ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 118 (נח ע"א)

זריקת האבן למקום שנגזרה משם - ו ׳ברוך כבוד ה' ממקומו׳

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 118 · דף נח ע"א

לשון הזוהר

[הגהה דף נח.] וְאִיהִי תַּגָּא כְּגַוְונָא דָא ∞ בְּרֵישָׁא דְחוּטָא דְזַרְקָ״א, אַבְנָא כְּלִילָא וּמִתְעַטְּרָא (נ״א מוכללת ומעוטרת) כְּאַבְנָא בְרֵישׁ עִזְקָא, ° וְכַד אִית בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים בְּחָכְמָה דְאִיהִי י' מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, יָדְעִין לְזָרְקָא לָהּ לְהַאי אַבְנָא דְאִיהִי בַּת יְחִידָה, ° לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְגְּזֶרֶת, בְּגִין דִּבְרַתָּא בְּאַבָּא אִתְעֲבִידַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יהו״ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ׳ (משלי ג, יט), (הגהה דף נח ע״א) בְּחָכְמָה דְאִיהוּ אַבָּא יָסַד בְּרַתָּא דְאִיהִי אָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָיו. ° וְהַהוּא חוּט דִּילָהּ אִיהוּ ו', דְּאַבְנָא דְאִיהִי תַּגָּא עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, עֲטָרָה דְסֵפֶר תּוֹרָה, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֲלָף, אִיהוּ כֶּתֶר תּוֹרָה וַדַּאי, ° דִּתְלַת כִּתְרִין אִינוּן, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהוּנָה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר תּוֹרָה (נ״א וכתר שם טוב) עַל גַּבַּיְיהוּ, וְהַאי אַבְנָא אִיהִי י' בְּרֵישׁ א, וְאִיהִי י' בְּסוֹפָה, עֲלָהּ אִתְּמַר ׳מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית׳ (ישעיה מו, י), ° וְאִיהִי יו״ד ה״י וא״ו ה״י, כְּלִיל עֲשַׂר סְפִירָן, דְּאִינוּן (ס״א דאיהו) נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וּתְחִלָּתָן בְּסוֹפָן. קָמוּ כֻּלְּהוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא וְאָמְרוּ, רַעְיָא מְהֵימְנָא כַּמָּה אַנְתְּ תַּקִּיף לְזַרְקָא אַבְנָא, ° דְּהָא מָטָא לַאֲתַר דְּלֵית מָאן דְּיָדַע אַתְרָהָא, וּמַלְאָכִין קַדִּישִׁין שָׁאֲלִין בְּגִינָהָא אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ, דְלֵית מָאן דְּיָדַע מְקוֹמוֹ, כַּד סָלְקָא לְעִילָא בַּאֲתַר דִּזְרִיקַת לָהּ, עַד דְּאָמְרִין כֻּלְּהוּ ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו''ה מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב), ° וְאַף עַל גַּב דְּאִיהִי זְעִירָא לְתַתָּא, ° לְעִילָא לֵית לָהּ סוֹף.

תרגום

[ הגהה דף נח. ] והיא כתר כדוגמה זו ∞ בראש חוט הזרקא, אבן כלולה ומעוטרת (נוסח אחר: מוכללת ומעוטרת) כאבן בראש טבעת. וכשיש בישראל משכילים בחכמה שהיא י' - מחשבה עליונה - יודעים לזרוק את האבן הזאת שהיא בת יחידה, אל אותו מקום שנגזרה ממנו, משום שהבת נעשית מהאב, זהו שכתוב 'יְהוָה ׳בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ׳ (משלי ג, יט) ' - (הגהה דף נח ע"א) בחכמה שהוא אבא, יסד את הבת שהיא הארץ, הדום רגליו. ואותו חוט שלה הוא ו', שהאבן שהיא הכתר - עטרה על ראשו, עטרת ספר תורה, ובגללה נאמר: המשתמש בתגא - חלף, והוא כתר תורה ודאי, ששלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר תורה (נוסח אחר: וכתר שם טוב) על גביהם. ואבן זו היא י' בראש א', והיא י' בסופה, עליה נאמר ' ׳מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית׳ (ישעיה מו, י) ', והיא יו"ד ה"י וא"ו ה"י, כלולה מעשר ספירות, שהן (נוסח אחר: שהוא) 'נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן'. קמו כל בעלי הישיבה ואמרו: רועה נאמן, כמה אתה חזק לזרוק את האבן, שהרי הגיעה למקום שאין מי שיודע את מקומה, ומלאכים קדושים שואלים בגללה 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ' - שאין מי שיודע את מקומו כשעולה למעלה למקום שזרקת אותה, עד שכולם אומרים ' ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה׳ (יחזקאל ג, יב) מִמְּקוֹמוֹ', ואף על פי שהיא קטנה למטה, למעלה אין לה סוף.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [הגהה דף נח.] ואיהי תגא כגוונא דא ∞ ברישא דחוטא דזרק״א, אבנא כלילא ומתעטרא (נ״א מוכללת ומעוטרת) כאבנא בריש עזקא, ° וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהי י' מחשבה עלאה, ידעין לזרקא לה להאי אבנא דאיהי בת יחידה, ° לההוא אתר דאתגזרת, בגין דברתא באבא אתעבידת, הדא הוא דכתיב ׳יהו״ה בחכמה יסד ארץ׳ (משלי ג, יט), (הגהה דף נח ע״א) בחכמה דאיהו אבא יסד ברתא דאיהי ארץ הדום רגליו. ° וההוא חוט דילה איהו ו', דאבנא דאיהי תגא עטרה על רישיה, עטרה דספר תורה, ובגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף, איהו כתר תורה ודאי, ° דתלת כתרין אינון, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר תורה (נ״א וכתר שם טוב) על גבייהו, והאי אבנא איהי י' בריש א, ואיהי י' בסופה, עלה אתמר ׳מגיד מראשית אחרית׳ (ישעיה מו, י), ° ואיהי יו״ד ה״י וא״ו ה״י, כליל עשר ספירן, דאינון (ס״א דאיהו) נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. קמו כלהו מארי מתיבתא ואמרו, רעיא מהימנא כמה אנת תקיף לזרקא אבנא, ° דהא מטא לאתר דלית מאן דידע אתרהא, ומלאכין קדישין שאלין בגינהא איה מקום כבודו להעריצו, דלית מאן דידע מקומו, כד סלקא לעילא באתר דזריקת לה, עד דאמרין כלהו ׳ברוך כבוד יהו'ה ממקומו׳ (יחזקאל ג, יב), ° ואף על גב דאיהי זעירא לתתא, ° לעילא לית לה סוף.

התרגום: [ הגהה דף נח. ] והיא כתר כדוגמה זו ∞ בראש חוט הזרקא, אבן כלולה ומעוטרת (נוסח אחר: מוכללת ומעוטרת) כאבן בראש טבעת. וכשיש בישראל משכילים בחכמה שהיא י' - מחשבה עליונה - יודעים לזרוק את האבן הזאת שהיא בת יחידה, אל אותו מקום שנגזרה ממנו, משום שהבת נעשית מהאב, זהו שכתוב 'יהוה ׳בחכמה יסד ארץ׳ (משלי ג, יט) ' - (הגהה דף נח ע"א) בחכמה שהוא אבא, יסד את הבת שהיא הארץ, הדום רגליו. ואותו חוט שלה הוא ו', שהאבן שהיא הכתר - עטרה על ראשו, עטרת ספר תורה, ובגללה נאמר: המשתמש בתגא - חלף, והוא כתר תורה ודאי, ששלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר תורה (נוסח אחר: וכתר שם טוב) על גביהם. ואבן זו היא י' בראש א', והיא י' בסופה, עליה נאמר ' ׳מגיד מראשית אחרית׳ (ישעיה מו, י) ', והיא יו"ד ה"י וא"ו ה"י, כלולה מעשר ספירות, שהן (נוסח אחר: שהוא) 'נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן'. קמו כל בעלי הישיבה ואמרו: רועה נאמן, כמה אתה חזק לזרוק את האבן, שהרי הגיעה למקום שאין מי שיודע את מקומה, ומלאכים קדושים שואלים בגללה 'איה מקום כבודו להעריצו' - שאין מי שיודע את מקומו כשעולה למעלה למקום שזרקת אותה, עד שכולם אומרים ' ׳ברוך כבוד יהוה׳ (יחזקאל ג, יב) ממקומו', ואף על פי שהיא קטנה למטה, למעלה אין לה סוף.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וכד אית בישראל משכילים כו'. דהיא סלקא לפי זכוון ולימודם של ישראל ולכן סלקא אז לחכמה וזה שאמרו בת יחידה - דהיא בת מלך בחכמה, ועיין מה שבארנו לעיל נ"ג ב' :

לכל המפרשים על פיסקה זו