נחש כרוך על עקבו לא יפסיק - ועקרב שעקר ב' פוסק
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 4 · דף נב ע"א
לשון הזוהר
ג. פ.) וּבְגִינָהּ אִתְּמַר ° אֲפִילוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק, אַף עַל גַּב דְּסָחִיר לָהּ לְהַאי נְקוּדָה ° דְאִיהִי קוֹצָא דְאָת ד', בְּכַמָּה חוֹבִין לְאוֹלָפָא קַטֵּיגוֹרָא עַל בְּנוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, ° לֹא יַפְסִיק לְהַהִיא נְקוּדָה, דְּאִם יַפְסִיק, בְּגִינֵיהּ אִסְתַּלַּק קוֹצָא מִן ד' מִן אֶחָד, וְאִשְׁתָּאַר אַחֵר, דְּאִיהוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ בַּעֲקֵבוֹ, דִּבְגִין חִוְיָא לָא יַפְסִיק, וְלָא אִסְתַּלַּק קוֹצָא דְאָת ד' מִן אֶחָד, אֲבָל בְּגִין עַקְרָב אִסְתַּלַּק, וְאִיהוּ פּוֹסֵק, וּבָרַח מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לט, יב) וַיַּעֲזוֹב בִּגְדוֹ אֶצְלָה ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳. אַדְהָכִי הָא עוּלֵימָא דְקָא אִזְדַּמַּן לְגַבַּיְיהוּ, מְחַמֵּר אַחֵר בְּעִירָן, אָמַר לוֹן מַהוּ וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלָה, אֶלָּא עַקְרָב אִיהִי עָקַר ב', ° דְּעָקְרַת בֵּיתָא דִשְׁכִינְתָּא, (בדפוס וילנא הגירסה כאן: כד בעיא לאתחברא עם צדיקיא צריך לאפסקא מניה, ולא יתהני מניה ואפילו ממשכא דיליה, לך לך אמרי לנזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב. הה"ד ותנח בגדו אצלה, משכא דיצר הרע, ודא איהו בגדו דחויא דפלחן כוכביא כד איהי אתיא לאתחברא עם גוף אדם ישן (נ"א לאתחברא עם צדיקיא) [ עד כאן בדפוס וילנא ]), וְדָא אִיהוּ בִּגְדוֹ דְחִוְיָא דַעֲבוֹדָה זָרָה, כַּד חִוְיָא אַתְיָא לְאִתְחַבְּרָא עִם גּוּף אָדָם יָשֵׁן, דְּאָמְרַת ° שִׁכְבָה עִמִּי, חֲצוּפָה זוֹנָה, אִתְּמַר בְּאוֹת בְּרִית ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳.
תרגום
ג. פ.) ומשום כך נאמר: אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על פי שמקיף הוא לנקודה הזאת שהיא קוצה של אות ד', בעוונות רבים המלמדים קטגוריה על בני השכינה - לא יפסיק לאותה נקודה, שאם יפסיק, יסתלק בגללו הקוץ מן הד' של 'אחד' ויישאר 'אחר', שהוא נחש כרוך בעקבו, שבגלל הנחש לא יפסיק ולא יסתלק קוץ אות ד' מן 'אחד', אבל בגלל העקרב מסתלק, והוא פוסק ובורח ממנו, זהו שכתוב (בראשית לט, יב) ' וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ' - ' ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳ '. בינתיים הנה הנער שהזדמן אליהם, נוהג בבהמות אחרות, אמר להם: מהו 'וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ'? אלא עקרב היא - עקר ב', שעקרה את ביתה של השכינה. (בדפוס וילנא הגרסה כאן: כאשר רוצה [ הסטרא אחרא ] להתחבר עם הצדיקים צריך להיפרד ממנה, ולא ליהנות ממנה ואפילו מעורה, לך לך אמרו לנזיר - סחור סחור, לכרם לא תקרב. זהו שכתוב 'וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ' - עורו של יצר הרע, וזהו בגדו של הנחש עובד עבודה זרה, כשהוא בא להתחבר עם גוף אדם ישן (נוסח אחר: להתחבר עם הצדיקים) [ עד כאן בדפוס וילנא ]), וזהו בגדו של הנחש עובד עבודה זרה, כאשר הנחש בא להתחבר עם גוף אדם ישן, שאמרה: שִׁכְבָה עִמִּי, חֲצוּפָה זוֹנָה - נאמר באות ברית ' ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳ '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ג. פ.) ובגינה אתמר ° אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על גב דסחיר לה להאי נקודה ° דאיהי קוצא דאת ד', בכמה חובין לאולפא קטיגורא על בנוי דשכינתא, ° לא יפסיק לההיא נקודה, דאם יפסיק, בגיניה אסתלק קוצא מן ד' מן אחד, ואשתאר אחר, דאיהו נחש כרוך בעקבו, דבגין חויא לא יפסיק, ולא אסתלק קוצא דאת ד' מן אחד, אבל בגין עקרב אסתלק, ואיהו פוסק, וברח מניה, הדא הוא דכתיב (בראשית לט, יב) ויעזוב בגדו אצלה ׳וינס ויצא החוצה׳. אדהכי הא עולימא דקא אזדמן לגבייהו, מחמר אחר בעירן, אמר לון מהו ויעזב בגדו אצלה, אלא עקרב איהי עקר ב', ° דעקרת ביתא דשכינתא, (בדפוס וילנא הגירסה כאן: כד בעיא לאתחברא עם צדיקיא צריך לאפסקא מניה, ולא יתהני מניה ואפילו ממשכא דיליה, לך לך אמרי לנזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב. הה"ד ותנח בגדו אצלה, משכא דיצר הרע, ודא איהו בגדו דחויא דפלחן כוכביא כד איהי אתיא לאתחברא עם גוף אדם ישן (נ"א לאתחברא עם צדיקיא) [ עד כאן בדפוס וילנא ]), ודא איהו בגדו דחויא דעבודה זרה, כד חויא אתיא לאתחברא עם גוף אדם ישן, דאמרת ° שכבה עמי, חצופה זונה, אתמר באות ברית ׳וינס ויצא החוצה׳.
התרגום: ג. פ.) ומשום כך נאמר: אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אף על פי שמקיף הוא לנקודה הזאת שהיא קוצה של אות ד', בעוונות רבים המלמדים קטגוריה על בני השכינה - לא יפסיק לאותה נקודה, שאם יפסיק, יסתלק בגללו הקוץ מן הד' של 'אחד' ויישאר 'אחר', שהוא נחש כרוך בעקבו, שבגלל הנחש לא יפסיק ולא יסתלק קוץ אות ד' מן 'אחד', אבל בגלל העקרב מסתלק, והוא פוסק ובורח ממנו, זהו שכתוב (בראשית לט, יב) ' ויעזב בגדו אצלה' - ' ׳וינס ויצא החוצה׳ '. בינתיים הנה הנער שהזדמן אליהם, נוהג בבהמות אחרות, אמר להם: מהו 'ויעזב בגדו אצלה'? אלא עקרב היא - עקר ב', שעקרה את ביתה של השכינה. (בדפוס וילנא הגרסה כאן: כאשר רוצה [ הסטרא אחרא ] להתחבר עם הצדיקים צריך להיפרד ממנה, ולא ליהנות ממנה ואפילו מעורה, לך לך אמרו לנזיר - סחור סחור, לכרם לא תקרב. זהו שכתוב 'ותנח בגדו אצלה' - עורו של יצר הרע, וזהו בגדו של הנחש עובד עבודה זרה, כשהוא בא להתחבר עם גוף אדם ישן (נוסח אחר: להתחבר עם הצדיקים) [ עד כאן בדפוס וילנא ]), וזהו בגדו של הנחש עובד עבודה זרה, כאשר הנחש בא להתחבר עם גוף אדם ישן, שאמרה: שכבה עמי, חצופה זונה - נאמר באות ברית ' ׳וינס ויצא החוצה׳ '.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: אפילו נחש כו'. כנ"ל והוא בשביל עונות של המתפלל וזו מעלת תפלה בעשרה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: