חמש אבני דוד שנעשו אחת בקלע - וחמש תיבות שמע בשפת הפה
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 122 · דף נט ע"א
לשון הזוהר
[הגהה דף נט.] וְאִלֵּין אַבְנִין כֻּלְּהוּ חָד, (הגהה דף נט ע״א) ° מַלְכוּת קַדִּישָׁא אִיהִי מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, אִתְּמַר בָּהּ ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ׳ (שם כה, א), וְהַאי אִיהִי אַבְנָא ׳דִי מְחָת לְצַלְמָא׳ (דניאל ב, לה) דַהֲוַת ׳לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא׳, מַאי ׳וּמְלָאת כָּל אַרְעָא׳, אֶלָּא בְּגִינָהּ אִתְּמַר ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג). הקטע ועלה אתמר ׳על אבן אחת׳ עד מוצקות נמצא לקמן בדף נט ע״ב בהגהה. וְהַאי אֶבֶן אִיהִי חֲמִשָּׁה אַבְנִין דְּשַׁוִּי דָוִד בְּקִירְטָא וְאִתְעֲבִידוּ כֻּלְּהוּ חָד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ו, יז) וַיִּקַּח דָּוִד ׳חֲמִשָּׁה חֲלוּקֵי אֲבָנִים ° מִן הַנַּחַל׳, וְאִינוּן גְּדוּלָה גְבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד, דִּבְהוֹן שַׁבַּח דָּוִד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר (דה״י א כט) לְךָ יהו״ה הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה וְגוֹמֵר, וְאִלֵּין ׳חֲמִשָּׁה חֲלוּקֵי אֲבָנִים׳ נָטִיל לוֹן מִן הַנַּחַל דְּאִיהוּ יְסוֹד חַ״י עָלְמִין, וְכַד שַׁוִּי לוֹן בְּקִירְטָא דְאִיהִי מַלְכוּת קַדִּישָׁא, אִתְעֲבִידוּ בָּהּ חַד, וְטָבַע בְּמִצְחָא דִפְּלִשְׁתָּאָה וְקָטִיל לֵיהּ. וְאִינוּן חָמֵשׁ אַבְנִין דְּאִינוּן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה, וְכַד שַׁוִּי לוֹן בְּקִירְטָא דְאִיהִי שָׂפָה דְפִימָא צָרִיךְ לְמֶעֱבַד לוֹן בָּהּ כֻּלְּהוּ אֶחָד, דִּבְזִמְנָא דְיִנְצַח בָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא יִתְקַיַּים בְּהוֹן ׳כִּי אָז אֶהְפּוֹךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יהו''ה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׳ (צפניה ג, ט), וְהָא שָׂפָ״ה וַדַּאי דָּא שְׁכִינָ״ה, דְּהָכִי סְלִיקַת בְּחוּשְׁבַּן שָׂפָ״ה, בְּגִין הָכִי כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא עֲתִידִין לְאִשְׁתַּעְבְּדָא תְּחוֹת יְדָהָא, וּלְאַמְלָכָא לָהּ עֲלַיְיהוּ בְּיוֹמִין דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא, לְקַיֵּים מַה דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳ (תהלים קג, יט).
תרגום
[הגהה דף נט.] ואלה האבנים כולן אחת, (הגהה דף נט ע"א) המלכות הקדושה היא מצד השמאל, נאמר בה (שם כה א) ’׳אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ׳’, וזו היא (דניאל ב לה) ’אַבְנָא ׳דִּי מְחָת לְצַלְמָא׳ דַּהֲוָת ׳לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא׳’ - האבן שהכתה את הצלם, שהייתה להר גדול ומלאה את כל הארץ. מהו ’׳ומלאת כל ארעא׳’? אלא בגללה נאמר (ישעיה ו ג) ’׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳’. (הקטע ’ועלה אתמר ׳על אבן אחת׳’ עד ’מוצקות’ נמצא להלן בדף נט ע"ב בהגהה.) וזו האבן היא חמש אבנים ששם דוד בקלע ונעשו כולן אחת, זהו שכתוב (שמואל א ו יז) ’וַיִּקַּח דָּוִד ׳חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל׳’, והן גדולה גבורה תפארת נצח הוד, שבהן שיבח דוד את הקב"ה ואמר (דה"י א כט) ’לְךָ יְהוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה’ וגו’, וחמש חלוקי אבנים אלו נטל אותן מן הנחל שהוא יסוד חי העולמים, וכשהניחן בקלע שהיא המלכות הקדושה, נעשו בה אחת, וטבעה במצחו של הפלשתי והרגתו. ואלה חמש האבנים שהן ’שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה’, וכשהניחן בקלע שהיא שפת הפה - צריך לעשות אותן בה כולן אחת, שבזמן שינצח בה הקב"ה את כל אומות העולם יתקיים בהם ’׳כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם׳ יְהוָה ׳לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׳’ (צפניה ג ט), והרי ’שָׂפָה’ - ודאי זו שכינה, שכך עולה בחשבון ’שָׂפָה’, ומשום כך כל אומות העולם עתידים להשתעבד תחת ידה, ולהמליכה עליהם בימי מלך המשיח, לקיים מה שנאמר בה (תהלים קג יט) ’׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳’.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [הגהה דף נט.] ואלין אבנין כלהו חד, (הגהה דף נט ע״א) ° מלכות קדישא איהי מסטרא דשמאלא, אתמר בה ׳אבן שלמה וצדק יהיה לך׳ (שם כה, א), והאי איהי אבנא ׳די מחת לצלמא׳ (דניאל ב, לה) דהות ׳לטור רב ומלאת כל ארעא׳, מאי ׳ומלאת כל ארעא׳, אלא בגינה אתמר ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג). הקטע ועלה אתמר ׳על אבן אחת׳ עד מוצקות נמצא לקמן בדף נט ע״ב בהגהה. והאי אבן איהי חמשה אבנין דשוי דוד בקירטא ואתעבידו כלהו חד, הדא הוא דכתיב (שמואל א ו, יז) ויקח דוד ׳חמשה חלוקי אבנים ° מן הנחל׳, ואינון גדולה גבורה תפארת נצח הוד, דבהון שבח דוד לקודשא בריך הוא ואמר (דה״י א כט) לך יהו״ה הגדולה והגבורה וגומר, ואלין ׳חמשה חלוקי אבנים׳ נטיל לון מן הנחל דאיהו יסוד ח״י עלמין, וכד שוי לון בקירטא דאיהי מלכות קדישא, אתעבידו בה חד, וטבע במצחא דפלשתאה וקטיל ליה. ואינון חמש אבנין דאינון שמע ישראל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה, וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה דפימא צריך למעבד לון בה כלהו אחד, דבזמנא דינצח בה קודשא בריך הוא כל אומין דעלמא יתקיים בהון ׳כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהו'ה לעבדו שכם אחד׳ (צפניה ג, ט), והא שפ״ה ודאי דא שכינ״ה, דהכי סליקת בחושבן שפ״ה, בגין הכי כל אומין דעלמא עתידין לאשתעבדא תחות ידהא, ולאמלכא לה עלייהו ביומין דמלכא משיחא, לקיים מה דאתמר בה ׳ומלכותו בכל משלה׳ (תהלים קג, יט).
התרגום: [הגהה דף נט.] ואלה האבנים כולן אחת, (הגהה דף נט ע"א) המלכות הקדושה היא מצד השמאל, נאמר בה (שם כה א) ’׳אבן שלמה וצדק יהיה לך׳’, וזו היא (דניאל ב לה) ’אבנא ׳די מחת לצלמא׳ דהות ׳לטור רב ומלאת כל ארעא׳’ - האבן שהכתה את הצלם, שהייתה להר גדול ומלאה את כל הארץ. מהו ’׳ומלאת כל ארעא׳’? אלא בגללה נאמר (ישעיה ו ג) ’׳מלא כל הארץ כבודו׳’. (הקטע ’ועלה אתמר ׳על אבן אחת׳’ עד ’מוצקות’ נמצא להלן בדף נט ע"ב בהגהה.) וזו האבן היא חמש אבנים ששם דוד בקלע ונעשו כולן אחת, זהו שכתוב (שמואל א ו יז) ’ויקח דוד ׳חמשה חלקי אבנים מן הנחל׳’, והן גדולה גבורה תפארת נצח הוד, שבהן שיבח דוד את הקב"ה ואמר (דה"י א כט) ’לך יהוה הגדלה והגבורה’ וגו’, וחמש חלוקי אבנים אלו נטל אותן מן הנחל שהוא יסוד חי העולמים, וכשהניחן בקלע שהיא המלכות הקדושה, נעשו בה אחת, וטבעה במצחו של הפלשתי והרגתו. ואלה חמש האבנים שהן ’שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה’, וכשהניחן בקלע שהיא שפת הפה - צריך לעשות אותן בה כולן אחת, שבזמן שינצח בה הקב"ה את כל אומות העולם יתקיים בהם ’׳כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם׳ יהוה ׳לעבדו שכם אחד׳’ (צפניה ג ט), והרי ’שפה’ - ודאי זו שכינה, שכך עולה בחשבון ’שפה’, ומשום כך כל אומות העולם עתידים להשתעבד תחת ידה, ולהמליכה עליהם בימי מלך המשיח, לקיים מה שנאמר בה (תהלים קג יט) ’׳ומלכותו בכל משלה׳’.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מלכות קדישא איהי מסט' כו'. רוצה לומר הצלותא הוא מסטרא דשמאלא, נוק' דבה, ואורייתא הוא מסטרא דימינא, (דברים לג ב) מימינו כו', בסטרא דדכורא, ואמר אבן שלמה וצדק כו' דצדק הוא מסטרא דשמאלא וכמו שאומר לעיל נ' ב' וכל ספירן על שמה כו':
אור יקר: גדולה גבורה תפארת ומלכות ארבע חיות מרובעות, ותחתיהם ארבע כגפים מרובעים, וכן ארבע אופנים, ולא רהטי שאין להם כח הפעולה, אמנם עיגולא דהיינו כללות הששה על אלו הד׳ שהם שלימות עשר רהטי ופועלים ומנהיגים, דהיינו ארבעה יהרה ששה מלואם…