ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 46 (מג ע"ב)

גלות הנשמה בכבד במרה ובטחול - וקימתה בידו של הקב"ה בלבד

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 46 · דף מג ע"ב

לשון הזוהר

וְעוֹד מָרָה טְחוֹל כָּבֵד, אִינוּן גָּלוּתָא לְנִשְׁמָתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא, דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא כַּד גָּלַת בְּכָבֵד, אִתְּמַר בְּאֵבָרִים דְּאִינוּן עַמָּא קַדִּישָׁא חֵילָהָא דִילָהּ, ׳תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים׳ (שמות ה, ט), כַּד גָּלַת בְּמָרָה אִתְּמַר בָּהּ ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם׳ (שם א, יד), כַּד גָּלַת בַּטְּחוֹל אִתְּמַר בָּהּ ׳וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה ° מִקֹּצֶר רוּחַ׳ (שם ו, ט) דַּהֲוָה בְּבִטְנָם, ׳וּמְעֲבוֹדָה קָשָׁה׳ דַּהֲוָה בַּטְּחוֹל, וַהֲווֹ צָוְוחִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִנָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי׳ (יונה ב, ג), וְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאלהי״ם מִן הָעֲבוֹדָה׳ (שמות ב, כג), וְנִשְׁמָתָא בְגָלוּתָא בַתְרָאָה ° אִתְּמַר בָּהּ ׳וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז), שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וַוי לֵיהּ לְבַר נַשׁ ° דְּנִשְׁמָתֵיהּ נְחִיתַת תְּחוֹת רַגְלוֹי, ° דִּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בְּמַזָּלֵיהּ ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם׳ (עמוס ה, ב), ° וְלֵית לֵיהּ עִלּוּי וְסִלּוּק אֶלָּא בִידָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאָזִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא לִימִינָא וְאוֹקִים לָהּ.

תרגום

ועוד: מרה טחול כבד - הם הגלות לנשמה ולרוח ולנפש, שהיא השכינה, כשגלתה בכבד, נאמר באברים שהם עם הקודש, חילה שלה, ' ׳תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים׳ (שמות ה, ט) ', כשגלתה במרה, נאמר בה ' ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם׳ (שם א, יד) ', כשגלתה בטחול, נאמר בה 'וְלֹא ׳שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ׳ (שם ו, ט) ' - שהיה בבטנם, ומהעבודה הקשה שהיתה בטחול, והיו צועקים לקב"ה ממנה, זהו שכתוב ' ׳מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי׳ (יונה ב, ג) ', ונאמר בהם ' ׳וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים' מן העבודה׳ (שמות ב, כג). והנשמה בגלות האחרונה נאמר בה ' ׳וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז) ' - שכיבה לעפר, אוי לו לאדם שנשמתו יורדת תחת רגליו, שבאותה שעה נאמר במזלו ' ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם׳ (עמוס ה, ב) ', ואין לו עלייה וסילוק אלא בידו של הקב"ה, שהולך השם הקדוש לימין ומקים אותה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועוד מרה טחול כבד, אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא, דאיהי שכינתא כד גלת בכבד, אתמר באברים דאינון עמא קדישא חילהא דילה, ׳תכבד העבודה על האנשים׳ (שמות ה, ט), כד גלת במרה אתמר בה ׳וימררו את חייהם׳ (שם א, יד), כד גלת בטחול אתמר בה ׳ולא שמעו אל משה ° מקצר רוח׳ (שם ו, ט) דהוה בבטנם, ׳ומעבודה קשה׳ דהוה בטחול, והוו צווחין לקודשא בריך הוא מנה, הדא הוא דכתיב ׳מבטן שאול שועתי שמעת קולי׳ (יונה ב, ג), ואתמר בהון ׳ותעל שועתם אל האלהי״ם מן העבודה׳ (שמות ב, כג), ונשמתא בגלותא בתראה ° אתמר בה ׳ותגל מרגלותיו ותשכב׳ (רות ג, ז), שכיבת לעפרא, ווי ליה לבר נש ° דנשמתיה נחיתת תחות רגלוי, ° דבההוא זמנא אתמר במזליה ׳נפלה לא תוסיף קום׳ (עמוס ה, ב), ° ולית ליה עלוי וסלוק אלא בידא דקודשא בריך הוא, דאזיל שמא קדישא לימינא ואוקים לה.

התרגום: ועוד: מרה טחול כבד - הם הגלות לנשמה ולרוח ולנפש, שהיא השכינה, כשגלתה בכבד, נאמר באברים שהם עם הקודש, חילה שלה, ' ׳תכבד העבדה על האנשים׳ (שמות ה, ט) ', כשגלתה במרה, נאמר בה ' ׳וימררו את חייהם׳ (שם א, יד) ', כשגלתה בטחול, נאמר בה 'ולא ׳שמעו אל משה מקצר רוח׳ (שם ו, ט) ' - שהיה בבטנם, ומהעבודה הקשה שהיתה בטחול, והיו צועקים לקב"ה ממנה, זהו שכתוב ' ׳מבטן שאול שועתי שמעת קולי׳ (יונה ב, ג) ', ונאמר בהם ' ׳ותעל שועתם אל האלהים' מן העבודה׳ (שמות ב, כג). והנשמה בגלות האחרונה נאמר בה ' ׳ותגל מרגלתיו ותשכב׳ (רות ג, ז) ' - שכיבה לעפר, אוי לו לאדם שנשמתו יורדת תחת רגליו, שבאותה שעה נאמר במזלו ' ׳נפלה לא תוסיף קום׳ (עמוס ה, ב) ', ואין לו עלייה וסילוק אלא בידו של הקב"ה, שהולך השם הקדוש לימין ומקים אותה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מקצר רוח דהוה בבטנם כו'. דכשמרה שחורה גוברת אז האדם בקוצר רוח בבטנו, שאין הרוח שבריאה יכולה לרחף, וזה שאומר מבטן שאול כו', ששאול הוא הטחול כנ"ל ואמר מבטן כנ"ל ואמר ואתמר בהון ותעל שועתם כו' שהוא השועה דקוצר רוח דטחול וכן הוא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: