קלע השכינה ואבן הטיפה הקדושה - עלייתה עד אבא וירידתה בסגולתא
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 12 · דף נד ע"ב
לשון הזוהר
[נד:] ° קוּם אֶלְעָזָר וּנְטֵיל קִירְטָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא (ואקיף לה (דף נד ע״ב) תגא), וּזְרֵיק מִנָּהּ אֶבֶן דאִיהִי טִפָּה קַדִּישָׁא, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ו), ° וּבְגִין דָּא אִסְתַּלְּקַת עִזְקָא מִן זרק״א, לְקַבְּלָא עֲלָהּ אֶבֶן יְקָרָה דְאִיהִי טִפָּה, וּמִיָּד ׳וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳, ° כַּד סְלִיקַת, סְלִיקַת בְּאִימָּא, דְאִיהוּ א' מִן אדנ״י אהי״ה, וְעַל מָאן סְלִיקַת, עַל עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִיהוּ ו', דְּאִיהִי כְּרִיכָא בֵיהּ כְּעִזְקָא בְּאֶצְבְּעָא, וּסְלִיקַת בְּד' מִן אדנ״י, דְּאִינוּן תְּרֵין דְּרוֹעִין וּתְרֵין שׁוֹקִין, ° עַד דְּסָלִיק לְאָת י' דְּאִיהִי אַבָּא חָכְמָה י' עִלָּאָה, בְּגִין דְּמִתַּמָּן אִתְנְטִילַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יהו״ה בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ׳ (משלי ג, יט), ° וּנְטִילַת נְבִיעוּ וְשַׁקְיוּ מִנֵּיהּ לְעִילָא, בְּקוֹצָא דִילֵיהּ לְעִילָא, וּבְאֶמְצָעִיתָא, וּבְקוֹצָא דִילֵיהּ לְתַתָּא, וְכַד נְחִיתַת, נְחִיתַת כְּלִילָא מִתְּלַת טִפִּין, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ ° הוֹלֵךְ סֶגוֹלְתָּ״א. וְאִתְקְרִיאַת י' י' י' בִּתְּלַת יוּדִי״ן, ° י' עִלָּאָה אִיהִי עַל רֵישָׁא דְ א, דְאִיהִי כֶּתֶר עֶלְיוֹן עַל כָּל עִלָּאִין, ° וּלְבָתַר נְחִיתַת בְּאֶמְצָעִיתָא בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא (נ״א באמצע), וּלְבָתַר נְחִיתַת לְתַתָּא בְּאַתְרָהָא י' דְאִיהִי לְתַתָּא מִן א. קָמוּ תַּנָּאִים וְאֱמוֹרָאִים דִּלְעִילָא, וְאָמְרוּ רַבִּי רַבִּי כַּמָּה תַקִּיפָא קִירְטָא דִילָךְ, ° דִּי סְלִיקַת לָהּ עַד אֵין סוֹף, וּנְחִיתַת לָהּ עַד אֵין תַּכְלִית. קָם עוּלֵימָא בָּתַר טוּלָא, אָמַר רַבִּי רַבִּי ° הָא טִפָּה קָא נָחְתָא, ° טוֹל קֶשֶׁת בִּידָךְ, דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְאֶצְבְּעָא וְעִזְקָא בֵּיהּ, טוּל לֵיהּ וּדְרֵךְ (ס״א וזרקה) לֵיהּ לְגַבָּהּ, ° דְּקַבִּילַת לָהּ עֲלָךְ, דְּהָא כַּד סְלִיקַת מִתַּתָּא לְעִילָא עַל רֵישָׁא דְאָת ו', אִיהוּ כְּרוּמְחָא ו', אִתְאָרְכַת בֵּיהּ כְּשַׁרְבִיטָא דְכֹכָבָא, וְכַד סְלִיקַת לְעִילָא שַׁרְיָא עֲלָהּ י' וְאִתְעֲבִידַת ז', ° וַדַּאי תַּגָּא עַל רֵישָׁא דְסֵפֶר תּוֹרָה, כֵּיוָן דְּנָחְתַת, צָרִיךְ לְמִדְרַךְ קֶשֶׁת לְגַבָּהּ דְּאִיהוּ צַדִּיק, וּמִנֵּיהּ נְחִיתַת וְאִזְדְּרִיקַת בְּאַתְרָהָא.
תרגום
[ נד: ] קום אלעזר וטול את הקלע שהיא השכינה (והקף לה (דף נד ע"ב) כתר), וזרוק ממנה אבן שהיא הטיפה הקדושה, שעליה נאמר ' ׳וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ׳ (בראשית ב, ו) ', ומשום כך הוסרה הטבעת מן הקלע, לקבל עליה אבן יקרה שהיא הטיפה, ומיד ' ׳וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳ ', כשהיא עולה, עולה באימא, שהיא א' מ'אדנ"י' 'אהי"ה', ועל מי היא עולה - על עמוד האמצע שהוא ו', שהיא כרוכה בו כטבעת באצבע, ועולה בד' מ'אדנ"י', שהם שתי הזרועות ושתי השוקיים, עד שעולה לאות י' שהיא אבא חכמה, י' עליונה, משום שמשם ניטלה, זהו שכתוב 'יְהוָה ׳בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ׳ (משלי ג, יט) ', ונטלה נביעה והשקיה ממנו למעלה, בקוצו למעלה, ובאמצע, ובקוצו למטה, וכשהיא יורדת, יורדת כלולה משלוש טיפות, ובאותה שעה נאמר בה 'הוֹלֵךְ סְגֻלְתָּא'. ונקראת י' י' י' בשלושה יודי"ן: י' העליונה היא על ראש אות א', שהיא כתר עליון על כל העליונים, ולאחר מכן יורדת באמצע בעמוד האמצע (נוסח אחר: באמצע), ולאחר מכן יורדת למטה למקומה, י' שהיא למטה מן א'. קמו התנאים והאמוראים שלמעלה, ואמרו: רבי רבי, כמה חזק הקלע שלך, שהוא עולה עד אין סוף, ויורד עד אין תכלית. קם הנער אחר הצל, אמר: רבי רבי, הנה הטיפה יורדת, טול קשת בידך - שהיא כדוגמת אצבע וטבעת בה - טול אותה ודרוך (נוסח אחר: וזרקה) אותה כלפיה, שתקבל אותה עליך, שהרי כשהיא עולה מלמטה למעלה על ראש אות ו', היא כרומח - ו' מתארכת בה כשרביט של כוכב, וכשהיא עולה למעלה שורה עליה י' ונעשית ז', ודאי כתר על ראש ספר התורה, וכיוון שירדה, צריך לדרוך קשת כלפיה שהיא צדיק, וממנו יורדת ונזרקת למקומה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [נד:] ° קום אלעזר ונטיל קירטא דאיהי שכינתא (ואקיף לה (דף נד ע״ב) תגא), וזריק מנה אבן דאיהי טפה קדישא, דעלה אתמר ׳ואד יעלה מן הארץ׳ (בראשית ב, ו), ° ובגין דא אסתלקת עזקא מן זרק״א, לקבלא עלה אבן יקרה דאיהי טפה, ומיד ׳והשקה את כל פני האדמה׳, ° כד סליקת, סליקת באימא, דאיהו א' מן אדנ״י אהי״ה, ועל מאן סליקת, על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו', דאיהי כריכא ביה כעזקא באצבעא, וסליקת בד' מן אדנ״י, דאינון תרין דרועין ותרין שוקין, ° עד דסליק לאת י' דאיהי אבא חכמה י' עלאה, בגין דמתמן אתנטילת, הדא הוא דכתיב ׳יהו״ה בחכמה יסד ארץ׳ (משלי ג, יט), ° ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא, בקוצא דיליה לעילא, ובאמצעיתא, ובקוצא דיליה לתתא, וכד נחיתת, נחיתת כלילא מתלת טפין, בההוא זמנא אתמר בה ° הולך סגולת״א. ואתקריאת י' י' י' בתלת יודי״ן, ° י' עלאה איהי על רישא ד א, דאיהי כתר עליון על כל עלאין, ° ולבתר נחיתת באמצעיתא בעמודא דאמצעיתא (נ״א באמצע), ולבתר נחיתת לתתא באתרהא י' דאיהי לתתא מן א. קמו תנאים ואמוראים דלעילא, ואמרו רבי רבי כמה תקיפא קירטא דילך, ° די סליקת לה עד אין סוף, ונחיתת לה עד אין תכלית. קם עולימא בתר טולא, אמר רבי רבי ° הא טפה קא נחתא, ° טול קשת בידך, דאיהו כגוונא דאצבעא ועזקא ביה, טול ליה ודרך (ס״א וזרקה) ליה לגבה, ° דקבילת לה עלך, דהא כד סליקת מתתא לעילא על רישא דאת ו', איהו כרומחא ו', אתארכת ביה כשרביטא דככבא, וכד סליקת לעילא שריא עלה י' ואתעבידת ז', ° ודאי תגא על רישא דספר תורה, כיון דנחתת, צריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק, ומניה נחיתת ואזדריקת באתרהא.
התרגום: [ נד: ] קום אלעזר וטול את הקלע שהיא השכינה (והקף לה (דף נד ע"ב) כתר), וזרוק ממנה אבן שהיא הטיפה הקדושה, שעליה נאמר ' ׳ואד יעלה מן הארץ׳ (בראשית ב, ו) ', ומשום כך הוסרה הטבעת מן הקלע, לקבל עליה אבן יקרה שהיא הטיפה, ומיד ' ׳והשקה את כל פני האדמה׳ ', כשהיא עולה, עולה באימא, שהיא א' מ'אדנ"י' 'אהי"ה', ועל מי היא עולה - על עמוד האמצע שהוא ו', שהיא כרוכה בו כטבעת באצבע, ועולה בד' מ'אדנ"י', שהם שתי הזרועות ושתי השוקיים, עד שעולה לאות י' שהיא אבא חכמה, י' עליונה, משום שמשם ניטלה, זהו שכתוב 'יהוה ׳בחכמה יסד ארץ׳ (משלי ג, יט) ', ונטלה נביעה והשקיה ממנו למעלה, בקוצו למעלה, ובאמצע, ובקוצו למטה, וכשהיא יורדת, יורדת כלולה משלוש טיפות, ובאותה שעה נאמר בה 'הולך סגלתא'. ונקראת י' י' י' בשלושה יודי"ן: י' העליונה היא על ראש אות א', שהיא כתר עליון על כל העליונים, ולאחר מכן יורדת באמצע בעמוד האמצע (נוסח אחר: באמצע), ולאחר מכן יורדת למטה למקומה, י' שהיא למטה מן א'. קמו התנאים והאמוראים שלמעלה, ואמרו: רבי רבי, כמה חזק הקלע שלך, שהוא עולה עד אין סוף, ויורד עד אין תכלית. קם הנער אחר הצל, אמר: רבי רבי, הנה הטיפה יורדת, טול קשת בידך - שהיא כדוגמת אצבע וטבעת בה - טול אותה ודרוך (נוסח אחר: וזרקה) אותה כלפיה, שתקבל אותה עליך, שהרי כשהיא עולה מלמטה למעלה על ראש אות ו', היא כרומח - ו' מתארכת בה כשרביט של כוכב, וכשהיא עולה למעלה שורה עליה י' ונעשית ז', ודאי כתר על ראש ספר התורה, וכיוון שירדה, צריך לדרוך קשת כלפיה שהיא צדיק, וממנו יורדת ונזרקת למקומה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: קום אלעזר כו'. מפרש והולך אלין תלת יודין כמו שאומר לקמן [עמוד] ב' וכד נחיתת כו' ולקמן נ"ה א' ומפרש דרגא דיו"ד ודרגא דוא"ו כמו שמפרש והולך ההוא עולימא. קירטא כו'. קלע כו'. המלחמה דקירטא הוא קלע כמו שאומר לעיל יו"ד ב' איהי קירטא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: