מהפך העינים מחושך לאור - והנר המאיר בחמשה גוונים
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 49 · דף מ ע"ב
לשון הזוהר
[מ:] וְעַל אִלֵין חֲשׁוֹכִין כְּתִיב ׳כִּי אִם עֲווֹנוֹתֵיכם הָיוּ מַבְדִילִים וגו'׳ ° וּבְהַהוּא זִמְנָא מִתְהַפְּכִין עַיְינִין מֵחשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, וְרַזָא דְמִלָה שׁוֹפַר מְהוּפַּך קַדְמָא זָקֵף קָטָן, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיה ° ׳קָטֹנְתִי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכֹּל הָאֶמֶת׳, הָאֶמֶת אִזְדְקַף ° וְאִקְרֵי זָקֵף גָדוֹל, ° וְלֵית אֶמֶת אֶלָא אוֹרַיְיתָא דִמְהַפְּכִין בָּה צַדִיקֵי דִּינָא לְרַחֲמֵי, הה"ד ׳תּוֹרַת אֶמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ׳, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְהַפֵּך כּורְסַיָא מִדִינָא לְרַחֲמֵי, וְדָא אִיהוּ דְּאוּקמוּהוּ מַארֵי מַתְנִיתִין דְּצַדִיקַיָא מְהַפְּכִין מִדַת הַדִּין לְמִדַת הָרַחֲמִים. ° נִשְׁמְתָא אִתְּמַר בָּה נֵר ד' נִשְׁמַת אָדָם. נֵר אִיהִי ה', חָמֵשׁ גַּוָּונִין נְהִירִין בָּהּ, וְאִינוּן חִוָּור סוּמַק יָרוֹק וְאוּכַם וּתְכֵלֶת, ו' אוֹר הַנֵּר מִלְּגָאו, ° סמא״ל חֹשֶׁךְ, נָחָשׁ קַדְרוּת, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת׳ ° נוּקְבָא דִילֵיהּ וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם, ° וַוי לְנִשְׁמָתָא כַּד אִתְלַבְּשַׁת בְּקַדְרוּתָא דִלְהוֹן, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ° ׳וַתִּכְהֶיןָ עִינָיו מֵרְאוֹת׳, (דף מ ע״ב) ° וְאִינוּן חֲשׁוֹכִין דִּמְכַסְּיָין עַל עַיְינִין, דְּלֵית לוֹן רְשׁוּ לְאִסְתַּכְּלָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ.
תרגום
[ מ: ] ועל אלה החשוכים כתוב ' ׳כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים׳ ' וגו', ובאותה שעה מתהפכות העיניים מן החושך לאור, וסוד הדבר: 'שׁוֹפָר מְהֻפָּךְ קַדְמָא' - 'זָקֵף קָטָן', אותו שנאמר בו ' ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכֹּל הָאֱמֶת׳ ' - האמת נזקפה ונקראת 'זָקֵף גָּדוֹל', ואין אמת אלא תורה, שמהפכים בה הצדיקים דין לרחמים, הדא הוא דכתיב ' ׳תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ׳ ', ובאותה שעה מתהפך הכיסא מדין לרחמים, וזהו שפירשוהו בעלי המשנה: הצדיקים הופכים מידת הדין למידת הרחמים. הנשמה נאמר בה 'נר': ד' - 'נשמת אדם', 'נר' היא ה', חמישה גוונים מאירים בה, והם לבן, אדום, ירוק, שחור ותכלת, ו' - אור הנר מבפנים, סמאל - חושך, נחש - קדרות, ועליהם נאמר ' ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת׳ ' - נוקבתו, 'וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם', אוי לנשמה כשמתלבשת בקדרותם, ועליה נאמר ' ׳וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת׳ ', (דף מ ע"ב) והם החשוכים המכסים על העיניים, שאין להם רשות להסתכל בקב"ה ובשכינתו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [מ:] ועל אלין חשוכין כתיב ׳כי אם עוונותיכם היו מבדילים וגו'׳ ° ובההוא זמנא מתהפכין עיינין מחשוכא לנהורא, ורזא דמלה שופר מהופך קדמא זקף קטן, ההוא דאתמר ביה ° ׳קטנתי מכל החסדים ומכל האמת׳, האמת אזדקף ° ואקרי זקף גדול, ° ולית אמת אלא אורייתא דמהפכין בה צדיקי דינא לרחמי, הה"ד ׳תורת אמת היתה בפיהו׳, בההוא זמנא אתהפך כורסיא מדינא לרחמי, ודא איהו דאוקמוהו מארי מתניתין דצדיקיא מהפכין מדת הדין למדת הרחמים. ° נשמתא אתמר בה נר ד' נשמת אדם. נר איהי ה', חמש גוונין נהירין בה, ואינון חוור סומק ירוק ואוכם ותכלת, ו' אור הנר מלגאו, ° סמא״ל חשך, נחש קדרות, ועלה אתמר ׳אלביש שמים קדרות׳ ° נוקבא דיליה ושק אשים כסותם, ° ווי לנשמתא כד אתלבשת בקדרותא דלהון, ועליה אתמר ° ׳ותכהין עיניו מראות׳, (דף מ ע״ב) ° ואינון חשוכין דמכסיין על עיינין, דלית לון רשו לאסתכלא בקודשא בריך הוא ושכינתיה.
התרגום: [ מ: ] ועל אלה החשוכים כתוב ' ׳כי אם עונתיכם היו מבדלים׳ ' וגו', ובאותה שעה מתהפכות העיניים מן החושך לאור, וסוד הדבר: 'שופר מהפך קדמא' - 'זקף קטן', אותו שנאמר בו ' ׳קטנתי מכל החסדים ומכל האמת׳ ' - האמת נזקפה ונקראת 'זקף גדול', ואין אמת אלא תורה, שמהפכים בה הצדיקים דין לרחמים, הדא הוא דכתיב ' ׳תורת אמת היתה בפיהו׳ ', ובאותה שעה מתהפך הכיסא מדין לרחמים, וזהו שפירשוהו בעלי המשנה: הצדיקים הופכים מידת הדין למידת הרחמים. הנשמה נאמר בה 'נר': ד' - 'נשמת אדם', 'נר' היא ה', חמישה גוונים מאירים בה, והם לבן, אדום, ירוק, שחור ותכלת, ו' - אור הנר מבפנים, סמאל - חושך, נחש - קדרות, ועליהם נאמר ' ׳אלביש שמים קדרות׳ ' - נוקבתו, 'ושק אשים כסותם', אוי לנשמה כשמתלבשת בקדרותם, ועליה נאמר ' ׳ותכהין עיניו מראת׳ ', (דף מ ע"ב) והם החשוכים המכסים על העיניים, שאין להם רשות להסתכל בקב"ה ובשכינתו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ובההוא זמנא מתהפכין כו'. רוצה לומר בזמן הגאולה, ואמר שופר מהופך קדמא - שהיה בתחלה מהופך:
אור יקר: י הה״ד כסא כבוד מרום מראשון מקום וכו׳, באמרו מרום מראשון .בלי ספק משמע דתרי נינהו,והמרום מראשון הוא כסא."כבוד, דהיינו נצח כסא אל החסד ששם החכמה' הנקראת כבוד שהם ל׳׳ב נתיבות, והוא מקום מקדשנו, כי המקדש היא המלכות, ומקום המקדש…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: