ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 5 (נב ע"א)

בנו של דג ששט בים הגדול - ומדורו מגדל הפורח באוויר

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 5 · דף נב ע"א

לשון הזוהר

(נ״א כ״י: ובגין דא אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על גב דסתיר לה לההיא נקודה דאת ד' לא יפסיק, דאי יפסיק בגיניה אסתלק קוצא מן ד' דאחד ואשתאר אחר דאיהו נחש כרוך בגין דחויא לא יפסיק ולא אסתלק, ואיהו פוסק וברחת מניה, אבל עקרב יפסיק, כמה דעבד יוסף צדיקא הדא הוא דכתיב וינח בגדו אצלה וינס וכו'. אדהכי הא עולימא קא אזדמן לגבייהו מחמר בתר בעירן, אמר לון מאי וינח בגדו אצלה וכו', אלא עקרב עקר ב', דעקר ביתא דשכינתא, כד בעיא לאתחברא עם צדיקייא צריך לאפסקא מניה, ולא יתהני מיניה ואפילו ממשכא דיליה, לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הדא הוא דכתיב וינח בגדו אצלה, משכא דיצר הרע, ודא בגדו דחוייא עבודה זרה, כד איהו קא אתייא לאתחברא עם צדיקייא ואמרה שכבה עמי חצופה זונה, איתמר באות ברית ׳וינס ויצא החוצה׳). ° אָמְרוּ לֵיהּ מָאן אַנְתְּ, אָמַר לוֹן אֲנָא אִיהוּ בְרָא ° דְנוּנָא חֲדָא, דְשָׁט בְּיַמָּא רַבְרְבָא, וּבָלַע כָּל נוּנִין דְּיַמָּא וְאַפֵּיק לְהוֹן חַיִּים לְבָר, וּלְזִמְנִין אִיהוּ נָפִיק בְּיַבֶּשְׁתָּא, ° לְקַיְימָא בֵּיהּ, ׳וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ (בראשית מח, טז), תַּוְוהוּ, אָמְרוּ לֵיהּ, בָּתַר דְּלֵית רְעוּתָךְ לְגַלָּאָה מָאן אַנְתְּ וּבְרָא דְמָאן אַנְתְּ, מָאן אִיהוּ (נ״א מאי איהו) אֲתַר דְּדוּכְתָּךְ, אָמַר לוֹן אֲתַר דְּדוּכְתִּי אִיהוּ ° מַגְדְּלָא חָדָא דְפָרַח בַּאֲוִירָא תַּוְוהוּ. אָמְרוּ לֵיהּ לָא תֵימָא לָן מִדֵי (ס״א מלי), מַאי אִיהוּ אָבוּךְ, אָמַר לוֹן אַבָּא דִילִי אִיהוּ חַד נוּנָא רַבְרְבָא, ° דְכַד צָחֵי, אַפְתַּח פּוּמֵיהּ וּבָלַע מַיָּא דְיַמָּא, וְעַד שַׁבְעִין (ס״א שבעה) שְׁנִין לָא הֲדַר יַמָּא לְתוּקְפֵיהּ, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ׳ (איוב מ, כג), וְאִיהוּ בָלַע כָּל כַּךְ מִן יַמָּא, ° וְאַתּוּן לָא אִשְׁתָּאַבְתּוּן מִנֵּיהּ אֶלָּא כַּד חַד, דְּאִיהוּ כ״ד סִפְרֵי דְאוֹרַיְיתָא, אֵיךְ לָא אִשְׁתְּמוֹדַעְתּוּן בֵּיהּ.

תרגום

(נוסח אחר, כתב יד: ומשום כך אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף שהוא סותר את אותה נקודה של אות ד' - לא יפסיק, שאם יפסיק יסתלק בגללו הקוץ מן ד' של 'אחד' ויישאר 'אחר' שהוא נחש כרוך, מפני הנחש לא יפסיק ולא יסתלק, אבל [ מפני ] עקרב יפסיק, כפי שעשה יוסף הצדיק, זהו שכתוב 'וַיַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ וַיָּנָס' וגו'. בינתיים הנה הנער שהזדמן אליהם נוהג אחר הבהמות, אמר להם: מהו 'וַיַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ' וגו'? אלא עקרב - עקר ב', שעקר את ביתה של השכינה, כשהיא רוצה להתחבר עם הצדיקים, צריך להיפרד ממנה ולא ליהנות ממנה ואפילו מעורה, לך לך אמרו לנזיר - סחור סחור, לכרם לא תקרב, זהו שכתוב 'וַיַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ' - עורו של יצר הרע, וזהו בגדו של הנחש, עבודה זרה, כשהוא בא להתחבר עם הצדיקים ואומרת שִׁכְבָה עִמִּי חֲצוּפָה זוֹנָה, נאמר באות ברית ' ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳ '). אמרו לו: מי אתה? אמר להם: אני בנו של דג אחד ששט בים הגדול, ובלע ׳את כל דגי הים׳ והוציא אותם חיים לחוץ, ולפעמים הוא יוצא ביבשה לקיים בו ' ׳וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׳ (בראשית מח, טז) '. תמהו, אמרו לו: אחר שאין רצונך לגלות מי אתה ובנו של מי אתה - מהו מקום מגורך? אמר להם: מקום מגורי הוא מגדל אחד הפורח באוויר. תמהו. אמרו לו: אל תאמר לנו כלום (נוסח אחר: מלים), מה הוא אביך? אמר להם: אבי הוא דג גדול אחד, שכאשר צמא פותח את פיו ובולע את מי הים, ועד שבעים (נוסח אחר: שבע) שנה אין הים חוזר לתוקפו, וסוד הדבר ' ׳יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ׳ (איוב מ, כג) ', והוא בולע כל כך מן הים, ואתם לא שאבתם ממנו אלא כמו אחד, שהוא עשרים וארבעה ספרי התורה - איך לא הכרתם בו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (נ״א כ״י: ובגין דא אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על גב דסתיר לה לההיא נקודה דאת ד' לא יפסיק, דאי יפסיק בגיניה אסתלק קוצא מן ד' דאחד ואשתאר אחר דאיהו נחש כרוך בגין דחויא לא יפסיק ולא אסתלק, ואיהו פוסק וברחת מניה, אבל עקרב יפסיק, כמה דעבד יוסף צדיקא הדא הוא דכתיב וינח בגדו אצלה וינס וכו'. אדהכי הא עולימא קא אזדמן לגבייהו מחמר בתר בעירן, אמר לון מאי וינח בגדו אצלה וכו', אלא עקרב עקר ב', דעקר ביתא דשכינתא, כד בעיא לאתחברא עם צדיקייא צריך לאפסקא מניה, ולא יתהני מיניה ואפילו ממשכא דיליה, לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הדא הוא דכתיב וינח בגדו אצלה, משכא דיצר הרע, ודא בגדו דחוייא עבודה זרה, כד איהו קא אתייא לאתחברא עם צדיקייא ואמרה שכבה עמי חצופה זונה, איתמר באות ברית ׳וינס ויצא החוצה׳). ° אמרו ליה מאן אנת, אמר לון אנא איהו ברא ° דנונא חדא, דשט בימא רברבא, ובלע כל נונין דימא ואפיק להון חיים לבר, ולזמנין איהו נפיק ביבשתא, ° לקיימא ביה, ׳וידגו לרוב בקרב הארץ׳ (בראשית מח, טז), תווהו, אמרו ליה, בתר דלית רעותך לגלאה מאן אנת וברא דמאן אנת, מאן איהו (נ״א מאי איהו) אתר דדוכתך, אמר לון אתר דדוכתי איהו ° מגדלא חדא דפרח באוירא תווהו. אמרו ליה לא תימא לן מדי (ס״א מלי), מאי איהו אבוך, אמר לון אבא דילי איהו חד נונא רברבא, ° דכד צחי, אפתח פומיה ובלע מיא דימא, ועד שבעין (ס״א שבעה) שנין לא הדר ימא לתוקפיה, ° ורזא דמלה ׳יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו׳ (איוב מ, כג), ואיהו בלע כל כך מן ימא, ° ואתון לא אשתאבתון מניה אלא כד חד, דאיהו כ״ד ספרי דאורייתא, איך לא אשתמודעתון ביה.

התרגום: (נוסח אחר, כתב יד: ומשום כך אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף שהוא סותר את אותה נקודה של אות ד' - לא יפסיק, שאם יפסיק יסתלק בגללו הקוץ מן ד' של 'אחד' ויישאר 'אחר' שהוא נחש כרוך, מפני הנחש לא יפסיק ולא יסתלק, אבל [ מפני ] עקרב יפסיק, כפי שעשה יוסף הצדיק, זהו שכתוב 'וינח בגדו אצלה וינס' וגו'. בינתיים הנה הנער שהזדמן אליהם נוהג אחר הבהמות, אמר להם: מהו 'וינח בגדו אצלה' וגו'? אלא עקרב - עקר ב', שעקר את ביתה של השכינה, כשהיא רוצה להתחבר עם הצדיקים, צריך להיפרד ממנה ולא ליהנות ממנה ואפילו מעורה, לך לך אמרו לנזיר - סחור סחור, לכרם לא תקרב, זהו שכתוב 'וינח בגדו אצלה' - עורו של יצר הרע, וזהו בגדו של הנחש, עבודה זרה, כשהוא בא להתחבר עם הצדיקים ואומרת שכבה עמי חצופה זונה, נאמר באות ברית ' ׳וינס ויצא החוצה׳ '). אמרו לו: מי אתה? אמר להם: אני בנו של דג אחד ששט בים הגדול, ובלע ׳את כל דגי הים׳ והוציא אותם חיים לחוץ, ולפעמים הוא יוצא ביבשה לקיים בו ' ׳וידגו לרב בקרב הארץ׳ (בראשית מח, טז) '. תמהו, אמרו לו: אחר שאין רצונך לגלות מי אתה ובנו של מי אתה - מהו מקום מגורך? אמר להם: מקום מגורי הוא מגדל אחד הפורח באוויר. תמהו. אמרו לו: אל תאמר לנו כלום (נוסח אחר: מלים), מה הוא אביך? אמר להם: אבי הוא דג גדול אחד, שכאשר צמא פותח את פיו ובולע את מי הים, ועד שבעים (נוסח אחר: שבע) שנה אין הים חוזר לתוקפו, וסוד הדבר ' ׳יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו׳ (איוב מ, כג) ', והוא בולע כל כך מן הים, ואתם לא שאבתם ממנו אלא כמו אחד, שהוא עשרים וארבעה ספרי התורה - איך לא הכרתם בו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: א"ל מאן אנת. שראו שהוא עולימא הנ"ל ומדרגתו גדולה למאד כנ"ל:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: