ריב שתי השכינות על הצדיק החרב - ומחלוקת לשם שמים
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 19 · דף נג ע"ב
לשון הזוהר
[נג:] ° ° וּכְמָה דִשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי רִיב עַל צַדִּיק דְּאִיהוּ חַ״י עָלְמִין, חָרֵב וְיָבֵשׁ, (חָרֵב מִבֵּי מַקְדְשָׁא וְיָבֵשׁ מִנְסָכִים וְעוֹלוֹת), הָכִי אִיהוּ רִיב שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה ° בְגִינֵיהּ עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳דִּבְרֵי רִיבוֹת בִּשְׁעָרֶיךָ׳ (דברים יז, ח), וּבְזִמְנָא דְתַרְוַיְיהוּ אִינוּן רִיבוֹת (דף נג ע״ב) בְּגִינֵיהּ עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא צָוַוח לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, ׳אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִי, יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי, שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ (ישעיהו כז, ה), תְּרֵי שְׁלוֹמִים, לָקֳבֵל תְּרֵי רִיבוֹת, ° וְקַשְׁיָא אִיהִי לָהּ מִכֹּלָּא, אַפְרָשׁוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִינָהּ, וְדָא אִיהוּ מַחֲלוֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם. ° וְכַד נְפִילַת, נְפִילַת לְרַגְלוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז), וְאִתְנַפְּלַת קֳדָמֵיהּ בִּנְפִילַת אַפַּיִם, בְּגִין צַדִּיק דְּאִיהוּ חַ״י עָלְמִין עָנִי בְגָלוּתָא, וְצַדִּיק כַּד אִיהוּ לְבָר מֵאַתְרֵיהּ אִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳נַשְׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף׳ (תהלים ב, יב), וּשְׁכִינְתָּא כַד אִיהִי לְבָר מֵאַתְרָהָא אִתְקְרִיאַת בְּרַיְיתָא, אִיהוּ בַר ° וְאִיהִי בְּרַיְיתָא ° וְתּוֹסֶפֶת דְשַׁבָּת דְּאִתּוֹסַף לְעָנִי דְאִיהוּ צַדִּיק, יוֹם הַשַּׁבָּת וַדַּאי, דְּלֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ אֶלָּא נִשְׁמָתָא יְתֵירָה דְאִתּוֹסַף לְגַבֵּיהּ בְּגִין שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְקְרֵי אִיהוּ מוּסַף שַׁבָּת.
תרגום
[ נג: ] וכשם שהשכינה התחתונה יש לה ריב על הצדיק שהוא חי העולמים, חרב ויבש (חרב מבית המקדש ויבש מנסכים ועולות), כך יש ריב לשכינה העליונה בגללו עם הקב"ה, ועליהם נאמר ' ׳דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ׳ (דברים יז, ח) ', ובזמן ששתיהן ריבות (דף נג ע"ב) בגללו עם הקב"ה, הקב"ה צועק אל ישראל למטה: ' ׳אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי׳ (ישעיהו כז, ה) ' - שני שלומות כנגד שני ריבות, וקשה לה מכול ההיפרדות של הקב"ה ממנה, וזוהי מחלוקת לשם שמים. וכשהיא נופלת, נופלת לרגליו, זהו שכתוב ' ׳וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז) ', ומתנפלת לפניו בנפילת אפיים, בגלל הצדיק שהוא חי העולמים, עני בגלות, והצדיק כשהוא מחוץ למקומו נאמר בו ' ׳נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף׳ (תהלים ב, יב) ', והשכינה כשהיא מחוץ למקומה נקראת 'ברייתא' - הוא 'בר' והיא 'ברייתא' ותוספת של שבת שנוספת לעני שהוא הצדיק, יום השבת ודאי, שאין לו משלו אלא נשמה יתרה שנוספת אליו בגלל השכינה, שהוא נקרא 'מוסף שבת'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [נג:] ° ° וכמה דשכינתא תתאה איהי ריב על צדיק דאיהו ח״י עלמין, חרב ויבש, (חרב מבי מקדשא ויבש מנסכים ועולות), הכי איהו ריב שכינתא עלאה ° בגיניה עם קודשא בריך הוא, ועלייהו אתמר ׳דברי ריבות בשעריך׳ (דברים יז, ח), ובזמנא דתרוייהו אינון ריבות (דף נג ע״ב) בגיניה עם קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא צווח לגבי ישראל לתתא, ׳או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי׳ (ישעיהו כז, ה), תרי שלומים, לקבל תרי ריבות, ° וקשיא איהי לה מכלא, אפרשותא דקודשא בריך הוא מינה, ודא איהו מחלוקת לשם שמים. ° וכד נפילת, נפילת לרגלוי, הדא הוא דכתיב ׳ותגל מרגלותיו ותשכב׳ (רות ג, ז), ואתנפלת קדמיה בנפילת אפים, בגין צדיק דאיהו ח״י עלמין עני בגלותא, וצדיק כד איהו לבר מאתריה אתמר ביה ° ׳נשקו בר פן יאנף׳ (תהלים ב, יב), ושכינתא כד איהי לבר מאתרהא אתקריאת ברייתא, איהו בר ° ואיהי ברייתא ° ותוספת דשבת דאתוסף לעני דאיהו צדיק, יום השבת ודאי, דלית ליה מדיליה אלא נשמתא יתירה דאתוסף לגביה בגין שכינתא, דאתקרי איהו מוסף שבת.
התרגום: [ נג: ] וכשם שהשכינה התחתונה יש לה ריב על הצדיק שהוא חי העולמים, חרב ויבש (חרב מבית המקדש ויבש מנסכים ועולות), כך יש ריב לשכינה העליונה בגללו עם הקב"ה, ועליהם נאמר ' ׳דברי ריבת בשעריך׳ (דברים יז, ח) ', ובזמן ששתיהן ריבות (דף נג ע"ב) בגללו עם הקב"ה, הקב"ה צועק אל ישראל למטה: ' ׳או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי׳ (ישעיהו כז, ה) ' - שני שלומות כנגד שני ריבות, וקשה לה מכול ההיפרדות של הקב"ה ממנה, וזוהי מחלוקת לשם שמים. וכשהיא נופלת, נופלת לרגליו, זהו שכתוב ' ׳ותגל מרגלתיו ותשכב׳ (רות ג, ז) ', ומתנפלת לפניו בנפילת אפיים, בגלל הצדיק שהוא חי העולמים, עני בגלות, והצדיק כשהוא מחוץ למקומו נאמר בו ' ׳נשקו בר פן יאנף׳ (תהלים ב, יב) ', והשכינה כשהיא מחוץ למקומה נקראת 'ברייתא' - הוא 'בר' והיא 'ברייתא' ותוספת של שבת שנוספת לעני שהוא הצדיק, יום השבת ודאי, שאין לו משלו אלא נשמה יתרה שנוספת אליו בגלל השכינה, שהוא נקרא 'מוסף שבת'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: וכמה כו'. רוצה לומר זה שאומר למעלה תרי שלמי חד כו' שכינתא תתאה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים