האכלת המקטרג מן הקרבן בצפון - וקרבן האדם שהוא המחשבה
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 125 · דף ס ע"ב
לשון הזוהר
[הגהה דף ס:] ° וּלְעוֹלָם כָּל קָרְבָּנִין שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, בְּגִין דְּמִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה (ירמיה א, יד), (ס״א ודא יצר הרע, ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך) (ס״א דלא יסריך נשמתא דילך האכילהו קרבנא, לקיימא ביה ׳אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים׳ (משלי כה, כא), ולבתר דאיהו נטיל דמא דקרבנא, לא יטול מדילך) ° דְמִתַּמָן הַהוּא דְאוֹשִׁיד דָמָא, מְלַחֲךְ הַהוּא דָמָא דְבְעִירָן וּבְגִין דָא לֹא צָרִיךְ לְכַסָאָה לָהּ מִנֵיה, לְקַיְימָא בֵיה ׳אִם רָעִב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ ° וּלְבָתָר דְאִיהוּ נָטִיל דָּמָא, קְרֵבִין קָרְבָּנָא לְעִילָא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי׳ (במדבר כח, ב), וּלְקִבְלֵיהּ דְּשׁוֹר אִיהוּ ° חֲמוֹר נוֹעִר, אִם זָכוּ הָא שׁוֹ״ר מְקַבֵּל קָרְבָּנָא, וְאִם (הגהה דף ס ע״ב) לַאו הָא חֲמוֹר נוֹעִר, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר ׳לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו׳ (דברים כב, י), יַחְדָּו ° כְּלוֹמַר לָא תִגְרוֹם דְּיֹאכָל חֲמוֹר קָרְבָּנָא דְשׁוֹר. קָרְבָּנָא תְּלִיתָאָה דְעַרְבִית, קָרְבָּנָא דְעוֹפִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְגוֹמֵר׳ (ויקרא ה, ז), דְּאִי זָכוּ נִשְׁרָ״א דְיַעֲקֹב נָחִית לְקַבְּלָא לוֹן, וְאִם לַאו מִסִטְרָא דִמְסָאֲבוּ ° נֵץ לְגַבֵּי יוֹנָה, ° וּכְפוּם קָרְבָּנָא הָכִי יִתְרַבֵּי אוֹ יִתְזָעִר. קָרְבָּנָא רְבִיעָאָה אָדָם, הַאי אִיהוּ דִמְקַבֵּל קָרְבָּנָא דְאָדָ״ם, ° דְּאִיהוּ מַחֲשָׁבָה דְקָרִיב וּמְיַחֵד כֹּלָּא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם וְגוֹמֵר׳ (שם א, ב), הַאי אִיהוּ דִמְקָרֵב קָרְבָּן לַיהו״ה, וְדָא אוֹרַיְיתָא, וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ בִצְלוֹתָא לְמִשְׁמַע בָּהּ סֵפֶר תּוֹרָה, לְמֶהֱוִי בֵּיהּ קָרְבָּנָא שְׁלִים בְּאָדָם, ° דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם יט, יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם, ° וּבְגִין דָּא ׳מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעִבָה׳ (משלי כח, ט). וְכָל קָרְבָּנִין אִלֵּין רְמִיזִין בְּגוּפָא דְבַר נַשׁ, מוֹחָ״א וְלִיבָּ״א וְרֵיאָ״ה, אִינוּן אַרְיֵ״ה שׁוֹ״ר נֶשֶׁ״ר, קִטְרוּגָא דִלְהוֹן כֶּלֶב חֲמוֹר נֵץ, ° מָרָ״ה כָבֵ״ד וּטְחוֹ״ל, דְּאִינוּן מַשְׁחִי״ת אַ״ף וְחֵמָ״ה, מַחֲשָׁבָה דָא אָדָם, אִית מַחֲשָׁבָה טָבָא דְחֵיוָון טָבִין, וְאִית מַחֲשָׁבָה בִּישָׁא דְחֵיוָן בִּישִׁין, וּמַחֲשָׁבָה טָבָא אִיהוּ אָדָם טוֹב, ° וּמַחֲשָׁבָה בִּישָׁא דָא אָדָם רָע בְּלִיַּעַל, אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. ° לָקֳבֵל מוֹחָ״א אִיהוּ אַרְיֵ״ה דְנָחִית לְמֵיכַל קָרְבָּנִין, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם׳ (יחזקאל א, ו), לִבָּ״א לִשְׂמָאלָא וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר וּפְנֵי שׁוֹ״ר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּם, רֵיאָ״ה דָא נֶשֶׁ״ר ° דְּאִית לָהּ גַּדְפִין דְּפָרַח בְּהוֹן, וַעֲלָהּ אִתְּמַר וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּם, מַחֲשָׁבָה דְאִיהוּ אָדָם רָכִיב עַל כֻּלְּהוֹן, וְאִינוּן מֶרְכָּבָה דִילֵיהּ, כְּסוּסְוָון לִבְנֵי נָשָׁא.
תרגום
[הגהה דף ס:] ולעולם כל הקרבנות שחיטתם בצפון, משום ש’׳מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה׳’ (ירמיה א יד), (נוסח אחר: וזה יצר הרע, ומשום שלא יהא צריך מנשמתך) (נוסח אחר: שלא תידבק נשמתך - האכילהו קרבן, לקיים בו (משלי כה כא) ’׳אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳’, ולאחר שהוא נוטל את דם הקרבן - לא ייטול משלך), שמשם אותו ששופך דם מלקק את דם הבהמות, ומשום כך אין צריך לכסות אותו ממנו, לקיים בו ’׳אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳’; ואחר שהוא נוטל את הדם, קרבים הקרבן למעלה, שנאמר בו (במדבר כח ב) ’׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי׳’, וכנגד השור - החמור נוער, אם זכו הרי שור מקבל את הקרבן, ואם (הגהה דף ס ע"ב) לאו הרי חמור נוער, ומשום כך נאמר (דברים כב י) ’׳לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו׳’ - יחדיו כלומר לא תגרום שיאכל החמור את קרבן השור. הקרבן השלישי של ערבית, קרבן העופות, שנאמר בהם (ויקרא ה ז) ’׳שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה׳’ וגו’; שאם זכו - נשר של יעקב יורד לקבלם, ואם לאו - מצד הטומאה, נץ מול יונה, ולפי הקרבן כך יתרבה או יתמעט. הקרבן הרביעי - אדם, זהו המקבל את קרבן האדם, שהוא המחשבה המקריבה ומייחדת את הכל, ועליו נאמר (שם א ב) ’׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם׳’ וגו’, זהו המקריב קרבן ליהוה, וזו התורה, ומשום כך תיקנו בתפילה לשמוע בה ספר תורה, כדי שיהא בה קרבן שלם באדם, שנאמר בו (שם יט יד) ’זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם’, ומשום כך ’׳מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה׳’ (משלי כח ט). וכל הקרבנות האלה רמוזים בגוף האדם: מוח ולב וריאה, הם אריה שור נשר, המקטרגים שלהם כלב חמור נץ, מרה כבד וטחול, שהם משחית אף וחמה. מחשבה זו - אדם, יש מחשבה טובה של חיות טובות, ויש מחשבה רעה של חיות רעות, ומחשבה טובה היא אדם טוב, ומחשבה רעה זו אדם רע בליעל, ’אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה’. כנגד המוח - אריה היורד לאכול את הקרבנות, ועליו נאמר (יחזקאל א ו) ’׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם׳’; הלב - לשמאל, ועליו נאמר ’׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול׳ לְאַרְבַּעְתָּם’; הריאה - זה נשר, שיש לה כנפיים שפורחת בהן, ועליה נאמר ’וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן’; המחשבה שהיא אדם - רוכבת על כולם, והם מרכבתה, כסוסים לבני אדם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [הגהה דף ס:] ° ולעולם כל קרבנין שחיטתן בצפון, בגין דמצפון תפתח הרעה (ירמיה א, יד), (ס״א ודא יצר הרע, ובגין דלא יהא צריך מנשמתא דילך) (ס״א דלא יסריך נשמתא דילך האכילהו קרבנא, לקיימא ביה ׳אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים׳ (משלי כה, כא), ולבתר דאיהו נטיל דמא דקרבנא, לא יטול מדילך) ° דמתמן ההוא דאושיד דמא, מלחך ההוא דמא דבעירן ובגין דא לא צריך לכסאה לה מניה, לקיימא ביה ׳אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים׳ ° ולבתר דאיהו נטיל דמא, קרבין קרבנא לעילא, דאתמר בה ׳את קרבני לחמי לאשי׳ (במדבר כח, ב), ולקבליה דשור איהו ° חמור נוער, אם זכו הא שו״ר מקבל קרבנא, ואם (הגהה דף ס ע״ב) לאו הא חמור נוער, ובגין דא אתמר ׳לא תחרוש בשור ובחמור יחדו׳ (דברים כב, י), יחדו ° כלומר לא תגרום דיאכל חמור קרבנא דשור. קרבנא תליתאה דערבית, קרבנא דעופין, דאתמר בהון ׳שתי תורים או שני בני יונה וגומר׳ (ויקרא ה, ז), דאי זכו נשר״א דיעקב נחית לקבלא לון, ואם לאו מסטרא דמסאבו ° נץ לגבי יונה, ° וכפום קרבנא הכי יתרבי או יתזער. קרבנא רביעאה אדם, האי איהו דמקבל קרבנא דאד״ם, ° דאיהו מחשבה דקריב ומיחד כלא, ועליה אתמר ׳אדם כי יקריב מכם וגומר׳ (שם א, ב), האי איהו דמקרב קרבן ליהו״ה, ודא אורייתא, ובגין דא תקינו בצלותא למשמע בה ספר תורה, למהוי ביה קרבנא שלים באדם, ° דאתמר ביה (שם יט, יד) זאת התורה אדם, ° ובגין דא ׳מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה׳ (משלי כח, ט). וכל קרבנין אלין רמיזין בגופא דבר נש, מוח״א וליב״א וריא״ה, אינון ארי״ה שו״ר נש״ר, קטרוגא דלהון כלב חמור נץ, ° מר״ה כב״ד וטחו״ל, דאינון משחי״ת א״ף וחמ״ה, מחשבה דא אדם, אית מחשבה טבא דחיוון טבין, ואית מחשבה בישא דחיון בישין, ומחשבה טבא איהו אדם טוב, ° ומחשבה בישא דא אדם רע בליעל, אדם להבל דמה. ° לקבל מוח״א איהו ארי״ה דנחית למיכל קרבנין, ועליה אתמר ׳ופני אריה אל הימין לארבעתם׳ (יחזקאל א, ו), לב״א לשמאלא ועליה אתמר ופני שו״ר מהשמאל לארבעתם, ריא״ה דא נש״ר ° דאית לה גדפין דפרח בהון, ועלה אתמר ופני נשר לארבעתם, מחשבה דאיהו אדם רכיב על כלהון, ואינון מרכבה דיליה, כסוסוון לבני נשא.
התרגום: [הגהה דף ס:] ולעולם כל הקרבנות שחיטתם בצפון, משום ש’׳מצפון תפתח הרעה׳’ (ירמיה א יד), (נוסח אחר: וזה יצר הרע, ומשום שלא יהא צריך מנשמתך) (נוסח אחר: שלא תידבק נשמתך - האכילהו קרבן, לקיים בו (משלי כה כא) ’׳אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים׳’, ולאחר שהוא נוטל את דם הקרבן - לא ייטול משלך), שמשם אותו ששופך דם מלקק את דם הבהמות, ומשום כך אין צריך לכסות אותו ממנו, לקיים בו ’׳אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים׳’; ואחר שהוא נוטל את הדם, קרבים הקרבן למעלה, שנאמר בו (במדבר כח ב) ’׳את קרבני לחמי לאשי׳’, וכנגד השור - החמור נוער, אם זכו הרי שור מקבל את הקרבן, ואם (הגהה דף ס ע"ב) לאו הרי חמור נוער, ומשום כך נאמר (דברים כב י) ’׳לא תחרש בשור ובחמר יחדו׳’ - יחדיו כלומר לא תגרום שיאכל החמור את קרבן השור. הקרבן השלישי של ערבית, קרבן העופות, שנאמר בהם (ויקרא ה ז) ’׳שתי תרים או שני בני יונה׳’ וגו’; שאם זכו - נשר של יעקב יורד לקבלם, ואם לאו - מצד הטומאה, נץ מול יונה, ולפי הקרבן כך יתרבה או יתמעט. הקרבן הרביעי - אדם, זהו המקבל את קרבן האדם, שהוא המחשבה המקריבה ומייחדת את הכל, ועליו נאמר (שם א ב) ’׳אדם כי יקריב מכם׳’ וגו’, זהו המקריב קרבן ליהוה, וזו התורה, ומשום כך תיקנו בתפילה לשמוע בה ספר תורה, כדי שיהא בה קרבן שלם באדם, שנאמר בו (שם יט יד) ’זאת התורה אדם’, ומשום כך ’׳מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה׳’ (משלי כח ט). וכל הקרבנות האלה רמוזים בגוף האדם: מוח ולב וריאה, הם אריה שור נשר, המקטרגים שלהם כלב חמור נץ, מרה כבד וטחול, שהם משחית אף וחמה. מחשבה זו - אדם, יש מחשבה טובה של חיות טובות, ויש מחשבה רעה של חיות רעות, ומחשבה טובה היא אדם טוב, ומחשבה רעה זו אדם רע בליעל, ’אדם להבל דמה’. כנגד המוח - אריה היורד לאכול את הקרבנות, ועליו נאמר (יחזקאל א ו) ’׳ופני אריה אל הימין לארבעתם׳’; הלב - לשמאל, ועליו נאמר ’׳ופני שור מהשמאול׳ לארבעתם’; הריאה - זה נשר, שיש לה כנפיים שפורחת בהן, ועליה נאמר ’ופני נשר לארבעתן’; המחשבה שהיא אדם - רוכבת על כולם, והם מרכבתה, כסוסים לבני אדם.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ולעולם כל קרבנין כו'. הוא לראיה שהוא במנחה, שכל קרבנין דבהמה שחיטתן בצפון לבד השלמים שאין באין על חטא, וכמו שמפרש והולך בגין דמצפון להגין עליהם: