ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 41 (מג ע"א)

כבד וטחול סמא"ל ונחש - ומרה חרבו של מלאך המוות

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 41 · דף מג ע"א

לשון הזוהר

° כָּבֵד וּטְחוֹל דָּא סמא״ל וְנָחָ״שׁ, כָּבֵד אֶשָּׁא סוּמְקָא, מָרָה אֶשָּׁא יְרוֹקָא, טְחוֹל אֶשָּׁא אוּכְמָא, יוֹתֶרֶת כְּלִילָא דְכֻלְּהוּ, כָּבֵד וּטְחוֹל סמא״ל וְנָחָ״שׁ, כָּבֵד אֵל אַחֵר, מָרָה סַם מָוְת דִּילֵיהּ, טְחוֹל נָחָשׁ, נוּקְבָא דִילֵיהּ יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, וּמָרָה אִיהוּ חַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוְת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׳ (שם ה, ד), וּבְאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי סַם חַיִּים אִיהוּ אִתְעַבְּרָא מִן עָלְמָא, ° וְכָבֵד דְּהוּא אֵל אַחֵר, בִּתְרוּעָה דְאִיהוּ רוּחָא מִתְעַבְּרָא מִן עָלְמָא, טְחוֹל דְּהוּא נָחָשׁ בַּשְּׁבָרִים מִתְעַבְּרָא מִן עָלְמָא, מָרָה דְהוּא סַם הַמָּוְת בִּתְקִיעָה מִתְעַבְּרָא מִן עָלְמָא. זַכָּאָה אִיהוּ דְכָלֵיל נִשְׁמָתָא וְרוּחָא עִם נַפְשָׁא בְקָלָא דְאוֹרַיְיתָא, דִבְאוֹרַיְיתָא אִתְתַּקְּפוּן, דְּכָל מָאן דְּלָא אִתְעַסַּק בְּאוֹרַיְיתָא חַלִּישׁ נִשְׁמָתֵיהּ רוּחֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ עִילָא וְתַתָּא, ° וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד אִיהוּ זוֹנָה, ° שִׁיּוּרִין אִיהוּ לְכָל אֱלֹהִים אֲחֵרִים מִתְתַּקְפָא, וְאַמַּאי אִתְקְרִיאַת יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, אֶלָּא בָּתַר דְּעָבִיד נִאוּפָא עִם כֻּלְּהוּ, יְהִיבַת שִׁיּוּרִין לְבַעְלָהּ, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם׳ (שם ד, כו), דְּאִיהִי אִתְחַמְמַת מִכָּבֵד, וּטְחוֹל אִיהוּ שְׂחוֹק הַכְּסִיל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ, ° בְּגִין דְּאִיהוּ שְׁאוֹל תַּחְתִּית, ° דְּאִתְּמַר בֵּיהּ צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ, אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ, כָּבֵד כּוֹעִס וְקָטִיל.

תרגום

כבד וטחול - זה סמאל ונחש, כבד - אש אדומה, מרה - אש ירוקה, טחול - אש שחורה, יותרת - כלולה מכולם, כבד וטחול - סמאל ונחש, כבד - אל אחר, מרה - סם המוות שלו, טחול - נחש, נוקבתו - יותרת הכבד, ומרה היא חרבו של מלאך המוות, כמו שנאמר ' ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׳ (שם ה, ד) ', ובתורה שהיא סם חיים הוא מוסר מן העולם. וכבד שהוא אל אחר - בתרועה שהיא רוח, מוסר מן העולם, טחול שהוא נחש - בשברים מוסר מן העולם, מרה שהוא סם המוות - בתקיעה מוסר מן העולם. זכאי הוא הכולל נשמה ורוח עם נפש בקול התורה, שבתורה מתחזקים, שכל מי שאינו עוסק בתורה - נחלשת נשמתו, רוחו ונפשו, למעלה ולמטה. ויותרת הכבד היא זונה, שיורים היא נותנת לכל האלהים האחרים שמתחזקים, ולמה נקראת יותרת הכבד? אלא לאחר שעושה ניאוף עם כולם, נותנת שיורים לבעלה, ועליה נאמר ' ׳כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם׳ (שם ד, כו) ' - שהיא מתחממת מכבד, והטחול הוא שחוק הכסיל, ועליו נאמר: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, משום שהוא שאול תחתית, שנאמר בו: צדיק ממנו בולע, אבל צדיק גמור אינו בולע, כבד - כועס והורג.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° כבד וטחול דא סמא״ל ונח״ש, כבד אשא סומקא, מרה אשא ירוקא, טחול אשא אוכמא, יותרת כלילא דכלהו, כבד וטחול סמא״ל ונח״ש, כבד אל אחר, מרה סם מות דיליה, טחול נחש, נוקבא דיליה יותרת הכבד, ומרה איהו חרבא דמלאך המות, כמה דאת אמר ׳ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׳ (שם ה, ד), ובאורייתא דאיהי סם חיים איהו אתעברא מן עלמא, ° וכבד דהוא אל אחר, בתרועה דאיהו רוחא מתעברא מן עלמא, טחול דהוא נחש בשברים מתעברא מן עלמא, מרה דהוא סם המות בתקיעה מתעברא מן עלמא. זכאה איהו דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא בקלא דאורייתא, דבאורייתא אתתקפון, דכל מאן דלא אתעסק באורייתא חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה עילא ותתא, ° ויותרת הכבד איהו זונה, ° שיורין איהו לכל אלהים אחרים מתתקפא, ואמאי אתקריאת יותרת הכבד, אלא בתר דעביד נאופא עם כלהו, יהיבת שיורין לבעלה, ועלה אתמר ׳כי בעד אשה זונה עד ככר לחם׳ (שם ד, כו), דאיהי אתחממת מכבד, וטחול איהו שחוק הכסיל, ועליה אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ° בגין דאיהו שאול תחתית, ° דאתמר ביה צדיק ממנו בולע, אבל צדיק גמור אינו בולע, כבד כועס וקטיל.

התרגום: כבד וטחול - זה סמאל ונחש, כבד - אש אדומה, מרה - אש ירוקה, טחול - אש שחורה, יותרת - כלולה מכולם, כבד וטחול - סמאל ונחש, כבד - אל אחר, מרה - סם המוות שלו, טחול - נחש, נוקבתו - יותרת הכבד, ומרה היא חרבו של מלאך המוות, כמו שנאמר ' ׳ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׳ (שם ה, ד) ', ובתורה שהיא סם חיים הוא מוסר מן העולם. וכבד שהוא אל אחר - בתרועה שהיא רוח, מוסר מן העולם, טחול שהוא נחש - בשברים מוסר מן העולם, מרה שהוא סם המוות - בתקיעה מוסר מן העולם. זכאי הוא הכולל נשמה ורוח עם נפש בקול התורה, שבתורה מתחזקים, שכל מי שאינו עוסק בתורה - נחלשת נשמתו, רוחו ונפשו, למעלה ולמטה. ויותרת הכבד היא זונה, שיורים היא נותנת לכל האלהים האחרים שמתחזקים, ולמה נקראת יותרת הכבד? אלא לאחר שעושה ניאוף עם כולם, נותנת שיורים לבעלה, ועליה נאמר ' ׳כי בעד אשה זונה עד ככר לחם׳ (שם ד, כו) ' - שהיא מתחממת מכבד, והטחול הוא שחוק הכסיל, ועליו נאמר: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו, משום שהוא שאול תחתית, שנאמר בו: צדיק ממנו בולע, אבל צדיק גמור אינו בולע, כבד - כועס והורג.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כבד כו'. לפי שלמעלה פירש מוח ריאה ולב, שכנגדם מרה כבד טחול, מרה וטחול הם שתי נוקבין כמו שאומר לקמן בתיקון מ ”ח בארוכה, נגד בינה ומלכות, וכבד הוא נגד עמודא דאמצעיתא אבל בכללות כמו ששם נחלקים לשנים, מוח ולב, כמו שאומר בתיקון כ…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: