שם ט) ׳ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה׳.בההוא זמנא (שם ח) ויחרד האיש וילפת, ההוא דאתמר ביה (שמות טו ג) ׳יהו'ה איש מלחמה׳, מאי וילפת כמה דאת אמר (איוב ו יח) ׳ילפתו ארחות דרכם׳, בההוא זמנא ייתי קודשא בריך הוא ויימא לה, ליני ׳הלילה והיה בבקר׳ (רות ג יג), ליני הלילה דאיהי שמאלא, והיה בבקר דאיהי רחמי ימינא, דמתמן נהיר אור, הדא הוא דכתיב (בראשית מד ג) ׳הבקר אור׳, ׳אם יגאלך טוב יגאל׳, אם יעביד בך ישראל עובדין טבין לסלקא לך מבין רגלין שפיר, תגאל על ידי דישראל עלאה דאיהו בעלך, טוב ודאי, ואם לא יעבדון בך עובדין טבין, וגאלתיך אנכי והא אוקמוהו.(רות ג יג) ׳חי יהו'ה שכבי עד הבקר׳, אומאה בח״י, דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלותא, שכבי עד הבקר, עד ההוא נהרא, דבההוא זמנא צלותא תהא נהרא בלבא ובעיינין, ובגין דבח״י ברכאן דצלותא תליא פורקנא, וביה אתגליא, דאיהו יסוד ח״י עלמין, אתמר ביה (ד״ה ב ז טז) והיו עיני ולבי שם כל הימים.והיו עיני ולבי אדכיר עיינין ולבא, בגין דצריך בר נש בצלותיה למהוי עינוי לתתא לגבי נשמתא, דאיהי שכינתא, דאיהי אסירא בגלותא, ולביה לעילא בקודשא בריך הוא, ורזא דמלה עיני תמיד אל יהו״ה כי הוא יוציא מרשת רגלי׳ (תהלים כה טו), ולביה לעילא לנטלא נוקמא מעמלק, הדא הוא דכתיב (ישעיה סג ד) ׳כי יום נקם בלבי׳, בלבי ודאי, ביה עתיד לנטלא נוקמא, כמה דנטיל ביה נוקמא ממצראי.דאיהי לב'י שם בן ארבעים ותרין, אבגית״ץ ביה אפיק לישראל מגלותא, קר״ע שט״ן דאיהו שמא תניינא דיומא תניינא, ביה קרע ימא, ובהאי שמא אתמר (בראשית א ו) יהי רקיע בתוך המים וגומר, נג״ד יכ״ש נגד כל עמך אעשה נפלאות (שמות לד י), בכל שמא נטל נוקמא במצרים.ופורקנא בלבא תליא, דאתמר ביה הלב רואה, ובגין דא כי יום נקם בלבי (ישעיה סג ד), נקמה במאי בלבי בי״ה, דאתמר ביה (תהלם קן ו) כל הנשמה תהלל י״ה, ועליה אתמר (שמות יז טז) כי יד על כס י״ה, ופורקנא בלבא תליא, דביה אתמר הלב רואה, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין ללב״י גליתי ולאברי לא גליתי, מאי ללבי, אלא אורייתא דבכתב אתקריאת לבי, ואורייתא דעל פה אתקריאת פומא ואוקמוהו מארי מתניתין מלבא לפומא לא גלי, ללב״י גליתי (ודאי) דא שמא דע״ב שמהן, ואינון שבעין אנפין לאוריתא, דתליין מן ב'.
התרגום: [ מא. ] שבזמן שישראל מלוכלכים בטינופי שאר העמים, הנשמה שהיא השכינה אומרת (שיר א ו) ' ׳אל תראני שאני שחרחרת׳ ', (דף מא ע"א) והתפילה נופלת, זהו שכתוב ' ׳נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל׳ (עמוס ה, ב) ', וכשנופלת, שוכבת לעפר בין הרגליים, וכבר פירשוהו ' ׳ותגל מרגלתיו ותשכב׳ (רות ג, ז) ', והיא מתפללת לקב"ה שיקים אותה מעפר, זהו שכתוב ' ׳ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה׳ (שם ט) '. באותה שעה (שם ח) 'ויחרד האיש וילפת' - אותו שנאמר בו ' ׳יהוה איש מלחמה׳ (שמות טו, ג) ', מהו 'וילפת'? כמו שנאמר ' ׳ילפתו ארחות דרכם׳ (איוב ו, יח) ', באותה שעה יבוא הקב"ה ויאמר לה: 'ליני ׳הלילה והיה בבקר׳ (רות ג, יג) ' - 'ליני הלילה' שהוא שמאל, 'והיה בבקר' שהוא רחמי הימין, שמשם מאיר האור, זהו שכתוב (בראשית מד, ג) ' הבקר אור ', ' ׳אם יגאלך טוב יגאל׳ ' - אם יעשה בך ישראל מעשים טובים להעלותך מבין הרגליים יפה, תיגאל על ידי ישראל העליון שהוא בעלך - 'טוב' ודאי, ואם לא יעשו בך מעשים טובים - 'וגאלתיך אנכי', וכבר פירשוהו. (רות ג, יג) 'חי יהוה ׳שכבי עד הבקר׳ ' - שבועה ב'חי', שהוא כלול משמונה עשרה ברכות התפילה, ' ׳שכבי עד הבקר׳ ' - עד אותו הנהר, שבאותה שעה תהיה התפילה מאירה בלב ובעיניים, ומשום ששבשמונה עשרה ברכות התפילה תלויה הגאולה, ובו מתגלה מה שהוא יסוד חי העולמים, נאמר בו (דברי הימים ב ז, טז) 'והיו עיני ולבי שם כל הימים'. 'והיו עיני ולבי' - מזכיר עיניים ולב, משום שצריך אדם בתפילתו שיהיו עיניו למטה כלפי הנשמה שהיא השכינה, האסורה בגלות, ולבו למעלה בקב"ה, וסוד הדבר ' ׳עיני תמיד אל׳ יהוה ׳כי הוא יוציא מרשת רגלי׳ (תהלים כה, טו) ', ולבו למעלה ליטול נקמה מעמלק, זהו שכתוב ' ׳כי יום נקם בלבי׳ (ישעיה סג, ד) ' - 'בלבי' ודאי, בו עתיד ליטול נקמה, כמו שנטל בו נקמה ממצרים. שהוא 'לבי' - שם בן ארבעים ושתיים, 'אבגית"ץ' - בו הוציא את ישראל מגלות, 'קר"ע שט"ן' שהוא השם השני של היום השני, בו קרע את הים, ובשם הזה נאמר ' ׳יהי רקיע בתוך המים׳ (בראשית א, ו) ' וגו', 'נג"ד יכ"ש' - ' ׳נגד כל עמך אעשה נפלאת׳ (שמות לד, י) ', בכל שם נטל נקמה במצרים. והגאולה תלויה בלב, שנאמר בו 'הלב רואה', ומשום כך ' ׳כי יום נקם בלבי׳ (ישעיה סג, ד) ' - נקמה במה? בלבי, בי"ה, שנאמר בו ' ׳כל הנשמה תהלל יה׳ (תהלים קנ, ו) ', ועליו נאמר ' ׳כי יד על כס יה׳ (שמות יז, טז) ', והגאולה תלויה בלב, שבו נאמר 'הלב רואה', ומשום כך פירשוהו בעלי המשנה: 'ללבי גליתי ולאברי לא גליתי' - מהו 'ללבי'? אלא תורה שבכתב נקראת 'לבי', ותורה שבעל פה נקראת 'פה', ופירשוהו בעלי המשנה: מן הלב לפה לא גילה, 'ללבי גליתי' (ודאי) - זה שם של שבעים ושניים שמות, והם שבעים פנים לתורה, התלויים מ-ב'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בגין ילפתו כו'. שנתעוותו כל הדרכים כידוע וכמו שאמרו בראש השנה כ"ג ב' אסתתומי כו' נתיבותי עוה, ועיין בזוהר חדש שיר השירים מ"ח ד' וחתחתים בדרך כו':
אור יקר: שם בן ארבע, והענין בקצרה שהם חולם כתר, סגול חכמה ובינה וחסד, קמץ תפארת וגבורה, סגול.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 7 פסוקים. אינדקס הפסוקים