ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 21 (סא ע"ב)

תיקו הגדה שיטה ופסק - והלכה קבלה ותורה שבעל פה בעלייתה

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 21 · דף סא ע"ב

לשון הזוהר

[סא:] ° שְׁמַעְתְּתָא אִיהִי בְלִבָּא דְתַמָּן מַחֲשָׁבָה, ° תֵּיקוּ אִיהִי כַד אִסְתַּלַּק מַלְכָּא מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחשֵׁתִי מִטּוֹב׳ (תהלים לט, ג), ° וּבָהּ צְלוֹתָא בַחֲשָׁאי, ° וְכַד אִיהוּ תֵּיקוּ אִתְּמַר בָּהּ (דף סא ע"ב) ׳אָז יִקְרָאוּנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה׳ (משלי א, כח). ° כַּד שַׁרְיָא בָּהּ יהו״ה אִתְקְרִיאַת הַגָּדָה, בְּהַהוּא זִמְנָא ׳אָז תִּקְרָא וַיהו״ה יַעֲנֶה׳, שִׁטָּה אִתְקְרִיאַת כַּד לָא יְהֵא קוּשְׁיָא וּמַחֲלֹקֶת, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּל גֵּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר׳ (ישעיה מ, ד). פְּסַק אִתְקְרִיאַת מִכַּמָּה גַוָּונִין, אִית בְּנֵי נָשָׁא דְמִשְׁתַּדְלִין בְּאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה לִשְׁמָהּ, וְאִינוּן ° בַּעֲלֵי אוּמָנוּת לְגַבָּהּ, וּפָסְקִין בָּהּ אֲבָנִין ° בְּטוּרִין וּסְלָעִין תַּקִּיפִין, וּלְבָתַר דְּפָסְקִין לוֹן מְתַקְּנִין לוֹן בְּכַמָּה פִרוּקִין, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ° ׳אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה׳ (דברים כז, ו), וְעָבְדִין בְּהוֹן כַּמָּה ° בִנְיָנִין לְמַלְכָּא וּלְמַטְרוֹנִיתָא לְדַיְירָא בֵּינַיְיהוּ. וְאִית פְּסָקוֹת דְּאִינוּן לְבוּשִׁין דְּמַטְרוֹנִיתָא, וְחָתְּכִין לוֹן לְכַמָּה סִטְרִין, וּלְבָתַר מְתַקְּנִין לוֹן בְּכַמָּה פִרוּקִין, לְאִתְחַזָּאָה בְּהוֹן מַטְרוֹנִיתָא קֳדָם מַלְכָּא, ° בְּהַהוּא זִמְנָא ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז), וְאִלֵּין אִינוּן לְבוּשִׁין דְּכַהֲנָא, דְאִינוּן אַרְבַּע בִּגְדֵי לָבָן וְאַרְבַּע בִּגְדֵי זָהָב. וְאִית פְּסָקוֹת מֵאִלֵּין מָארֵי תְרִיסִין דְּקָא אַתְיָין לְבֵי מֶדְרָשָׁא, דְפָסְקִין וְחָתְּכִין בְּהוֹן בְּלִישָׁנְהוֹן, ° דְּאִינוּן כְּרוּמְחִין וְסַיְיפִין, וְאִלֵּין אִינוּן פָּרְשָׁיָּין תַּקִּיפִין, דְּמַגִּיחִין קְרָבָא בְיַמָּא וּבְיַבֶּשְׁתָּא, דְאִינוּן אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה. ° זַכָּאִין אִינוּן אִם מַלְכָּא בֵינַיְיהוּ דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כְּלִיל תְּרֵין תּוֹרוֹת דְּאִנּוּן תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְאִתְיְיהִיבוּ מִימִינָא וּמִשְּׂמָאלָא, דְבֵיהּ נָצְחִין קְרָבָא, וַוי לוֹן לְאִלֵּין דְּיַעֲלוּן לְאַגָּחָא קְרָבָא בִתְרֵין תּוֹרוֹת בְּלָא מַלְכָּא, דַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ° ׳אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׳ (תהלים יט, ד), ° כָּל בַּעֲלֵי אוּמָנִיּוֹת מִשְׁתַּכְּחִין בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דְאִיהִי מִלְּגָאו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה׳ (שם מה, יד). ° אִיהִי הֲלָכָה דְמַלְכָּא, כַּד אִיהִי אָזְלַת גַּבֵּיהּ בִּתְרֵין שׁוֹקִין דְּאִינוּן תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, וְכַד סְלִיקַת בְּגוּפָא בִּתְרֵין דְּרוֹעוֹי דְּמַלְכָּא אִתְקְרִיאַת קַבָּלָה, וְכַד נְשִׁיקַת לֵיהּ בְּפִימֵיהּ אִתְקְרִיאַת אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, בְּהַהוּא זִמְנָא דְסָלְקָא לְפִימָא דְמַלְכָּא, מִיָּד יִתְקַיֵּים בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ׳ (במדבר יב, ח), כַּד קָמַת עַל רַגְלָהָא בְגָלוּתָא בַתְרָאָה, אִתְקְרִיאַת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְכַד שַׁרְיָיא בִדְרוֹעוֹי דְּמַלְכָּא, אִתְקְרִיאַת קַבָּלָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְכַד שַׁרְיָיא בְּפִימָא דְמַלְכָּא מִיָּד ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ׳, וְכַד אִיהִי מְרַחֲקָא הֲלָכָה מִמֹּשֶׁה, שְׁכִינְתָּא אִיהִי רִיב לַיהו״ה לְתַתָּא, וְכַד לַאו אִיהִי בִדְרוֹעוֹי קַבָּלָה, אִיהִי רִיב לְעִילָא. וּבְגִין דָּא ׳שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב׳ יהו״ה, אִלֵּין תְּלַת אֲבָהָן, מַאי רִיב דִּלְהוֹן, דָּא שְׁכִינְתָּא, וּבְהִפּוּךְ אַתְוָון רִי״ב אִיהוּ רַבִּ״י, דְּאִיהוּ רַבִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעִמֵּיהּ אִיהִי שְׁכִינְתָּא רִיב, וְהָאֵיתָנִים אִלֵּין תְּרֵי תַּנָּאֵי, אֵיתָנִי״ם בְּהִפּוּךְ אַתְוָון תַּנָּאִי״ם, מוֹסְדֵי אָרֶץ אִלֵּין צַדִּיק וָצֶדֶק.

תרגום

[ סא: ] השמועה היא בלב, ששם המחשבה, 'תיקו' הוא כאשר מסתלק המלך ממנה, זהו שכתוב ' ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב׳ (תהלים לט, ג) ', ובה תפילה בלחש, וכאשר הוא 'תיקו' נאמר בה (דף סא ע"ב) ' ׳אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה׳ (משלי א, כח) '. כאשר שורה בה יהו"ה נקראת 'הגדה', באותה שעה ' ׳אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה׳ ', 'שיטה' נקראת כאשר אין קושיה ומחלוקת, זהו שכתוב ' ׳כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר׳ (ישעיה מ, ד) '. 'פסק' נקרא מכמה סוגים: יש בני אדם המשתדלים בתורה שבעל פה לשמה, והם בעלי אומנות כלפיה, ופוסקים בה אבנים בהרים וסלעים חזקים, ולאחר שפוסקים אותן מתקנים אותן בכמה תיקונים, ועליהם נאמר ' ׳אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה׳ (דברים כז, ו) ', ועושים בהן כמה בניינים למלך ולמטרוניתא לדור ביניהם. ויש פסקאות שהן לבושי המטרוניתא, וחותכים אותן לכמה צדדים, ולאחר מכן מתקנים אותן בכמה תיקונים, כדי שתיראה בהן המטרוניתא לפני המלך, באותה שעה ' ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז) ', ואלו הן לבושי הכהן, שהם ארבעה בגדי לבן וארבעה בגדי זהב. ויש פסקאות מאלו בעלי התריסים הבאים לבית המדרש, שפוסקים וחותכים בהן בלשונם, שהן כרומחים וחרבות, ואלו הן פרשות חזקות, הנלחמות בים וביבשה, שהן תורה שבכתב ותורה שבעל פה. זכאים הם אם המלך ביניהם, שהוא עמוד האמצע, הכולל שתי התורות שהן תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שניתנו מימין ומשמאל, שבו מנצחים במלחמה. אוי להם לאלו שיכנסו לערוך מלחמה בשתי התורות בלא המלך, שעליהם נאמר ' ׳אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׳ (תהלים יט, ד) ', כל בעלי האומנויות נמצאים בתורה שבעל פה, שהיא מבפנים, זהו שכתוב ' ׳כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה׳ (שם מה, יד) '. היא הלכתו של המלך, כאשר היא הולכת אצלו בשתי השוקיים שהן שני עמודי אמת, וכשעולה בגוף בשתי זרועות המלך נקראת 'קבלה', וכשנושקת לו בפיו נקראת 'תורה שבעל פה', ובאותה שעה שעולה לפי המלך מיד יתקיים ברועה הנאמן ' ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ׳ (במדבר יב, ח) ', כשקמה על רגליה בגלות האחרונה, נקראת 'הלכה למשה מסיני', וכששורה בזרועות המלך נקראת 'קבלה למשה מסיני', וכששורה בפי המלך מיד ' ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ׳ ', וכשהיא מתרחקת - הלכה ממשה - השכינה יש לה ריב עם יהו"ה למטה, וכשאינה בזרועותיו - קבלה - יש לה ריב למעלה. ומשום כך ' ׳שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב׳ יְהוָה' - אלו שלושת האבות, מהו ריבם? זו השכינה, ובהיפוך אותיות רי"ב הוא רַבִּ"י, שהוא רבי מארץ ישראל, ועמו יש לשכינה ריב, ו'הָאֵתָנִים' - אלו שני תנאים, אֵיתָנִי"ם בהיפוך אותיות תַּנָּאִי"ם, 'מוֹסְדֵי אָרֶץ' - אלו צדיק וצדק.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [סא:] ° שמעתתא איהי בלבא דתמן מחשבה, ° תיקו איהי כד אסתלק מלכא מינה, הדא הוא דכתיב ׳נאלמתי דומיה החשתי מטוב׳ (תהלים לט, ג), ° ובה צלותא בחשאי, ° וכד איהו תיקו אתמר בה (דף סא ע"ב) ׳אז יקראונני ולא אענה׳ (משלי א, כח). ° כד שריא בה יהו״ה אתקריאת הגדה, בההוא זמנא ׳אז תקרא ויהו״ה יענה׳, שטה אתקריאת כד לא יהא קושיא ומחלקת, ° הדא הוא דכתיב ׳כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקב למישור׳ (ישעיה מ, ד). פסק אתקריאת מכמה גוונין, אית בני נשא דמשתדלין באורייתא דבעל פה לשמה, ואינון ° בעלי אומנות לגבה, ופסקין בה אבנין ° בטורין וסלעין תקיפין, ולבתר דפסקין לון מתקנין לון בכמה פרוקין, ועלייהו אתמר ° ׳אבנים שלמות תבנה׳ (דברים כז, ו), ועבדין בהון כמה ° בנינין למלכא ולמטרוניתא לדיירא בינייהו. ואית פסקות דאינון לבושין דמטרוניתא, וחתכין לון לכמה סטרין, ולבתר מתקנין לון בכמה פרוקין, לאתחזאה בהון מטרוניתא קדם מלכא, ° בההוא זמנא ׳וראיתיה לזכור ברית עולם׳ (בראשית ט, טז), ואלין אינון לבושין דכהנא, דאינון ארבע בגדי לבן וארבע בגדי זהב. ואית פסקות מאלין מארי תריסין דקא אתיין לבי מדרשא, דפסקין וחתכין בהון בלישנהון, ° דאינון כרומחין וסייפין, ואלין אינון פרשיין תקיפין, דמגיחין קרבא בימא וביבשתא, דאינון אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. ° זכאין אינון אם מלכא בינייהו דאיהו עמודא דאמצעיתא, כליל תרין תורות דאנון תורה שבכתב ותורה שבעל פה, דאתייהיבו מימינא ומשמאלא, דביה נצחין קרבא, ווי לון לאלין דיעלון לאגחא קרבא בתרין תורות בלא מלכא, דעלייהו אתמר ° ׳אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם׳ (תהלים יט, ד), ° כל בעלי אומניות משתכחין בתורה שבעל פה, דאיהי מלגאו, הדא הוא דכתיב ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳ (שם מה, יד). ° איהי הלכה דמלכא, כד איהי אזלת גביה בתרין שוקין דאינון תרי סמכי קשוט, וכד סליקת בגופא בתרין דרועוי דמלכא אתקריאת קבלה, וכד נשיקת ליה בפימיה אתקריאת אורייתא דבעל פה, בההוא זמנא דסלקא לפימא דמלכא, מיד יתקיים ברעיא מהימנא ׳פה אל פה אדבר בו׳ (במדבר יב, ח), כד קמת על רגלהא בגלותא בתראה, אתקריאת הלכה למשה מסיני, וכד שרייא בדרועוי דמלכא, אתקריאת קבלה למשה מסיני, וכד שרייא בפימא דמלכא מיד ׳פה אל פה אדבר בו׳, וכד איהי מרחקא הלכה ממשה, שכינתא איהי ריב ליהו״ה לתתא, וכד לאו איהי בדרועוי קבלה, איהי ריב לעילא. ובגין דא ׳שמעו הרים את ריב׳ יהו״ה, אלין תלת אבהן, מאי ריב דלהון, דא שכינתא, ובהפוך אתוון רי״ב איהו רב״י, דאיהו רבי מארץ ישראל, ועמיה איהי שכינתא ריב, והאיתנים אלין תרי תנאי, איתני״ם בהפוך אתוון תנאי״ם, מוסדי ארץ אלין צדיק וצדק.

התרגום: [ סא: ] השמועה היא בלב, ששם המחשבה, 'תיקו' הוא כאשר מסתלק המלך ממנה, זהו שכתוב ' ׳נאלמתי דומיה החשיתי מטוב׳ (תהלים לט, ג) ', ובה תפילה בלחש, וכאשר הוא 'תיקו' נאמר בה (דף סא ע"ב) ' ׳אז יקראנני ולא אענה׳ (משלי א, כח) '. כאשר שורה בה יהו"ה נקראת 'הגדה', באותה שעה ' ׳אז תקרא ויהוה יענה׳ ', 'שיטה' נקראת כאשר אין קושיה ומחלוקת, זהו שכתוב ' ׳כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור׳ (ישעיה מ, ד) '. 'פסק' נקרא מכמה סוגים: יש בני אדם המשתדלים בתורה שבעל פה לשמה, והם בעלי אומנות כלפיה, ופוסקים בה אבנים בהרים וסלעים חזקים, ולאחר שפוסקים אותן מתקנים אותן בכמה תיקונים, ועליהם נאמר ' ׳אבנים שלמות תבנה׳ (דברים כז, ו) ', ועושים בהן כמה בניינים למלך ולמטרוניתא לדור ביניהם. ויש פסקאות שהן לבושי המטרוניתא, וחותכים אותן לכמה צדדים, ולאחר מכן מתקנים אותן בכמה תיקונים, כדי שתיראה בהן המטרוניתא לפני המלך, באותה שעה ' ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית ט, טז) ', ואלו הן לבושי הכהן, שהם ארבעה בגדי לבן וארבעה בגדי זהב. ויש פסקאות מאלו בעלי התריסים הבאים לבית המדרש, שפוסקים וחותכים בהן בלשונם, שהן כרומחים וחרבות, ואלו הן פרשות חזקות, הנלחמות בים וביבשה, שהן תורה שבכתב ותורה שבעל פה. זכאים הם אם המלך ביניהם, שהוא עמוד האמצע, הכולל שתי התורות שהן תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שניתנו מימין ומשמאל, שבו מנצחים במלחמה. אוי להם לאלו שיכנסו לערוך מלחמה בשתי התורות בלא המלך, שעליהם נאמר ' ׳אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם׳ (תהלים יט, ד) ', כל בעלי האומנויות נמצאים בתורה שבעל פה, שהיא מבפנים, זהו שכתוב ' ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳ (שם מה, יד) '. היא הלכתו של המלך, כאשר היא הולכת אצלו בשתי השוקיים שהן שני עמודי אמת, וכשעולה בגוף בשתי זרועות המלך נקראת 'קבלה', וכשנושקת לו בפיו נקראת 'תורה שבעל פה', ובאותה שעה שעולה לפי המלך מיד יתקיים ברועה הנאמן ' ׳פה אל פה אדבר בו׳ (במדבר יב, ח) ', כשקמה על רגליה בגלות האחרונה, נקראת 'הלכה למשה מסיני', וכששורה בזרועות המלך נקראת 'קבלה למשה מסיני', וכששורה בפי המלך מיד ' ׳פה אל פה אדבר בו׳ ', וכשהיא מתרחקת - הלכה ממשה - השכינה יש לה ריב עם יהו"ה למטה, וכשאינה בזרועותיו - קבלה - יש לה ריב למעלה. ומשום כך ' ׳שמעו הרים את ריב׳ יהוה' - אלו שלושת האבות, מהו ריבם? זו השכינה, ובהיפוך אותיות רי"ב הוא רב"י, שהוא רבי מארץ ישראל, ועמו יש לשכינה ריב, ו'האתנים' - אלו שני תנאים, איתני"ם בהיפוך אותיות תנאי"ם, 'מוסדי ארץ' - אלו צדיק וצדק.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אז יקראונני כו'. דצלותא סלקא באז - חבורא דתרין שמהן, אז תקרא כו' (ישעיהו נח ט) , אבל כאן אז כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: