השכינה קרבנו של הקב"ה בתפלה - וברדתה כנשר מזון לגוזליה
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 16 · דף נו ע"ב
לשון הזוהר
[הגהה דף נו:] ° וְכַד קַיְימִין קֳדָמֵיהּ, צָרִיךְ לְמֵיקַם קֳדָמֵיהּ בִּדְחִילוּ, זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּיָדְעִין לְפַיְיסָא לְמָארֵיהוֹן כִּדְקָא יָאוּת, וּלְחַבְּרָא בְּפִימַיְיהוּ בִּצְלוֹתְהוֹן תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין דְּאִינוּן יאהדונה״י, דִּבְהַהוּא זִמְנָא אָ״ז ׳תִּקְרָא וַיהו״ה יַעֲנֶה׳ (ישעיהו נח, א), וַיהו״ה ° הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְדָא שְׁכִינְתָּא (נ״א ודא חכמתא עלאה ושכינתא) (נ״א חכמה) עִלָּאָה וְתַתָּאָה, ° וְדָא אִיהוּ (הגהה דף נו ע"ב) רָזָא (שיר ח ה) מִי זֹאת עוֹלָה, דְּאִיהִי קָרְבָּנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְוַדַּאי שְׁכִינְתָּא אִיהִי קָרְבָּנָא דִילֵיהּ, וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ צְלוֹתָא בְּקָרְבָּנָא. הִיא הָעוֹלָה, ° הָעוֹלָה וַדַּאי, זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּסָלִיק לָהּ לְגַבֵּיהּ כִּדְקָא יָאוּת, ° דְּאִיהוּ שְׁאִיל בְּגִינָהּ (שיר ח ה) מִי זֹאת עוֹלָה, עוֹלָה וַדַּאי, מִן הַמִּדְבָּר, מִן הַמְּדַבֵּר וַדַּאי, דְּפִימוֹי חָשִׁיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ° כְּטוּרָא דְסִינַי, וּבְגִין דָּא מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר ° מִן דִּבּוּרָא. מְקֻטֶּרֶת מֹר (שם ג, ו) דָּא צְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית דְּתַקִּין אַבְרָהָם ° דְּהוּא מֹר, ° וְעוֹד מְקֻטֶּרֶת מֹר, ׳צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי׳ (שם א, יג), וְדָא נֶצַח דְּסָלִיק לָהּ בִּימִינָא, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׳ (תהלים טז, יא), ° וּלְבוֹנָה דָא הוֹד, דְּסָלִיק לָהּ בִּגְבוּרָה, ° מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל דָּא צַדִּיק, דְּסָלִיק לָהּ בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְאִם לָא סָלְקָא שְׁכִינְתָּא בִצְלוֹתֵיהּ, קָרְבָּנָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא כַּלְבָּא קָא נָחִית לְמֵיכַל קָרְבָּנָא דִילֵיהּ, וַוי לֵיהּ טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ° ׳גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב׳ (משלי יט, כג). וְכַד סָלְקָא שְׁכִינְתָּא בִּצְלוֹתֵיהּ, כַּמָּה ° חֵיוָון וּמֶרְכַּבְתָּא וְגַלְגַּלֵּי דְכוּרְסַיָּיא, כֻּלְּהוּ יִתְעָרוּן לְגַבָּהּ בְּנִגּוּנָא בְּחֶדְוָה, וְכֻלְּהוּ גַדְפַיְיהוּ פְּתִיחָן לְקַבְּלָא לָהּ, וְהָא אוּקְמוּהוּ ° ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְמָעְלָה׳ (יחזקאל א, יא). ° וְכַד סָלְקָא סָלְקָא כְּיוֹנָה, וְכַד נָחֲתַת נָחֲתַת כְּנִשְׁרָא, דְאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא, דְלָא דְחִילַת מִכָּל עוֹפִין דְּעָלְמָא, וְנָחְתָא בְּכַמָּה מְזוֹנִין לִבְנָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף׳ (דברים לב, יא), מָאן גּוֹזָלָיו, אִלֵּין אִינוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן כְּגוֹזָלַיָּיא מְצַפְצְפִין לָהּ בְּכַמָה צִפְצוּפִין דִּצְלוֹתָא, וְנָחֲתַת לְגַבַּיְיהוּ, לְכָל חַד נָחְתָא לֵיהּ מְזוֹנָא כִּדְקָא יָאוּת לֵיהּ, לְמָאן נָחְתָא מְזוֹנָא דְאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי מְזוֹנָא דְנִשְׁמָתָא, ° לְמָאן נָחְתָא מְזוֹנָא דְגוּפָא, לְכָל חַד כְּפוּם רְעוּתֵיהּ. ° דָּבָר אַחֵר אֵם תִּשְׁכְּבוּן, דָּא אִימָּא עִלָּאָה, דְאִיהִי צְלוֹתָא דְשַׁבָּת, ° דִּצְרִיכִין שִׂפְוָון לְקַבְּלָא לָהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, ° דְּאִיהִי נִשְׁמַת כָּל חַי, ° אִיהִי נָחְתָא עַל רֹאשׁ צַדִּיק ° דְּאִיהוּ יוֹם הַשְּׁבִיעִי, ° לְשׁוֹן לִמּוּדִים קָרִינָן לֵיהּ, וְאִיהִי שַׁרְיָא עֲלֵיהּ בֵּין תְּרֵין שִׂפְוָון דְּאִינוּן נֶצַח וָהוֹד.
תרגום
[ הגהה דף נו: ] וכשעומדים לפניו, צריך לעמוד לפניו ביראה, זכאים הם ישראל היודעים לפייס את ריבונם כראוי, ולחבר בפיהם בתפילתם שני שמות אלו שהם יאהדונה"י, שבאותה שעה ' ׳אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה׳ (ישעיהו נח, א) ' - 'וַיהוָה' הוא ובית דינו, וזו שכינה (נוסח אחר: וזו חכמה עליונה ושכינה) (נוסח אחר: חכמה) עליונה ותחתונה. וזהו (הגהה דף נו ע"ב) סוד (שיר ח ה) 'מִי זֹאת עֹלָה', שהיא קרבנו של הקב"ה, שודאי השכינה היא קרבנו, ומשום כך תיקנו תפילה כנגד קרבן. 'הִיא הָעֹלָה' - העולה ודאי, זכאי הוא מי שמעלה אותה אליו כראוי, שהוא שואל בגללה 'מִי זֹאת עֹלָה' - עולה ודאי, 'מִן הַמִּדְבָּר' - מן המדבר ודאי, שפיו חשוב לקב"ה כהר סיני, ומשום כך 'מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר' - מן הדיבור. 'מְקֻטֶּרֶת מוֹר' (שם ג, ו) - זו תפילת שחרית שתיקן אברהם שהוא מור, ועוד 'מְקֻטֶּרֶת מוֹר' ' ׳צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי׳ (שם א, יג) ' - וזה נצח, שמעלה אותה בימין, זהו שכתוב ' ׳נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׳ (תהלים טז, יא) ', 'וּלְבוֹנָה' - זה הוד, שמעלה אותה בגבורה, 'מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל' - זה צדיק, שמעלה אותה בעמוד האמצע. ואם אין השכינה עולה בתפילתו כקרבן לקב"ה, הרי הכלב יורד לאכול את קרבנו, אוי לו, טוב לו שלא נברא בעולם, ועליו נאמר ' ׳גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב׳ (משלי יט, כג) '. וכאשר עולה השכינה בתפילתו, כמה חיות ומרכבה וגלגלי הכיסא, כולם מתעוררים כלפיה בניגון ובשמחה, וכולם כנפיהם פתוחות לקבלה, וכבר פירשוהו ' ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה׳ (יחזקאל א, יא) '. וכאשר היא עולה - עולה כיונה, וכאשר היא יורדת - יורדת כנשר, שהיא המטרוניתא, שאינה יראה מכל עופות העולם, ויורדת עם כמה מזונות לבניה, זהו שכתוב ' ׳כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף׳ (דברים לב, יא) ' - מי הם 'גוזליו'? אלו הם ישראל, שהם כגוזלים המצפצפים לה בכמה ציוצי תפילה, והיא יורדת אליהם, לכל אחד יורדת לו מזון כראוי לו: למי יורדת מזון התורה שהוא מזון הנשמה, למי יורדת מזון הגוף, לכל אחד כפי רצונו. דבר אחר: 'אִם תִּשְׁכְּבוּן' - זו אימא עליונה, שהיא תפילת שבת, שצריכות השפתיים לקבלה בערב שבת, שהיא 'נִשְׁמַת כָּל חַי', יורדת על ראש הצדיק שהוא יום השביעי, 'לְשׁוֹן לִמּוּדִים' קוראים לו, והיא שורה עליו בין שתי השפתיים שהן נצח והוד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [הגהה דף נו:] ° וכד קיימין קדמיה, צריך למיקם קדמיה בדחילו, זכאין אינון ישראל דידעין לפייסא למאריהון כדקא יאות, ולחברא בפימייהו בצלותהון תרין שמהן אלין דאינון יאהדונה״י, דבההוא זמנא א״ז ׳תקרא ויהו״ה יענה׳ (ישעיהו נח, א), ויהו״ה ° הוא ובית דינו, ודא שכינתא (נ״א ודא חכמתא עלאה ושכינתא) (נ״א חכמה) עלאה ותתאה, ° ודא איהו (הגהה דף נו ע"ב) רזא (שיר ח ה) מי זאת עולה, דאיהי קרבנא דקודשא בריך הוא, דודאי שכינתא איהי קרבנא דיליה, ובגין דא תקינו צלותא בקרבנא. היא העולה, ° העולה ודאי, זכאה איהו מאן דסליק לה לגביה כדקא יאות, ° דאיהו שאיל בגינה (שיר ח ה) מי זאת עולה, עולה ודאי, מן המדבר, מן המדבר ודאי, דפימוי חשיב קודשא בריך הוא ° כטורא דסיני, ובגין דא מי זאת עולה מן המדבר ° מן דבורא. מקטרת מר (שם ג, ו) דא צלותא דשחרית דתקין אברהם ° דהוא מר, ° ועוד מקטרת מר, ׳צרור המר דודי לי׳ (שם א, יג), ודא נצח דסליק לה בימינא, ° הדא הוא דכתיב ׳נעימות בימינך נצח׳ (תהלים טז, יא), ° ולבונה דא הוד, דסליק לה בגבורה, ° מכל אבקת רוכל דא צדיק, דסליק לה בעמודא דאמצעיתא, ואם לא סלקא שכינתא בצלותיה, קרבנא לקודשא בריך הוא, הא כלבא קא נחית למיכל קרבנא דיליה, ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא, ועליה אתמר ° ׳גם בלא דעת נפש לא טוב׳ (משלי יט, כג). וכד סלקא שכינתא בצלותיה, כמה ° חיוון ומרכבתא וגלגלי דכורסייא, כלהו יתערון לגבה בנגונא בחדוה, וכלהו גדפייהו פתיחן לקבלא לה, והא אוקמוהו ° ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳ (יחזקאל א, יא). ° וכד סלקא סלקא כיונה, וכד נחתת נחתת כנשרא, דאיהי מטרוניתא, דלא דחילת מכל עופין דעלמא, ונחתא בכמה מזונין לבנהא, הדא הוא דכתיב ׳כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף׳ (דברים לב, יא), מאן גוזליו, אלין אינון ישראל, דאינון כגוזלייא מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלותא, ונחתת לגבייהו, לכל חד נחתא ליה מזונא כדקא יאות ליה, למאן נחתא מזונא דאורייתא דאיהי מזונא דנשמתא, ° למאן נחתא מזונא דגופא, לכל חד כפום רעותיה. ° דבר אחר אם תשכבון, דא אימא עלאה, דאיהי צלותא דשבת, ° דצריכין שפוון לקבלא לה בערב שבת, ° דאיהי נשמת כל חי, ° איהי נחתא על ראש צדיק ° דאיהו יום השביעי, ° לשון למודים קרינן ליה, ואיהי שריא עליה בין תרין שפוון דאינון נצח והוד.
התרגום: [ הגהה דף נו: ] וכשעומדים לפניו, צריך לעמוד לפניו ביראה, זכאים הם ישראל היודעים לפייס את ריבונם כראוי, ולחבר בפיהם בתפילתם שני שמות אלו שהם יאהדונה"י, שבאותה שעה ' ׳אז תקרא ויהוה יענה׳ (ישעיהו נח, א) ' - 'ויהוה' הוא ובית דינו, וזו שכינה (נוסח אחר: וזו חכמה עליונה ושכינה) (נוסח אחר: חכמה) עליונה ותחתונה. וזהו (הגהה דף נו ע"ב) סוד (שיר ח ה) 'מי זאת עלה', שהיא קרבנו של הקב"ה, שודאי השכינה היא קרבנו, ומשום כך תיקנו תפילה כנגד קרבן. 'היא העלה' - העולה ודאי, זכאי הוא מי שמעלה אותה אליו כראוי, שהוא שואל בגללה 'מי זאת עלה' - עולה ודאי, 'מן המדבר' - מן המדבר ודאי, שפיו חשוב לקב"ה כהר סיני, ומשום כך 'מי זאת עלה מן המדבר' - מן הדיבור. 'מקטרת מור' (שם ג, ו) - זו תפילת שחרית שתיקן אברהם שהוא מור, ועוד 'מקטרת מור' ' ׳צרור המר דודי לי׳ (שם א, יג) ' - וזה נצח, שמעלה אותה בימין, זהו שכתוב ' ׳נעמות בימינך נצח׳ (תהלים טז, יא) ', 'ולבונה' - זה הוד, שמעלה אותה בגבורה, 'מכל אבקת רוכל' - זה צדיק, שמעלה אותה בעמוד האמצע. ואם אין השכינה עולה בתפילתו כקרבן לקב"ה, הרי הכלב יורד לאכול את קרבנו, אוי לו, טוב לו שלא נברא בעולם, ועליו נאמר ' ׳גם בלא דעת נפש לא טוב׳ (משלי יט, כג) '. וכאשר עולה השכינה בתפילתו, כמה חיות ומרכבה וגלגלי הכיסא, כולם מתעוררים כלפיה בניגון ובשמחה, וכולם כנפיהם פתוחות לקבלה, וכבר פירשוהו ' ׳ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה׳ (יחזקאל א, יא) '. וכאשר היא עולה - עולה כיונה, וכאשר היא יורדת - יורדת כנשר, שהיא המטרוניתא, שאינה יראה מכל עופות העולם, ויורדת עם כמה מזונות לבניה, זהו שכתוב ' ׳כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף׳ (דברים לב, יא) ' - מי הם 'גוזליו'? אלו הם ישראל, שהם כגוזלים המצפצפים לה בכמה ציוצי תפילה, והיא יורדת אליהם, לכל אחד יורדת לו מזון כראוי לו: למי יורדת מזון התורה שהוא מזון הנשמה, למי יורדת מזון הגוף, לכל אחד כפי רצונו. דבר אחר: 'אם תשכבון' - זו אימא עליונה, שהיא תפילת שבת, שצריכות השפתיים לקבלה בערב שבת, שהיא 'נשמת כל חי', יורדת על ראש הצדיק שהוא יום השביעי, 'לשון למודים' קוראים לו, והיא שורה עליו בין שתי השפתיים שהן נצח והוד.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בכמה תחנונים כו'. דכל הבקשות דצלותא הוא הכל על כלל ישראל דהוא בשכינתא שהיא כלל ישראל וזה שאומר כמה דתיקנו הבוחר כו' והכל עלה וכמו שכתוב בשיר השירים:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: