המעיין הסתום שאין מוציאו אלא בעלה - והמעלה את השכינה בתפלתו
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 14 · דף נה ע"א
לשון הזוהר
פָּתַח כְּמִלְּקַדְמִין וְאָמַר, ׳שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יהו''ה׳ (מיכה ו, ב), אֲבָהָן אֲבָהָן ° טוּרִין רַבְרְבִין, שְׁמָעוּ, ° דְּהַאי אֶבֶן ° דְּאִתְגְּזֶרֶת מֵאִלֵּין טוּרִין דִּלְכוֹן, ° וְאִיהִי כִּתְרָא בְרֵישָׁא דְכֻלְּהוּ, ° וְהָאֵיתָנִים דְּאִיהִי כִּתְרָא עַל כֻּלְּהוּ, אִיהִי סְלִיקַת רִיב עֲלַיְיכוּ, ° בְּגִין בַּעְלָהּ, דְּאִיהִי מַבּוּעָא סְתִימָא כַּסֶּלַע, עַד דְּיֵיתֵי בַּעְלָהּ לָא יַהֲבָא מֵימוֹי, דְּהָא לִישָׁנִין אִינוּן כַּפַּטִּישִׁין דִּמְחָאָן בְּהַהוּא סֶלַע, וְלֵית חַד מִנַּיְיהוּ דְאַפִּיק מִינָהּ נְבִיעוּ, ° בַּר מִבַּעְלָהּ ° דְּיָדַע לְאַמְשָׁכָא לָהּ. הגהה דף נה ע״ב, הגהה דף נו ע"א ] (הגהה דף נה ע״ב) פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דִּמְצַלֵּי וְיָדַע לְסַלְקָא רְעוּתֵיהּ ° לְעִילָא, דְּכַד סָלְקִין שְׁמָהָן מִפִּימוֹי, ° כַּמָּה עוֹפִין פָּתְחִין גַּדְפַיְיהוּ לְעִילָא לְקַבְּלָא לוֹן, ° וְכַמָּה חֵיוָון דְּמֶרְכַּבְתָּא, כֻּלְּהוּ מִזְדַּמְּנִין לְגַבַּיְיהוּ לְנַטְלָא לוֹן, כָּל שֶׁכֵּן אִם שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא בִּצְלוֹתֵיהּ, וְאִסְתַּלְּקַת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְרָזָא דְמִלָּה ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן ° בֵּין שְׁפַתָּיִם׳ (תהלים סח, יד),, אַל תִּקְרֵי אִם אֶלָּא אֵם, זַכָּאָה (הגהה דף נו ע״א) אִיהוּ מָאן דְּסָלִיק לָהּ בִּצְלוֹתֵיהּ דִּמְצַלֵּי בְשִׂפְווֹי, ° לְעִילָא לְגַבֵּי בַעְלָהּ.
תרגום
פתח כמקודם ואמר: ' ׳שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב׳ (מיכה ו, ב) יְהוָה', אבות אבות, הרים גדולים, שמעו: אבן זו שנגזרת מהרים אלו שלכם, והיא כתר בראש כולם, ו'הָאֵתָנִים' שהיא כתר על כולם - היא מעלה ריב עליכם בגלל בעלה, שהיא מעיין סתום כסלע, עד שיבוא בעלה אינה נותנת את מימיה, שהרי הלשונות הם כפטישים המכים באותו סלע, ואין אחד מהם שמוציא ממנה נביעה, מלבד בעלה שיודע להמשיך אותה. [ הגהה דף נה ע"ב, הגהה דף נו ע"א ] (הגהה דף נה ע"ב) פתח רבי שמעון ואמר: זכאי הוא מי שמתפלל ויודע להעלות את רצונו למעלה, שכאשר עולים השמות מפיו, כמה עופות פותחים כנפיהם למעלה לקבלם, וכמה חיות של המרכבה כולן מזדמנות אליהם לשאת אותם - כל שכן אם השכינה שורה בתפילתו ומסתלקת אל הקב"ה. וסוד הדבר: ' ׳אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם׳ (תהלים סח, יד) ' - אל תקרא 'אִם' אלא 'אֵם', זכאי (הגהה דף נו ע"א) הוא מי שמעלה אותה בתפילתו, המתפלל בשפתיו, למעלה אל בעלה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח כמלקדמין ואמר, ׳שמעו הרים את ריב יהו'ה׳ (מיכה ו, ב), אבהן אבהן ° טורין רברבין, שמעו, ° דהאי אבן ° דאתגזרת מאלין טורין דלכון, ° ואיהי כתרא ברישא דכלהו, ° והאיתנים דאיהי כתרא על כלהו, איהי סליקת ריב עלייכו, ° בגין בעלה, דאיהי מבועא סתימא כסלע, עד דייתי בעלה לא יהבא מימוי, דהא לישנין אינון כפטישין דמחאן בההוא סלע, ולית חד מנייהו דאפיק מינה נביעו, ° בר מבעלה ° דידע לאמשכא לה. הגהה דף נה ע״ב, הגהה דף נו ע"א ] (הגהה דף נה ע״ב) פתח רבי שמעון ואמר, זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה ° לעילא, דכד סלקין שמהן מפימוי, ° כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון, ° וכמה חיוון דמרכבתא, כלהו מזדמנין לגבייהו לנטלא לון, כל שכן אם שכינתא שריא בצלותיה, ואסתלקת לקודשא בריך הוא, ורזא דמלה ׳אם תשכבון ° בין שפתים׳ (תהלים סח, יד), אל תקרי אם אלא אם, זכאה (הגהה דף נו ע״א) איהו מאן דסליק לה בצלותיה דמצלי בשפווי, ° לעילא לגבי בעלה.
התרגום: פתח כמקודם ואמר: ' ׳שמעו הרים את ריב׳ (מיכה ו, ב) יהוה', אבות אבות, הרים גדולים, שמעו: אבן זו שנגזרת מהרים אלו שלכם, והיא כתר בראש כולם, ו'האתנים' שהיא כתר על כולם - היא מעלה ריב עליכם בגלל בעלה, שהיא מעיין סתום כסלע, עד שיבוא בעלה אינה נותנת את מימיה, שהרי הלשונות הם כפטישים המכים באותו סלע, ואין אחד מהם שמוציא ממנה נביעה, מלבד בעלה שיודע להמשיך אותה. [ הגהה דף נה ע"ב, הגהה דף נו ע"א ] (הגהה דף נה ע"ב) פתח רבי שמעון ואמר: זכאי הוא מי שמתפלל ויודע להעלות את רצונו למעלה, שכאשר עולים השמות מפיו, כמה עופות פותחים כנפיהם למעלה לקבלם, וכמה חיות של המרכבה כולן מזדמנות אליהם לשאת אותם - כל שכן אם השכינה שורה בתפילתו ומסתלקת אל הקב"ה. וסוד הדבר: ' ׳אם תשכבון בין שפתים׳ (תהלים סח, יד) ' - אל תקרא 'אם' אלא 'אם', זכאי (הגהה דף נו ע"א) הוא מי שמעלה אותה בתפילתו, המתפלל בשפתיו, למעלה אל בעלה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ועלייהו כו'. שני שלמא הן: במתיבתא עילאה דחג"ת, ומתיבתא תתאה דנה"י, וכמו שמפרש והולך והן שתי שלמות, מכריעין בין המחלוקת דבין הצדדים וכמו שאומר בזוהר פרשת בראשית בענין שלשה ימים הראשונים, דמחלוקת בשני, ובשלישי - הכריע כו', שני…
אור יקר: סליק לה בצלותיה, היינו סוד עלייתה דרך ההיא שהיא תפלה שיש בה שירים ותשבחות, כי תפלת העמידה היא בחשאי ואין לה שירים ותשבחות כלל, אלא תפלה מעומד הוא אחר עלייתה וזה הוא בעת עלייתה, ולכך העליה שהיא עולה היא בשירים וזמירות שהוא מזמר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: