ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 123 (נט ע"ב)

האבן המעוטרת באות ברית שבת ותפלין - וכריכת שמע בברוך שם

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 123 · דף נט ע"ב

לשון הזוהר

[הגהה דף נט:] ° זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר הַאי אֱמוּנָה בְּלִבֵּיהּ וּבְפוּמֵיהּ דְּוַדַּאי אִיהִי אֱמוּנָה דְיִשְׂרָאֵל, וְאִיהִי יִחוּדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבָהּ מְיַחֲדִין יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּרֵין זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא, וְזַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאִיהִי בְּאָמְנָה אִתּוֹ בְגָלוּתָא, דְּלָא דָחִיל מֵעִלָּאִין וְתַתָּאִין, דִּבְגִינָהּ אִתְּמַר לְאָדָם ׳וַיַּנִּיחֵהוּ בְגַן עִדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ (בראשית ב, טו), לְעָבְדָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וּלְשָׁמְרָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, בְּגִין דְּאִיהִי גַ״ן סְדָרִים דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִיהִי עִדּוּנָא דְאוֹרַיְיתָא, מַאי אוֹרַיְיתָא עַמּוּדָא (הגהה דף נט ע״ב) דְאֶמְצָעִיתָא, אִיהִי גַן דִּילֵיהּ, וְעִדֶן דִּילֵיהּ. רַבִּי רַבִּי קוּם אַסְחַר לְהַאי קִירְטָא, וְאַקַּף וְאַסְחַר לָהּ ° בְּשָׂפָה דִילָךְ, בְּהַאי אַבְנָא דְאִיהִי כְּלִילָא (נ״א מוכלל ומעוטר) מִכָּל אַבְנִין דְּבִנְיָינָא דְאוֹרַיְיתָא, (וצלותא) אִיהִי אֶבֶן יְקָרָה מוּכְלֶלֶת וּמְעוּטֶרֶת בְּאוֹת בְּרִית, וּבְאוֹת דְּשַׁבָּת, וּבְאוֹת דְּיֹמִין טָבִין, וּבְאוֹת תְּפִלִּין, ° וְחוּט דִּילָהּ כְּרוּכָה בְּאֶצְבְּעָא, וְדָא כְּרִיכוּ דִרְצוּעָה דִתְּפִלָּה דְיָד, דְּבָהּ הֲווֹ קַדְמָאִין כּוֹרְכִין אֶת שְׁמַע עִם וְאָהַבְתָּ ° בִּרְחִימוּ דְאַהֲבָה, דְהַיְינוּ וְאָהַבְתָּ אֵת יהו״ה אלהי״ך, בְּגִין דִּתְהֵא רְחִימָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, וְלָא מַפְסִיקִין, וּלְבָתַר דְּאָתָא יַעֲקֹב דְּאִיהוּ כְּלִיל תְּלַת אֲבָהָן, הִתִּיר הַהוּא כְּרִיכוּ דִילָהּ, וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. בְּגִין דְּאִיהִי בָּעִי לְמֶהֱוִי אִיהִי סְגוּלַת מְלָכִים, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר שׁוֹפָ״ר הוֹלֵ״ךְ סֶגוֹלְתָּ״א, וְאַזְלָ״א לְשַׁרְיָא כִּתְרָא עַל יִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְּאִיהוּ סֵפֶר תּוֹרָה כְּלִיל ° שִׁית סִפְרֵי תוֹרָה, וְאִתְעֲבִידַת תַּגָּא עַל רֵישֵׁיהּ, ° בְּכָל אָת וְאָת דִּילֵיהּ, מֵאִלֵּין אַתְוָון יְדִיעָאן דְּסֵפֶר תּוֹרָה, כְּגַוְונָא דָא ש ע ט נ ז ג ץ, (מובא מלעיל ע"א) וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עִינָיִם׳ (זכריה ג, ט), ° דְּאִינוּן שִׁבְעָה רוֹעִין קַדִּישִׁין, וְאִינוּן שֶׁבַע דְּכוּרִין וְשֶׁבַע נוּקְבִין, כֻּלְּהוּ כְּלִילָן בָּהּ וְרָזָא דְמִלָּה שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת. כֻּלְּהוּ זַיְינִין אִינוּן חַד וְעֶשְׂרִין, לָקֳבֵל חַד וְעֶשְׂרִין אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, וּלְקִבְלַיְיהוּ חַד וְעֶשְׂרִין אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּיָד, דְּסָלְקִין כֻּלְּהוּ אַרְבְּעִין וּתְרֵין, ° לָקֳבֵל שְׁמָא דְמ״ב. תַּגָּא אִיהִי י' עַל רֵישָׁא דְז', גּוּפָא דִילֵיהּ ו', וְסֵפֶר תּוֹרָה עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא כְּלִיל שִׁית סְפִירָן מֵחֶסֶד עַד יְסוֹד, מַלְכוּת י' זְעִירָא, ° בָּהּ אִתְעֲבִידַת שְׁבִיעִי יוֹם שַׁבָּת, וְאִיהִי אוֹת תְּפִלִּין, אוֹת שַׁבָּת, אוֹת בְּרִית, ° וְאִיהִי כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת, ° מִסִּטְרָא דִימִינָא דְאִתְיְיהִיבַת אוֹרַיְיתָא אִתְקְרִיאַת כֶּתֶר תּוֹרָה וִימִינָא אִיהוּ כַּהֲנָא, מִסִּטְרֵיהּ אִיהוּ כֶּתֶר כְּהוּנָה, וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ מֶלֶךְ וּמִסִּטְרָא דִגְבוּרָה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, נָפִיק מִתַּמָּן אֶשָּׁא וְאוֹקִיד לֵיהּ, וְכַד כַּהֲנָא נָפִיק בִּשְׁלָם מֵהֵיכָלָא, בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְעָרוּן לְוִיִּים בְּנִגּוּנָא (כאן חסר והוא בתקוני זהר חדש כ"ד ע"ג).

תרגום

[ הגהה דף נט: ] אשרי מי ששומר אמונה זו בליבו ובפיו, שבוודאי היא אמונת ישראל, והיא ייחוד הקב"ה, ובה מייחדים ישראל את הקב"ה פעמיים בכל יום, ואשרי מי שהיא נאמנה אתו בגלות, שאינו ירא מעליונים ותחתונים, שבגללה נאמר לאדם ' ׳וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ׳ (בראשית ב, טו) ' - לעבדה במצוות עשה, ולשמרה במצוות לא תעשה, משום שהיא גַ"ן סדרי התורה, והיא עדונה של התורה. מהי תורה - עמוד (הגהה דף נט ע"ב) האמצע, היא הגן שלו, והעדן שלו. רבי, רבי, קום הקף את הקלע הזה, והקף וסובב אותה בשפתך, באבן הזאת שהיא כלולה (נוסח אחר: מוכללת ומעוטרת) מכל האבנים שבבניין התורה, (ותפילה) היא אבן יקרה מוכללת ומעוטרת באות ברית, ובאות שבת, ובאות ימים טובים, ובאות תפילין, וחוטה כרוך באצבע, וזה כריכת הרצועה של תפילה של יד, שבה היו הראשונים כורכים את שמע עם ואהבת באהבה של חיבה, דהיינו 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ', כדי שתהא אהובה אצל בעלה ולא יפסיקו, ולאחר שבא יעקב שהוא כלול משלושת האבות, התיר את אותה כריכה שלה, ואמר 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'. משום שהיא צריכה להיות סגולת מלכים, באותה שעה נאמר שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא, והיא הולכת לשרות את הכתר על ישראל שהוא עמוד האמצע, שהוא ספר תורה כלול משישה סדרי תורה, ונעשה כתר על ראשו, בכל אות ואות שלו, מאותן אותיות ידועות של ספר תורה, כגון אלה: ש ע ט נ ז ג ץ, (מובא מלעיל ע"א) ועליה נאמר ' ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם׳ (זכריה ג, ט) ', שהם שבעה רועים קדושים, והם שבעה זכרים ושבע נקבות, כולם כלולים בה, וסוד הדבר: שבעה ושבעה מוצקות. כל האותיות הן עשרים ואחת, כנגד עשרים ואחת אזכרות של תפילין של ראש, וכנגדן עשרים ואחת אזכרות של תפילין של יד, שעולות כולן ארבעים ושתיים, כנגד שם המ"ב. הכתר היא י' על ראש ז', גופו ו', וספר תורה - עמוד האמצע - כלול משש ספירות מחסד עד יסוד, המלכות - י' זעירה, בה נעשה השביעי יום שבת, והיא אות תפילין, אות שבת, אות ברית, והיא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, מצד הימין שממנו ניתנה התורה נקראת כתר תורה, והימין הוא הכהן - מצדו כתר כהונה, ועמוד האמצע הוא מלך, ומצד הגבורה - בית דין הגדול, יוצאת משם אש ושורפת אותו, וכשהכהן יוצא בשלום מן ההיכל, באותה שעה יתעוררו הלוויים בניגון (כאן חסר, והוא בתקוני זהר חדש כד ע"ג).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [הגהה דף נט:] ° זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בלביה ובפומיה דודאי איהי אמונה דישראל, ואיהי יחודא דקודשא בריך הוא, ובה מיחדין ישראל לקודשא בריך הוא תרין זמנין בכל יומא, וזכאה איהו מאן דאיהי באמנה אתו בגלותא, דלא דחיל מעלאין ותתאין, דבגינה אתמר לאדם ׳ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה׳ (בראשית ב, טו), לעבדה בפקודין דעשה, ולשמרה בפקודין דלא תעשה, בגין דאיהי ג״ן סדרים דאורייתא, ואיהי עדונא דאורייתא, מאי אורייתא עמודא (הגהה דף נט ע״ב) דאמצעיתא, איהי גן דיליה, ועדן דיליה. רבי רבי קום אסחר להאי קירטא, ואקף ואסחר לה ° בשפה דילך, בהאי אבנא דאיהי כלילא (נ״א מוכלל ומעוטר) מכל אבנין דבניינא דאורייתא, (וצלותא) איהי אבן יקרה מוכללת ומעוטרת באות ברית, ובאות דשבת, ובאות דימין טבין, ובאות תפלין, ° וחוט דילה כרוכה באצבעא, ודא כריכו דרצועה דתפלה דיד, דבה הוו קדמאין כורכין את שמע עם ואהבת ° ברחימו דאהבה, דהיינו ואהבת את יהו״ה אלהי״ך, בגין דתהא רחימא לגבי בעלה, ולא מפסיקין, ולבתר דאתא יעקב דאיהו כליל תלת אבהן, התיר ההוא כריכו דילה, ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. בגין דאיהי בעי למהוי איהי סגולת מלכים, בההוא זמנא אתמר שופ״ר הול״ך סגולת״א, ואזל״א לשריא כתרא על ישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו ספר תורה כליל ° שית ספרי תורה, ואתעבידת תגא על רישיה, ° בכל את ואת דיליה, מאלין אתוון ידיעאן דספר תורה, כגוונא דא ש ע ט נ ז ג ץ, (מובא מלעיל ע"א) ועלה אתמר ׳על אבן אחת שבעה עינים׳ (זכריה ג, ט), ° דאינון שבעה רועין קדישין, ואינון שבע דכורין ושבע נוקבין, כלהו כלילן בה ורזא דמלה שבעה ושבעה מוצקות. כלהו זיינין אינון חד ועשרין, לקבל חד ועשרין אזכרות דתפלין דרישא, ולקבלייהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד, דסלקין כלהו ארבעין ותרין, ° לקבל שמא דמ״ב. תגא איהי י' על רישא דז', גופא דיליה ו', וספר תורה עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מחסד עד יסוד, מלכות י' זעירא, ° בה אתעבידת שביעי יום שבת, ואיהי אות תפלין, אות שבת, אות ברית, ° ואיהי כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, ° מסטרא דימינא דאתייהיבת אורייתא אתקריאת כתר תורה וימינא איהו כהנא, מסטריה איהו כתר כהונה, ועמודא דאמצעיתא איהו מלך ומסטרא דגבורה בית דין הגדול, נפיק מתמן אשא ואוקיד ליה, וכד כהנא נפיק בשלם מהיכלא, בההוא זמנא יתערון לויים בנגונא (כאן חסר והוא בתקוני זהר חדש כ"ד ע"ג).

התרגום: [ הגהה דף נט: ] אשרי מי ששומר אמונה זו בליבו ובפיו, שבוודאי היא אמונת ישראל, והיא ייחוד הקב"ה, ובה מייחדים ישראל את הקב"ה פעמיים בכל יום, ואשרי מי שהיא נאמנה אתו בגלות, שאינו ירא מעליונים ותחתונים, שבגללה נאמר לאדם ' ׳וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה׳ (בראשית ב, טו) ' - לעבדה במצוות עשה, ולשמרה במצוות לא תעשה, משום שהיא ג"ן סדרי התורה, והיא עדונה של התורה. מהי תורה - עמוד (הגהה דף נט ע"ב) האמצע, היא הגן שלו, והעדן שלו. רבי, רבי, קום הקף את הקלע הזה, והקף וסובב אותה בשפתך, באבן הזאת שהיא כלולה (נוסח אחר: מוכללת ומעוטרת) מכל האבנים שבבניין התורה, (ותפילה) היא אבן יקרה מוכללת ומעוטרת באות ברית, ובאות שבת, ובאות ימים טובים, ובאות תפילין, וחוטה כרוך באצבע, וזה כריכת הרצועה של תפילה של יד, שבה היו הראשונים כורכים את שמע עם ואהבת באהבה של חיבה, דהיינו 'ואהבת את יהוה אלהיך', כדי שתהא אהובה אצל בעלה ולא יפסיקו, ולאחר שבא יעקב שהוא כלול משלושת האבות, התיר את אותה כריכה שלה, ואמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. משום שהיא צריכה להיות סגולת מלכים, באותה שעה נאמר שופר הולך סגולתא, והיא הולכת לשרות את הכתר על ישראל שהוא עמוד האמצע, שהוא ספר תורה כלול משישה סדרי תורה, ונעשה כתר על ראשו, בכל אות ואות שלו, מאותן אותיות ידועות של ספר תורה, כגון אלה: ש ע ט נ ז ג ץ, (מובא מלעיל ע"א) ועליה נאמר ' ׳על אבן אחת שבעה עינים׳ (זכריה ג, ט) ', שהם שבעה רועים קדושים, והם שבעה זכרים ושבע נקבות, כולם כלולים בה, וסוד הדבר: שבעה ושבעה מוצקות. כל האותיות הן עשרים ואחת, כנגד עשרים ואחת אזכרות של תפילין של ראש, וכנגדן עשרים ואחת אזכרות של תפילין של יד, שעולות כולן ארבעים ושתיים, כנגד שם המ"ב. הכתר היא י' על ראש ז', גופו ו', וספר תורה - עמוד האמצע - כלול משש ספירות מחסד עד יסוד, המלכות - י' זעירה, בה נעשה השביעי יום שבת, והיא אות תפילין, אות שבת, אות ברית, והיא כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, מצד הימין שממנו ניתנה התורה נקראת כתר תורה, והימין הוא הכהן - מצדו כתר כהונה, ועמוד האמצע הוא מלך, ומצד הגבורה - בית דין הגדול, יוצאת משם אש ושורפת אותו, וכשהכהן יוצא בשלום מן ההיכל, באותה שעה יתעוררו הלוויים בניגון (כאן חסר, והוא בתקוני זהר חדש כד ע"ג).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: זכאה איהו מאן כו'. רוצה לומר אמונת היחוד וקבלת עול מלכותו תמיד כמו שאמרו (משנה ברכות ב ה) איני שומע לכם לבטל ממני כו'. ואמר בלביה ובפומיה . כמו שכתוב והיו הדברים האלה כו' ושננתם כו', והוא מלכות, קבלת מלכות שמים, וזה שאומר…

אור יקר: כליל שמא דמ״ב, ויש מ״ב באצילות נשמה לשם מ״ב,־ ויש בו שני דרכים פירשתיו במקום אחר ורמזתיו לעיל, דהיינו השם פשוט מלא ומילוי מילואו, ולכך הוא פני אדם בסוד המילוי, ובבריאה הוא סוד אבגית״ץ קרע שט״ן נגדיכ״ש בטרצת״ג חקבטג״ע יג״ל…

לכל המפרשים על פיסקה זו