ההרים והאיתנים בנקדות - וריב אבא ואמא עד פתיחת הקמץ בפתח
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 22 · דף נג ע"ב
לשון הזוהר
[הגהה דף נג:] (הגהה דף נג ע"ב) ° וְעוֹד שִׁמְעוּ הָרִים, מָאן הָרִים אִלֵּין תְּלַת נְקוּדִין דְּאִינוּן סֶגוֹ״ל, וְהָאֵיתָנִים אִלֵּין תְּרֵין נְקוּדִין דְּאִינוּן שְׁבָ״א, רִיב דָּא חִירֵ״ק, רִיב יהו״ה לְעִילָא חוֹלֵ״ם, רִיב יהו״ה לְתַתָּא חִירֵ״ק, תְּרֵי רִיבוֹת אִינוּן עַל שׁוּרֵ״ק, דְּאִיהוּ (חד) צַדִּיק (עמודא דאמצעיתא) כַּד אִיהוּ מִתְרַחֵק מִנַּיְיהוּ אִיהוּ רִיב, וְכַד מִתְקַשֵּׁר בֵּין תַּרְוַיְיהוּ אִיהוּ שָׁלוֹם, וְאִיהוּ קֶשֶׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׳ (בראשית מד, ל). וְעוֹד תְּרֵי רִיבוֹת אִינוּן, חַד צַדִּיק, וְחַד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ° אִיהוּ רִיב בֵּין אַבָּא וְאִמָּא, דְאִנּוּן קָמֵ״ץ וּפַתַ״ח, וְאַמַּאי אִיהוּ רִיב בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְלֵית לָהּ מְזוֹנָא בְגָלוּתָא, ° בְגִין דְּתַרְעָא אִיהוּ פַתַ״ח, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ׳ (תהלים קמה, טז), דְאִיהוּ י' ° חָכְמָה, קָמֵ״ץ סָתוּם, עֲלֵיהּ אִתְּמַר פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַ״י, וְדָא חַ״י עָלְמִין, דְּאִיהוּ כְּלִיל חַ״י בִּרְכָאָן, אִיהוּ חָרֵב וְיָבֵשׁ בִּצְלוֹתָא דְאִיהוּ שְׁכִינְתָּא, וּבְגִין דָּא אִיהוּ צְלוֹתָא יְבֵשָׁה, ° בְּגִינַיְהוּ אִיהוּ רִיב בֵּין אַבָּא וְאִימָּא. וְכַד אִתְפַּתַּח קָמֵ״ץ בְּפַתָ״ח דְּאִיהוּ תַרְעָא דִילֵיהּ, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא ° נָחִית מָלֵא, וּמְהַלֵּךְ חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, ° עַד דְּמָטִי לְחַ״י עָלְמִין (דְּאִיהוּ כְּלִיל חַ״י בִּרְכָאָן), וְאִתְמַלָּא מִנַּיְיהוּ, וּמִנֵּיהּ אִתְשַׁקְיָיא לִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי צְלוֹתָא, וּמַאי דַּהֲוָה יַבָּשָׁה קָרָא לֵיה אֶרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ו) וַיִּקְרָא אלהי״ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, לְמֶעְבַּד פֵּרִין וְאִיבִּין, דְּאִינוּן אַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם יא) וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳.
תרגום
[ הגהה דף נג: ] ועוד 'שִׁמְעוּ הָרִים': מי הם 'ההרים'? אלו שלוש הנקודות שהן סֶגוֹל, ו'הָאֵתָנִים' - אלו שתי הנקודות שהן שְׁבָ"א, 'ריב' זה - חִירֵ"ק, 'ריב יהוה' למעלה - חוֹלֵ"ם, 'ריב יהוה' למטה - חִירֵ"ק, שני הריבות הם על שׁוּרֵ"ק, שהוא (אחד) צדיק (עמוד האמצע), כשהוא מתרחק מהם - הוא ריב, וכשמתקשר בין שניהם - הוא שלום, והוא קשר, זהו שכתוב ' ׳וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׳ (בראשית מד, ל) '. ועוד שני ריבות הם: אחד צדיק, ואחד עמוד האמצע, יש ריב בין אבא ואימא, שהם קָמֵץ ופַתָח, ולמה יש ריב ביניהם? בגלל השכינה שאין לה מזון בגלות, משום שהשער הוא פַתָח, שנאמר בו ' ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ׳ (תהלים קמה, טז) ' - שהיא י' חכמה, קָמֵץ סתום, עליו נאמר ' ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חָי׳ ' - וזה חי העולמים, הכולל שמונה עשרה ברכות, חרב ויבש בתפילה שהיא השכינה, ומשום כך היא תפילה יבשה, בגללם יש ריב בין אבא ואימא. וכאשר נפתח קָמֵץ בפַתָח שהוא שער שלו, עמוד האמצע יורד מלא, ומהלך ׳חמש מאות שנה׳, עד שמגיע לחי העולמים (שהוא כולל שמונה עשרה ברכות), ומתמלא מהן, וממנו משקים את השכינה שהיא תפילה, ומה שהיה יבשה קרא לה 'ארץ', זהו שכתוב ' ׳וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ׳ (בראשית א, ו) ', לעשות פרות ואיבים, שהם ארץ ישראל הקדושה למטה, זהו שכתוב ' ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳ (שם יא) '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [הגהה דף נג:] (הגהה דף נג ע"ב) ° ועוד שמעו הרים, מאן הרים אלין תלת נקודין דאינון סגו״ל, והאיתנים אלין תרין נקודין דאינון שב״א, ריב דא חיר״ק, ריב יהו״ה לעילא חול״ם, ריב יהו״ה לתתא חיר״ק, תרי ריבות אינון על שור״ק, דאיהו (חד) צדיק (עמודא דאמצעיתא) כד איהו מתרחק מנייהו איהו ריב, וכד מתקשר בין תרוייהו איהו שלום, ואיהו קשר, הדא הוא דכתיב ׳ונפשו קשורה בנפשו׳ (בראשית מד, ל). ועוד תרי ריבות אינון, חד צדיק, וחד עמודא דאמצעיתא, ° איהו ריב בין אבא ואמא, דאנון קמ״ץ ופת״ח, ואמאי איהו ריב בינייהו, בגין שכינתא דלית לה מזונא בגלותא, ° בגין דתרעא איהו פת״ח, דאתמר ביה ° ׳פותח את ידיך׳ (תהלים קמה, טז), דאיהו י' ° חכמה, קמ״ץ סתום, עליה אתמר פותח את ידיך ומשביע לכל ח״י, ודא ח״י עלמין, דאיהו כליל ח״י ברכאן, איהו חרב ויבש בצלותא דאיהו שכינתא, ובגין דא איהו צלותא יבשה, ° בגיניהו איהו ריב בין אבא ואימא. וכד אתפתח קמ״ץ בפת״ח דאיהו תרעא דיליה, עמודא דאמצעיתא ° נחית מלא, ומהלך חמש מאה שנין, ° עד דמטי לח״י עלמין (דאיהו כליל ח״י ברכאן), ואתמלא מנייהו, ומניה אתשקייא לשכינתא דאיהי צלותא, ומאי דהוה יבשה קרא ליה ארץ, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ו) ויקרא אלהי״ם ליבשה ארץ, למעבד פרין ואיבין, דאינון ארעא קדישא דישראל לתתא, הדא הוא דכתיב (שם יא) ויאמר אלהי״ם ׳תדשא הארץ דשא׳.
התרגום: [ הגהה דף נג: ] ועוד 'שמעו הרים': מי הם 'ההרים'? אלו שלוש הנקודות שהן סגול, ו'האתנים' - אלו שתי הנקודות שהן שב"א, 'ריב' זה - חיר"ק, 'ריב יהוה' למעלה - חול"ם, 'ריב יהוה' למטה - חיר"ק, שני הריבות הם על שור"ק, שהוא (אחד) צדיק (עמוד האמצע), כשהוא מתרחק מהם - הוא ריב, וכשמתקשר בין שניהם - הוא שלום, והוא קשר, זהו שכתוב ' ׳ונפשו קשורה בנפשו׳ (בראשית מד, ל) '. ועוד שני ריבות הם: אחד צדיק, ואחד עמוד האמצע, יש ריב בין אבא ואימא, שהם קמץ ופתח, ולמה יש ריב ביניהם? בגלל השכינה שאין לה מזון בגלות, משום שהשער הוא פתח, שנאמר בו ' ׳פותח את ידיך׳ (תהלים קמה, טז) ' - שהיא י' חכמה, קמץ סתום, עליו נאמר ' ׳פותח את ידיך ומשביע לכל חי׳ ' - וזה חי העולמים, הכולל שמונה עשרה ברכות, חרב ויבש בתפילה שהיא השכינה, ומשום כך היא תפילה יבשה, בגללם יש ריב בין אבא ואימא. וכאשר נפתח קמץ בפתח שהוא שער שלו, עמוד האמצע יורד מלא, ומהלך ׳חמש מאות שנה׳, עד שמגיע לחי העולמים (שהוא כולל שמונה עשרה ברכות), ומתמלא מהן, וממנו משקים את השכינה שהיא תפילה, ומה שהיה יבשה קרא לה 'ארץ', זהו שכתוב ' ׳ויקרא אלהים ליבשה ארץ׳ (בראשית א, ו) ', לעשות פרות ואיבים, שהם ארץ ישראל הקדושה למטה, זהו שכתוב ' ׳ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא׳ (שם יא) '.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ועוד שמעו הרים מאן הרים אלין תלת נקודין דאינון סגול והאיתנים אינון תרין נקודין דאינון שבא ריב דא כו' על שורק דאיהו צדיק כד איהו מתרחק כו' בין תרווייהו איהו שלום ואיהו קשר כו'. עיין לעיל תיקון י ”ט ל"ח ב' ושורק איהו טמיר וגניז…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 7 פסוקים. אינדקס הפסוקים