אבני רבי שמעון שהזדעזעו בהן שמים וארץ - ושם מ"ב בחשבונן
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 121 · דף נח ע"ב
לשון הזוהר
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, זַרְקָ״א מַקַּ״ף שׁוֹפָ״ר הוֹלֵ״ךְ סֶגוֹלְתָּ״א, קָם וְנָטִיל תְּלַת אַבְנִין דְּאִינוּן י י י', ° וְאַבְנָא עִלָּאָה דְאִיהִי בְּקִירְטָא, תַגָּא בְּחוּטָא הָא אַרְבַּע, דְּאִנּוּן אַרְבְּעִין, וְחוּט דְּסִיהֲרָא (נ״א דסחרא) עֲלָהּ ° הַיְינוּ בּ', וְרָזָא דְמִלָּה בְּרֵאשִׁית בּ' רֵאשִׁית, הַאי נְקוּדָה ° עֲלָהּ אִתְּמַר בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם מַאי בּ' הַהוּא חוּט דְּאַסְחַר עֲלָהּ, וְהַאי נְקוּדָה אִית לָהּ רֵישָׁא וְאֶמְצָעִיתָא וְסוֹפָא, וְאִתְעֲבִידַת תְּלַת יוּדִי״ן י י י', דְסָלְקִין לִתְלָתִין, וְהַהוּא חוּט ב' תְּלָתִין וּתְרֵין, תַּגָּא דְעַל חוּט י', וְהָא אַרְבְּעִין וּתְרֵין, לָקֳבֵל ל״ב אלהי״ם, וַעֲשַׂר אֲמִירָן דְּאִתְבְּרִי בְּהוֹן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְכָל חֵילֵיהוֹן, (וירא אלהי״ם ׳את כל אשר עשה׳, דאיהו רזא ׳וירא מלאך יהו״ה אליו בלבת אש׳, בלבת דאורייתא ודא איהו ׳כי יום נקם בלב׳ ''י, ובהון פועלים ארבעין ותרין אתוון דיהו״ה, ורזא דמלה ׳פתחו לי שערי צדק׳ אב״א ב״ם אודה י״ה, וכלהון אתכלילן בבאר שבע, דא אב״ג ית״ץ וחברוי). אָמְרוּ לֵיהּ מָארֵי מַתְנִיתִין, רַבִּי רַבִּי כַּמָּה תַּקִּיפִין אַבְנִין דִּזְרִיקַת, דְּאִזְדַּעְזְעוּ בְּהוֹן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְחֵיוָון וּבְעִירָן וְעוֹפִין ° כֻּלְּהוּ בָּרְחוּ, וּמִנְּהוֹן נָפְלוּ לְאַרְעָא, וְכָרְסַיָּיא יַקִּירָא וּמַלְאָכִין וְאוֹפַנִּים כֻּלְּהוּ אִזְדַּעְזַעוּ מֵאַבְנִין דִּילָךְ, וְאִלֵּין אִינוּן אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן, דְּכֻלְּהוּ חָד. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאַפִּיק אַבְנִין אִלֵּין שְׁלֵמִין בִּצְלוֹתֵיהּ, בְּאַרְבַּע צְלוֹתִין עִם צְלוֹתָא דְמוּסָף, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה׳ (דברים כו, ו), ° וְאִית אֶבֶן דְּאוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית׳ (בראשית כח, כב) אלהי״ם, דְּאִיהִי מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה׳ (דברים ד, מד), ° דְאִיהוּ דִיּוֹקְנָא דִילֵיהּ.
תרגום
קם רבי שמעון פתח ואמר: זַרְקָא מַקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. קם ונטל שלוש אבנים שהן י' י' י', והאבן העליונה שבקלע - כתר בחוט, הרי ארבע, שהן ארבעים, וחוט הלבנה (נוסח אחר: הסובב) עליה - היינו ב', וסוד הדבר: 'בראשית' - ב' ראשית. נקודה זו נאמר עליה 'בעשרה מאמרות נברא העולם', מהו ב' - אותו חוט שסובב עליה, ולנקודה זו יש ראש ואמצע וסוף, ונעשית שלוש יודי"ן י' י' י', שעולות לשלושים, ואותו חוט ב' - שלושים ושתיים, הכתר שעל חוט י', והרי ארבעים ושתיים, כנגד ל"ב אלהי"ם, ועשר אמירות שבהן נבראו שמים וארץ וכל צבאם. (' ׳וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה׳ ' - שהוא סוד ' ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ׳ ', בלבת - של תורה, וזהו ' ׳כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי׳ ', ובהם פועלים ארבעים ושתיים אותיות של יהו"ה, וסוד הדבר: ' ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק׳ ' אב"א ב"ם אודה י"ה, וכולם נכללים ב'בְּאֵר שָׁבַע' - זה אב"ג ית"ץ וחבריו). אמרו לו בעלי המשנה: רבי, רבי, כמה חזקות האבנים שזרקת, שנזדעזעו בהן שמים וארץ, וחיות ובהמות ועופות כולם ברחו, ומהם נפלו לארץ, והכיסא היקר ומלאכים ואופנים כולם נזדעזעו מאבניך, ואלה הן ארבעה הררי אבן, שכולם אחד. אשרי מי שמוציא אבנים אלו שלמות בתפילתו, בארבע תפילות עם תפילת מוסף, שעליהן נאמר ' ׳אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה׳ (דברים כו, ו) ', ויש אבן של תורה, שנאמר בה ' ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳ (בראשית כח, כב) ' - שהיא מצד עמוד האמצע, שנאמר בו ' ׳וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה׳ (דברים ד, מד) ', שהיא דמותו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קם רבי שמעון פתח ואמר, זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך סגולת״א, קם ונטיל תלת אבנין דאינון י י י', ° ואבנא עלאה דאיהי בקירטא, תגא בחוטא הא ארבע, דאנון ארבעין, וחוט דסיהרא (נ״א דסחרא) עלה ° היינו ב', ורזא דמלה בראשית ב' ראשית, האי נקודה ° עלה אתמר בעשרה מאמרות נברא העולם מאי ב' ההוא חוט דאסחר עלה, והאי נקודה אית לה רישא ואמצעיתא וסופא, ואתעבידת תלת יודי״ן י י י', דסלקין לתלתין, וההוא חוט ב' תלתין ותרין, תגא דעל חוט י', והא ארבעין ותרין, לקבל ל״ב אלהי״ם, ועשר אמירן דאתברי בהון שמיא וארעא וכל חיליהון, (וירא אלהי״ם ׳את כל אשר עשה׳, דאיהו רזא ׳וירא מלאך יהו״ה אליו בלבת אש׳, בלבת דאורייתא ודא איהו ׳כי יום נקם בלב׳ 'י, ובהון פועלים ארבעין ותרין אתוון דיהו״ה, ורזא דמלה ׳פתחו לי שערי צדק׳ אב״א ב״ם אודה י״ה, וכלהון אתכלילן בבאר שבע, דא אב״ג ית״ץ וחברוי). אמרו ליה מארי מתניתין, רבי רבי כמה תקיפין אבנין דזריקת, דאזדעזעו בהון שמיא וארעא, וחיוון ובעירן ועופין ° כלהו ברחו, ומנהון נפלו לארעא, וכרסייא יקירא ומלאכין ואופנים כלהו אזדעזעו מאבנין דילך, ואלין אינון ארבעה טורי אבן, דכלהו חד. זכאה איהו מאן דאפיק אבנין אלין שלמין בצלותיה, בארבע צלותין עם צלותא דמוסף, דעלייהו אתמר ׳אבנים שלמות תבנה׳ (דברים כו, ו), ° ואית אבן דאורייתא, דאתמר בה ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית׳ (בראשית כח, כב) אלהי״ם, דאיהי מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דאתמר ביה ׳וזאת התורה אשר שם משה׳ (דברים ד, מד), ° דאיהו דיוקנא דיליה.
התרגום: קם רבי שמעון פתח ואמר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא. קם ונטל שלוש אבנים שהן י' י' י', והאבן העליונה שבקלע - כתר בחוט, הרי ארבע, שהן ארבעים, וחוט הלבנה (נוסח אחר: הסובב) עליה - היינו ב', וסוד הדבר: 'בראשית' - ב' ראשית. נקודה זו נאמר עליה 'בעשרה מאמרות נברא העולם', מהו ב' - אותו חוט שסובב עליה, ולנקודה זו יש ראש ואמצע וסוף, ונעשית שלוש יודי"ן י' י' י', שעולות לשלושים, ואותו חוט ב' - שלושים ושתיים, הכתר שעל חוט י', והרי ארבעים ושתיים, כנגד ל"ב אלהי"ם, ועשר אמירות שבהן נבראו שמים וארץ וכל צבאם. (' ׳וירא אלהים את כל אשר עשה׳ ' - שהוא סוד ' ׳וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש׳ ', בלבת - של תורה, וזהו ' ׳כי יום נקם בלבי׳ ', ובהם פועלים ארבעים ושתיים אותיות של יהו"ה, וסוד הדבר: ' ׳פתחו לי שערי צדק׳ ' אב"א ב"ם אודה י"ה, וכולם נכללים ב'באר שבע' - זה אב"ג ית"ץ וחבריו). אמרו לו בעלי המשנה: רבי, רבי, כמה חזקות האבנים שזרקת, שנזדעזעו בהן שמים וארץ, וחיות ובהמות ועופות כולם ברחו, ומהם נפלו לארץ, והכיסא היקר ומלאכים ואופנים כולם נזדעזעו מאבניך, ואלה הן ארבעה הררי אבן, שכולם אחד. אשרי מי שמוציא אבנים אלו שלמות בתפילתו, בארבע תפילות עם תפילת מוסף, שעליהן נאמר ' ׳אבנים שלמות תבנה׳ (דברים כו, ו) ', ויש אבן של תורה, שנאמר בה ' ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים׳ (בראשית כח, כב) ' - שהיא מצד עמוד האמצע, שנאמר בו ' ׳וזאת התורה אשר שם משה׳ (דברים ד, מד) ', שהיא דמותו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: וההוא חוט דיליה. רוצה לומר דזרקא, ורוצה לומר ההוא חוט שהוא ו' שהיא עטרה בראשו לומר שהיא עטרת בעלה, עטרה בראש ספר תורה דהוא בעלה: