שבעה זקנים ושלשה גנוזים - והנער המזנב במחנות מלחמת הנחש
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 2 · דף נב ע"א
לשון הזוהר
[נב.] ° הָא סָבָא עִלָּאָה קָא נָחִית בֵּינַיְיהוּ, אָמַר הָא אֲנַן חַד, וּתְלַת הֲוִינָן וּכְעַן אֲנַן חַד, אלהי״ם וַדַּאי מִ״י בָרָא אֵלֶּה, מִ״י בָרָא בְאִלֵּין תְּלַת, אִינוּן שִׁית סָבִין, וּמָאן נִינְהוּ אֶת הַשָּׁמַיִם, ° וְאִיהִי רְבִיעָאָה, וּשְׁבִיעָאָה, ° הָא אִינוּן שִׁבְעָה סָבִין (דף נב ע״א) וּתְלַת גְּנִיזִין עֲלַיְיהוּ. בְּאִלֵּין שִׁבְעָה סָבִין (ס"א וּבַת שְׁבַּת יְחִידָה לְקִבְלַיְהוּ שִׁבְעָה אַתְוַון, וּבְגִין דָּא הָא אֲנַן שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת) חַד עוּלֵימָא הֲוָה מְזַנֵּב אַבַּתְרַיְיהוּ, ° וְאִלֵּין סָבִין אַעְרְעוּ בְּבוֹצִינָא קַדִּישָׁא וְחַבְרוֹי, ° אָמְרוּ לֵיהּ רַבִּי רַבִּי, אַנְתְּ וַחֲבֵרָךְ אַשְׁכַּחְתּוּן חַד עוּלֵימָא דְאִיהוּ בְאָרְחָא מְזַנֵּב אַבַּתְרַיְיכוּ. ° אָמַר לוֹן, אַעְרַעְנָא בְמַשִּׁרְיָין סַגִּיאִין דַּהֲווֹ קָא אַתְיָין מִקְּרָבָא דְחִוְיָא, ° וְאִנּוּן מַשִּׁרְיָין דְּמַלְאָכִין דְּנָחְתִין ° מְזַרְזָן לְקַבְּלָא צְלוֹתִין, ° מִסִּטְרָא דְחַמְשִׁין אַתְוָון דִּמְיַחֲדִין יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹמָא, ° דִּבְהוֹן ׳וַחֲמוּשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שמות יג, יט), ° דְּמַלְאָכִין דְּנָחֲתִין לְאַגָּחָא קְרָבָא, דְקָא מְמַנָּן עַל צְלוֹתִין, כֻּלְּהוּ הֲווּ נָחֲתִין (סלקין) בְּתוּקְפָא דִגְבוּרָה, כַּד נָצְחִין לְחִוְיָא, וְכַמָּה חֲיָלִין דִּילֵיהּ דְּקָא רָדְפִין אַבַּתְרַיְיהוּ, בְכַמָּה חוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִינוּן מָארֵי צְלוֹתִין, וּמִסְתַּכְּלִין בְּשֵׁם יהו״ה דְּאִיהִי בִינָה, דְנָחְתָא עֲלַיְיהוּ בְתוּקְפָא דִגְבוּרָה, כֻּלְּהוּ עַאלִין (נָפְלִין) מִקִּיּוּמַיְהוּ, וְאִתְקַיַּים בְּהוּ ׳סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם׳ (שם טו, א), דָּא יָם נ' שַׁעֲרֵי בִינָה, חַמְשִׁין אַתְוָון דִּקְרִיאַת שְׁמַע.
תרגום
הנה הזקן העליון ירד ביניהם, ואמר: הנה אנו אחד, ושלושה היינו ועתה אנו אחד, אלהי"ם ודאי, מ"י ברא אלה, מ"י ברא באלו שלושה - הם שישה זקנים, ומי הם - 'את השמים', והיא רביעית ושביעית, הרי הם שבעה זקנים (דף נב ע"א) ושלושה גנוזים עליהם. באלו שבעה זקנים (נוסח אחר: ובת שבע יחידה כנגדם שבעה אותיות, ומשום כך הרי אנו שבעה שבועות) היה נער אחד מזנב אחריהם, ואלו הזקנים נפגשו בבוצינא קדישא וחבריו, אמרו לו: רבי רבי, אתה וחברך מצאתם נער אחד שבדרך מזנב אחריכם. אמר להם: נפגשתי במחנות רבים שהיו באים ממלחמת הנחש, והם מחנות מלאכים היורדים ממהרים לקבל את התפילות, מצד חמישים האותיות שמייחדים בהן ישראל בכל יום, שבהן ' ׳וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שמות יג, יט) ', שמלאכים היורדים לערוך מלחמה וממונים על התפילות - כולם היו יורדים (עולים) בתוקף הגבורה, כאשר מנצחים את הנחש, וכמה מחייליו רודפים אחריהם בעוונות ישראל הרבים, והם בעלי התפילות, ומסתכלים בשם יהו"ה שהיא בינה, היורד עליהם בתוקף הגבורה - כולם נכנסים (נופלים) מקיומם, ומתקיים בהם 'סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם' (שם טו, א), זהו ים חמישים שערי בינה, חמישים האותיות של קריאת שמע.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [נב.] ° הא סבא עלאה קא נחית בינייהו, אמר הא אנן חד, ותלת הוינן וכען אנן חד, אלהי״ם ודאי מ״י ברא אלה, מ״י ברא באלין תלת, אינון שית סבין, ומאן נינהו את השמים, ° ואיהי רביעאה, ושביעאה, ° הא אינון שבעה סבין (דף נב ע״א) ותלת גניזין עלייהו. באלין שבעה סבין (ס"א ובת שבת יחידה לקבליהו שבעה אתוון, ובגין דא הא אנן שבעה שבועות) חד עולימא הוה מזנב אבתרייהו, ° ואלין סבין אערעו בבוצינא קדישא וחברוי, ° אמרו ליה רבי רבי, אנת וחברך אשכחתון חד עולימא דאיהו בארחא מזנב אבתרייכו. ° אמר לון, אערענא במשריין סגיאין דהוו קא אתיין מקרבא דחויא, ° ואנון משריין דמלאכין דנחתין ° מזרזן לקבלא צלותין, ° מסטרא דחמשין אתוון דמיחדין ישראל בכל יומא, ° דבהון ׳וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים׳ (שמות יג, יט), ° דמלאכין דנחתין לאגחא קרבא, דקא ממנן על צלותין, כלהו הוו נחתין (סלקין) בתוקפא דגבורה, כד נצחין לחויא, וכמה חילין דיליה דקא רדפין אבתרייהו, בכמה חובין דישראל, ואינון מארי צלותין, ומסתכלין בשם יהו״ה דאיהי בינה, דנחתא עלייהו בתוקפא דגבורה, כלהו עאלין (נפלין) מקיומיהו, ואתקיים בהו ׳סוס ורכבו רמה בים׳ (שם טו, א), דא ים נ' שערי בינה, חמשין אתוון דקריאת שמע.
התרגום: הנה הזקן העליון ירד ביניהם, ואמר: הנה אנו אחד, ושלושה היינו ועתה אנו אחד, אלהי"ם ודאי, מ"י ברא אלה, מ"י ברא באלו שלושה - הם שישה זקנים, ומי הם - 'את השמים', והיא רביעית ושביעית, הרי הם שבעה זקנים (דף נב ע"א) ושלושה גנוזים עליהם. באלו שבעה זקנים (נוסח אחר: ובת שבע יחידה כנגדם שבעה אותיות, ומשום כך הרי אנו שבעה שבועות) היה נער אחד מזנב אחריהם, ואלו הזקנים נפגשו בבוצינא קדישא וחבריו, אמרו לו: רבי רבי, אתה וחברך מצאתם נער אחד שבדרך מזנב אחריכם. אמר להם: נפגשתי במחנות רבים שהיו באים ממלחמת הנחש, והם מחנות מלאכים היורדים ממהרים לקבל את התפילות, מצד חמישים האותיות שמייחדים בהן ישראל בכל יום, שבהן ' ׳וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים׳ (שמות יג, יט) ', שמלאכים היורדים לערוך מלחמה וממונים על התפילות - כולם היו יורדים (עולים) בתוקף הגבורה, כאשר מנצחים את הנחש, וכמה מחייליו רודפים אחריהם בעוונות ישראל הרבים, והם בעלי התפילות, ומסתכלים בשם יהו"ה שהיא בינה, היורד עליהם בתוקף הגבורה - כולם נכנסים (נופלים) מקיומם, ומתקיים בהם 'סוס ורכבו רמה בים' (שם טו, א), זהו ים חמישים שערי בינה, חמישים האותיות של קריאת שמע.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: הא סבא כו'. רוצה לומר כאשר נשתתף הכתר בהם - בעולם התיקון, א' דאנכי (שאז הוא בחינת ס"ג - גימטריה סבא, וכן לשון סב מורה על הסילוק, וכן הוא סוד עתיק. מנחם) והוא ברא כידוע, והיו שלשה בעולם התוהו, אבל בתיקון ג"ר כחדא, והוא ע"י הדעת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: