ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 11 (נד ע"א)

סילוק השכינה מן הסלע ושליטת המרה - והעץ הממתיק את המים

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 11 · דף נד ע"א

לשון הזוהר

[נד.] דִּשְׁכִינְתָּא הֲוָה נָח עַל טִנָּרָא, דִּבְכָל אֲתַר דְּבָעִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעֱבַד נֵס, שְׁכִינְתָּא אַקְדִּמַת לְהַהוּא אֲתַר, וְכֵיוָן דִּשְׁכִינְתָּא הֲוָה תַּמָּן, לָא הֲוָה לֵיהּ לִמְחָאָה בַסֶּלַע, דִּקְלָנָא הֲוַות לִשְׁכִינְתָּא דַהֲוַת תַּמָּן דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חֵילָא לְמֵיהַב מַיָּא, וְדָא אִיהוּ ׳עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי׳ (דברים לב נא), ׳יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי׳ (במדבר כ יב), וּבְגִין דָּא (דף נד ע״א) אִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא מִן הַסֶּלַע, דְּאִיהִי י' מִן מיטטרו״ן, וְאִשְׁתָּאַר מטטרו״ן יְבֵשָׁה, וְרָזָא דְמִלָּה יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְגוֹמֵר (בראשית א ט), אֶחָד אִיהִי מַלְכוּת, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה דָא סֶלַע מטטרו״ן, דִּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר (שם ב כא) וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו וַיִּסְגּוֹר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה, מַאי בָּשָׂר, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שם ו ג) בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר, וְעַד דְּנָחִית לָהּ לָא עָלָה הַסֶּלַע וְלָא יָהִיב מֵימוֹי.וּבָתַר דְּאִסְתַּלַּק הַאי מַבּוּעָא מִתַּמָּן, שַׁלִּיטַת מָרָה בְּאַתְרָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טו כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה׳ וְגוֹמֵר (שם א יד), דָּא קוּשְׁיָא, בְּחֹמֶר דָּא קַל וָחֹמֶר, וְהָא אוּקְמוּהוּ.וְהָכִי הֲווֹ יִשְׂרָאֵל עַד דְּאַחֲזֵי לוֹן עִץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם טו כה) וַיּוֹרֵהוּ יהו''ה עִץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם׳, וְדָא עִץ הַחַיִּים, דְּאִתְרַבִּי עַל הַהוּא מַבּוּעָא דְאִיהִי י, מַבּוּעָא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא דְאִיהוּ ו', וְהַאי עִץ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה דְאִינוּן ה', וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם דָּא ה' בַּתְרָאָה, דְּאִתְּמַר בָּהּ (רות א כ) קְרֶאןָ לִי מָרָה, דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי מַעְיַן גַּנִּים דְּלֵית לֵיהּ פָּסֵק, טִפָּה דְאִתְמַשְׁכָא מִן מוֹחָא, וְכַמָּה טִפִּין אִתְמַשְׁכָאן מִנֵּיהּ, דְּאִינוּן (תהלים מה טו) ׳בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ׳.קַרְקַפְתָּא אִיהִי סֶלַע, וּמַבּוּעָא מִלְּגָאו דָּא מוֹחָא, עַל אִלֵּין טִפִּין אִתְּמַר (תהלים קכז ה) ׳אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם׳ וְגוֹמֵר, ׳אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׳, דְּאִיהוּ תַרְעָא דְצַדִּיק אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (שם קיח ב) זֶה הַשַּׁעַר לַיהו״ה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.וְעוֹד שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יהו״ה (מיכה ו ב), אִלֵּין תְּלַת יוּדִי״ן, וְהָאֵיתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ (שם) אִלֵּין תְּלַת וָוִי״ן, דְּכֻלְּהוּ אִתְרְמִיזוּ בְּוַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט.

תרגום

[ נד. ] שהשכינה היתה נחה על הצוק, שבכל מקום שרוצה הקב"ה לעשות נס - השכינה מקדימה לאותו מקום, וכיוון שהשכינה היתה שם, לא היה לו להכות בסלע, ביזיון היה לשכינה שהיתה שם, שלא היה בה כוח לתת מים, וזהו ' ׳עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי׳ (דברים לב, נא) ', ' ׳יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי׳ (במדבר כ, יב) ', ומשום כך (דף נד ע"א) הסתלקה השכינה מן הסלע, שהיא י' מ'מטטרון', ונשאר 'מטטרון' יבשה, וסוד הדבר: ' ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד׳ ' וגו' (בראשית א, ט), 'אחד' היא מלכות, 'וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה' - זה סלע מטטרון, שבגללו נאמר ' ׳וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה׳ (שם ב, כא) ' - מהו 'בשר'? זה שנאמר בו (שם ו, ג) 'בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר', ועד שירדה לה לא עלה הסלע ולא נתן את מימיו. ולאחר שהסתלק המעיין הזה משם, שלטה מרה במקומה, זהו שכתוב (שמות טו, כג) ' וַיָּבֹאוּ מָרָתָה ', וסוד הדבר: ' ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה׳ ' וגו' (שם א, יד) - זו קושיה, בחומר - זה קל וחומר, וכבר פירשוהו. וכך היו ישראל עד שהראה להם עץ, זהו שכתוב (שם טו, כה) 'וַיּוֹרֵהוּ יְהוָה ׳עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם׳ ', וזהו עץ החיים, שגדל על אותו מעיין שהיא י', מעיין המשקה את האילן שהוא ו', ועץ זה מהלך ׳חמש מאות שנה׳ שהם ה', 'וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם' - זו ה' אחרונה, שנאמר בה ' ׳קְרֶאןָ לִי מָרָא׳ (רות א, כ) ', שהשכינה היא 'מַעְיַן גַּנִּים' שאין לו הפסק, טיפה הנמשכת מן המוח, וכמה טיפין נמשכות ממנו, שהן ' ׳בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ׳ (תהלים מה, טו) '. הגולגולת היא סלע, והמעיין מבפנים - זה המוח, על טיפין אלו נאמר ' ׳אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם׳ (תהלים קכז, ה) ' וגו', ' ׳אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׳ ' - שהוא שער הצדיק, אות ברית קודש, שעליו נאמר ' ׳זֶה הַשַּׁעַר לַיהוָה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ׳ (שם קיח, ב) '. ועוד: ' ׳שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב׳ (מיכה ו, ב) יְהוָה' - אלו שלוש יודי"ן, ו'הָאֵתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ' (שם) - אלו שלושה ווי"ן, שכולם נרמזים ב'וַיִּסַּע', 'וַיָּבֹא', 'וַיֵּט'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [נד.] דשכינתא הוה נח על טנרא, דבכל אתר דבעי קודשא בריך הוא למעבד נס, שכינתא אקדמת לההוא אתר, וכיון דשכינתא הוה תמן, לא הוה ליה למחאה בסלע, דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן דלא הוה ליה חילא למיהב מיא, ודא איהו ׳על אשר לא קדשתם אותי׳ (דברים לב נא), ׳יען לא האמנתם בי להקדישני׳ (במדבר כ יב), ובגין דא (דף נד ע״א) אסתלק שכינתא מן הסלע, דאיהי י' מן מיטטרו״ן, ואשתאר מטטרו״ן יבשה, ורזא דמלה יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגומר (בראשית א ט), אחד איהי מלכות, ותראה היבשה דא סלע מטטרו״ן, דבגיניה אתמר (שם ב כא) ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה, מאי בשר, ההוא דאתמר ביה (שם ו ג) בשגם הוא בשר, ועד דנחית לה לא עלה הסלע ולא יהיב מימוי.ובתר דאסתלק האי מבועא מתמן, שליטת מרה באתרהא, הדא הוא דכתיב (שמות טו כג) ויבאו מרתה, ורזא דמלה ׳וימררו את חייהם בעבודה קשה׳ וגומר (שם א יד), דא קושיא, בחמר דא קל וחמר, והא אוקמוהו.והכי הוו ישראל עד דאחזי לון עץ, הדא הוא דכתיב (שם טו כה) ויורהו יהו'ה עץ וישלך אל המים וימתקו המים׳, ודא עץ החיים, דאתרבי על ההוא מבועא דאיהי י, מבועא דאשקי לאילנא דאיהו ו', והאי עץ מהלך חמש מאות שנה דאינון ה', וימתקו המים דא ה' בתראה, דאתמר בה (רות א כ) קראן לי מרה, דשכינתא איהי מעין גנים דלית ליה פסק, טפה דאתמשכא מן מוחא, וכמה טפין אתמשכאן מניה, דאינון (תהלים מה טו) ׳בתולות אחריה רעותיה׳.קרקפתא איהי סלע, ומבועא מלגאו דא מוחא, על אלין טפין אתמר (תהלים קכז ה) ׳אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם׳ וגומר, ׳את אויבים בשער׳, דאיהו תרעא דצדיק אות ברית קדש, דעלה אתמר (שם קיח ב) זה השער ליהו״ה צדיקים יבאו בו.ועוד שמעו הרים את ריב יהו״ה (מיכה ו ב), אלין תלת יודי״ן, והאיתנים מוסדי ארץ (שם) אלין תלת ווי״ן, דכלהו אתרמיזו בויסע ויבא ויט.

התרגום: [ נד. ] שהשכינה היתה נחה על הצוק, שבכל מקום שרוצה הקב"ה לעשות נס - השכינה מקדימה לאותו מקום, וכיוון שהשכינה היתה שם, לא היה לו להכות בסלע, ביזיון היה לשכינה שהיתה שם, שלא היה בה כוח לתת מים, וזהו ' ׳על אשר לא קדשתם אותי׳ (דברים לב, נא) ', ' ׳יען לא האמנתם בי להקדישני׳ (במדבר כ, יב) ', ומשום כך (דף נד ע"א) הסתלקה השכינה מן הסלע, שהיא י' מ'מטטרון', ונשאר 'מטטרון' יבשה, וסוד הדבר: ' ׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד׳ ' וגו' (בראשית א, ט), 'אחד' היא מלכות, 'ותראה היבשה' - זה סלע מטטרון, שבגללו נאמר ' ׳ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׳ (שם ב, כא) ' - מהו 'בשר'? זה שנאמר בו (שם ו, ג) 'בשגם הוא בשר', ועד שירדה לה לא עלה הסלע ולא נתן את מימיו. ולאחר שהסתלק המעיין הזה משם, שלטה מרה במקומה, זהו שכתוב (שמות טו, כג) ' ויבאו מרתה ', וסוד הדבר: ' ׳וימררו את חייהם בעבדה קשה׳ ' וגו' (שם א, יד) - זו קושיה, בחומר - זה קל וחומר, וכבר פירשוהו. וכך היו ישראל עד שהראה להם עץ, זהו שכתוב (שם טו, כה) 'ויורהו יהוה ׳עץ וישלך אל המים וימתקו המים׳ ', וזהו עץ החיים, שגדל על אותו מעיין שהיא י', מעיין המשקה את האילן שהוא ו', ועץ זה מהלך ׳חמש מאות שנה׳ שהם ה', 'וימתקו המים' - זו ה' אחרונה, שנאמר בה ' ׳קראן לי מרא׳ (רות א, כ) ', שהשכינה היא 'מעין גנים' שאין לו הפסק, טיפה הנמשכת מן המוח, וכמה טיפין נמשכות ממנו, שהן ' ׳בתולות אחריה רעותיה׳ (תהלים מה, טו) '. הגולגולת היא סלע, והמעיין מבפנים - זה המוח, על טיפין אלו נאמר ' ׳אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם׳ (תהלים קכז, ה) ' וגו', ' ׳את אויבים בשער׳ ' - שהוא שער הצדיק, אות ברית קודש, שעליו נאמר ' ׳זה השער ליהוה צדיקים יבאו בו׳ (שם קיח, ב) '. ועוד: ' ׳שמעו הרים את ריב׳ (מיכה ו, ב) יהוה' - אלו שלוש יודי"ן, ו'האתנים מוסדי ארץ' (שם) - אלו שלושה ווי"ן, שכולם נרמזים ב'ויסע', 'ויבא', 'ויט'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דבגלותא כו'. כיון שגלו כו' ( חגיגה ה ע"ב ), מלכה ושריה כו' (איכה ב ט) - בעמודא דאמצעיתא, אבל בצדיק, ברית - כל מצוה כו' עדיין כו' ( שבת קל ע"א ), וכן כל המצות הן בצדיק - רמ"ח פקודין דכלילן, וישראל מצויינים כו' (ספרי עקב פיסקא מג) :

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: