ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 15 (נה ע"א)

עליית התפלות בא"ל אלהי"ם יהו"ה והשהיה שעה קודם התפלה

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 15 · דף נה ע"א

לשון הזוהר

בִּצְלוֹתָא דְשַׁחֲרִית סָלְקָא בִשְׁמָא דְאִתְקְרֵי אֵ״ל, הָאֵ״ל הַגָּדוֹל וַדַּאי, בִּצְלוֹתָא דְמִנְחָה סְלִיקַת בִּשְׁמָא דְאִתְקְרֵי אלהי״ם, בִּצְלוֹתָא דְעַרְבִית סְלִיקַת בִּשְׁמָא דְאִתְקְרֵי יהו״ה, וְרָזָא דְמִלָּה אֵ״ל אלהי״ם יהו״ה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ (שם נ א).וְאָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּצָרִיךְ בַּר נַשׁ בִּצְלוֹתֵיהּ לִשְׁהוֹת שָׁעָה אַחַת קֳדָם דִּמְצַלֵּי, וְשָׁעָה אַחַת לְבָתַר דִּמְצַלֵּי, וְרָזָא דְמִלָּה דְיִשְׁהֵא בִצְלוֹתֵיהּ שַׁעְתָּא חֲדָא, בְּגִין דְּאִתְּמַר (בראשית כד כא) ׳וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ׳, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות טו ג) ׳יהו''ה אִישׁ מִלְחָמָה׳, וּלְבָתַר דְּשָׁהָא לֵיהּ בַּר נַשׁ וְצַלִּי, אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתוֹ בְּפִיו וַדַּאי אִתְקַבַּל צְלוֹתֵיהּ.וְרָזָא דְמִלָּה בַר נַשׁ צָרִיךְ לְמִשְׁהֶא וְאִתְּתָא לְאַקְדָּמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יב ב) ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳, וְרָזָא דְמִלָּה אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת זָכָר. (ועוד (תהלים קלו כג) שבשפלנו זכר לנו, ורזא דמלה שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה).וְעוֹד אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתוֹ בְּפִיו, אִיהוּ רָזָא ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת׳ (בראשית כד טו), וְרָזָא דְמִלָּה ׳וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׳ (ישעיהו סה כד), זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּלָא מְעַכֵּב מַטְרוֹנִיתָא לְסַלְקָא לְמַלְכָּא, דְּכָל מָאן דְּאִיהוּ צְלוֹתֵיהּ שְׁגוּרָה בְּפִימוֹי בְּלָא עִכּוּבָא, הַהוּא מְמַהֵר מַטְרוֹנִיתָא לְמַלְכָּא, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא דְאִינוּן אֲטִימִין לִבָּא וְעַיְינִין, דְּלָא מִשְׁתַּדְלִין לְמִנְדַּע בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן לְרַצּוּיֵי לֵיהּ בִּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּכַמָּה תַּחֲנוּנִים וּפִיּוּסִים, לְנַחֲתָא לֵיהּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, כָּל שֶׁכֵּן לְאַתְעָרָא בֵיהּ רְחִימוּ לְגַבָּהּ, כְּמָה דְתַקִּינוּ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.

תרגום

בתפילת שחרית עולה בשם הנקרא אֵ"ל - האֵ"ל הגדול ודאי, בתפילת מנחה עולה בשם הנקרא אלהי"ם, בתפילת ערבית עולה בשם הנקרא יהו"ה, וסוד הדבר: 'אֵל אֱלֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ' (שם נ, א). ואמרו בעלי המשנה, שצריך אדם בתפילתו לשהות שעה אחת קודם שמתפלל, ושעה אחת לאחר שמתפלל, וסוד הדבר שישהה בתפילתו שעה אחת, משום שנאמר ' ׳וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ׳ (בראשית כד, כא) ' - אותו שנאמר בו ' ׳יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג) ', ולאחר ששהה האדם והתפלל, אם שגורה תפילתו בפיו - ודאי מתקבלת תפילתו. וסוד הדבר: האיש צריך לשהות והאישה להקדים, כמו שנאמר ' ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב) ', וסוד הדבר: האישה מזרעת תחילה - יולדת זכר. (ועוד (תהלים קלו, כג) 'שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ' - וסוד הדבר: שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה). ועוד, אם שגורה תפילתו בפיו - זהו סוד ' ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת׳ (בראשית כד, טו) ', וסוד הדבר: ' ׳וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע׳ (ישעיהו סה, כד) '. זכאי הוא מי שאינו מעכב את המטרוניתא מלעלות אל המלך, שכל מי שתפילתו שגורה בפיו בלא עיכוב - הוא ממהר את המטרוניתא אל המלך. אוי להם לבני אדם שהם אטומי לב ועיניים, שאינם משתדלים לדעת ביקרו של ריבונם לרצותו בשכינתו, בכמה תחנונים ופיוסים, להוריד אותו אל השכינה, כל שכן לעורר בו אהבה כלפיה, כמו שתיקנו 'הבוחר בעמו ישראל באהבה'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בצלותא דשחרית סלקא בשמא דאתקרי א״ל, הא״ל הגדול ודאי, בצלותא דמנחה סליקת בשמא דאתקרי אלהי״ם, בצלותא דערבית סליקת בשמא דאתקרי יהו״ה, ורזא דמלה א״ל אלהי״ם יהו״ה דבר ויקרא ארץ (שם נ א).ואמרו מארי מתניתין, דצריך בר נש בצלותיה לשהות שעה אחת קדם דמצלי, ושעה אחת לבתר דמצלי, ורזא דמלה דישהא בצלותיה שעתא חדא, בגין דאתמר (בראשית כד כא) ׳והאיש משתאה לה מחריש׳, ההוא דאתמר ביה (שמות טו ג) ׳יהו'ה איש מלחמה׳, ולבתר דשהא ליה בר נש וצלי, אם שגורה תפלתו בפיו ודאי אתקבל צלותיה.ורזא דמלה בר נש צריך למשהא ואתתא לאקדמא, כמה דאת אמר (ויקרא יב ב) ׳אשה כי תזריע וילדה זכר׳, ורזא דמלה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. (ועוד (תהלים קלו כג) שבשפלנו זכר לנו, ורזא דמלה שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה).ועוד אם שגורה תפלתו בפיו, איהו רזא ׳ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת׳ (בראשית כד טו), ורזא דמלה ׳והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע׳ (ישעיהו סה כד), זכאה איהו מאן דלא מעכב מטרוניתא לסלקא למלכא, דכל מאן דאיהו צלותיה שגורה בפימוי בלא עכובא, ההוא ממהר מטרוניתא למלכא, ווי לון לבני נשא דאינון אטימין לבא ועיינין, דלא משתדלין למנדע ביקרא דמאריהון לרצויי ליה בשכינתיה, בכמה תחנונים ופיוסים, לנחתא ליה לגבי שכינתא, כל שכן לאתערא ביה רחימו לגבה, כמה דתקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה.

התרגום: בתפילת שחרית עולה בשם הנקרא א"ל - הא"ל הגדול ודאי, בתפילת מנחה עולה בשם הנקרא אלהי"ם, בתפילת ערבית עולה בשם הנקרא יהו"ה, וסוד הדבר: 'אל אלהים יהוה דבר ויקרא ארץ' (שם נ, א). ואמרו בעלי המשנה, שצריך אדם בתפילתו לשהות שעה אחת קודם שמתפלל, ושעה אחת לאחר שמתפלל, וסוד הדבר שישהה בתפילתו שעה אחת, משום שנאמר ' ׳והאיש משתאה לה מחריש׳ (בראשית כד, כא) ' - אותו שנאמר בו ' ׳יהוה איש מלחמה׳ (שמות טו, ג) ', ולאחר ששהה האדם והתפלל, אם שגורה תפילתו בפיו - ודאי מתקבלת תפילתו. וסוד הדבר: האיש צריך לשהות והאישה להקדים, כמו שנאמר ' ׳אשה כי תזריע וילדה זכר׳ (ויקרא יב, ב) ', וסוד הדבר: האישה מזרעת תחילה - יולדת זכר. (ועוד (תהלים קלו, כג) 'שבשפלנו זכר לנו' - וסוד הדבר: שבשפלותו של אדם זכור יזכרנו לטובה). ועוד, אם שגורה תפילתו בפיו - זהו סוד ' ׳ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת׳ (בראשית כד, טו) ', וסוד הדבר: ' ׳והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע׳ (ישעיהו סה, כד) '. זכאי הוא מי שאינו מעכב את המטרוניתא מלעלות אל המלך, שכל מי שתפילתו שגורה בפיו בלא עיכוב - הוא ממהר את המטרוניתא אל המלך. אוי להם לבני אדם שהם אטומי לב ועיניים, שאינם משתדלים לדעת ביקרו של ריבונם לרצותו בשכינתו, בכמה תחנונים ופיוסים, להוריד אותו אל השכינה, כל שכן לעורר בו אהבה כלפיה, כמו שתיקנו 'הבוחר בעמו ישראל באהבה'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: והאיש משתאה כו'. דרבקה היא צלותא כמו שאומר למטה, וצריך להחריש מקודם התפלה ולחשוב על התפלה, דאז התפלה אח"כ שגורה בפיו, דדבר שאדם חושב קודם שידבר הדבר - אח"כ הוא שגור ולא מגומגם, וזהו ענין מה שאמרו צריך לסדר תחלה, וזהו מה שכתוב…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: