הנער פותח את ההיכל - והשכינה ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה׳
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 117 · דף סא ע"א
לשון הזוהר
קוּמוּ אֲבָהָן מָארֵי דִבְרִית, דְּהָא זֹאת הַבְּרִית דִּלְכוֹן בֵּינָנָא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹמֵר׳ (ויקרא כו, מד), וּבְגִינָהּ אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב׳ (שם יב), ° קוּם שְׁלֹמֹה מַלְכָּא ° דְאַנְתְּ שְׁלָם דִּילָהּ, קוּמוּ לְמֶהֱוִי עִזֶר לְגַבָּהּ בְּהַאי קְרָבָא, ° נַעַר נַעַר דְּאַנְתְּ מָארֵי מַפְתְּחָן דְּאוֹצְרִין דְּמַלְכָּא, דְכָל מָאנֵי קְרָבָא דְמַלְכָּא בְּהוֹן, קוּם אַפְתַּח הֵיכָלָא, ׳אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד׳ ° שְׁבָחוֹי דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, דְּהָא הֵיכָלָא (עלאה) דִילֵיהּ אִיהוּ, טוֹל רְשׁוּ וְאַפְתַּח הֵיכָלָא בְּגִין יְקָרָא דִשְׁכִינְתָּא. פָּתַח וְאָמַר זַרְקָ״א מַקַּ״ף שׁוֹפָ״ר הוֹלֵ״ךְ סֶגוֹלְתָּ״א, אַדְהָכִי הָא עוּלֵימָא קָא נָחִית וְאָמַר, רַעְיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ אִיהוּ ° מָארֵי דְקִירְטָא, דְּרַעְיָא דְאָזִיל בְּעָאנָא, בְּגִין דּוּבִּין זְאֵבִין וְחֵיוָון בִּישִׁין דְּקָא אַתְיָין לְמֵיכַל עָאנָא. אָרְחָא דִילֵיהּ לְמֶהֱוִי קִירְטָא בַהֲדֵיהּ לְזַרְקָא אַבְנִין לְגַבַּיְיהוּ, לְמֶהֱוֵי עָאנָא נְטִיר מֵחֵיוָן בִּישָׁן קוּם נָטִיל קִירְטָא בִּידָךְ, ° פָּתַח ° וְאָמַר זַרְקָ״א, שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא, אַנְתְּ הוּא קִירְטָא קַדִּישָׁא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְבָּךְ, אִזְדַּרִיקוּ תְּלַת אַבְנִין דְּאִינוּן סֶגוֹלְתָּ״א, תְּלַת אַבְנִין יַקִּירִין דְּאִינוּן תְּלַת אֲבָהָן, וְאַנְתְּ אֶבֶן יְקָרָא עַל כֻּלְּהוּ, תַּגָּא בְרֵישָׁא דְכֻלְּהוּ, עֲלָךְ אִתְּמַר ° ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (תהלים קיח, כב), ׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית׳ (בראשית כח, כב) אלהי״ם, אַנְתְּ הוּא דְאִתְּמַר עֲלָךְ אַבְנָא ׳דִי מְחָת לְצַלְמָא׳ (דניאל ב, לה) וַהֲוַת ׳לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא׳.
תרגום
קומו אבות, בעלי הברית, שהרי ’זאת’ הברית שלכם בינינו, שנאמר בה (ויקרא כו מד) ’׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם׳’ וגו’, ובגללה אמר הקב"ה (שם יב) ’׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב׳’. קום שלמה המלך, שאתה שלומה - קומו להיות עזר לה במלחמה הזאת, נער, נער, שאתה בעל מפתחות אוצרות המלך, שכל כלי מלחמת המלך בהם - קום פתח את ההיכל, ’׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח’, ופי יגיד׳ שבחי המלך העליון, שהרי ההיכל שלו הוא - טול רשות ופתח את ההיכל בגלל כבוד השכינה. פתח ואמר: זַרְקָא, מַקַּף, שׁוֹפָר הוֹלֵךְ, סְגוֹלְתָּא. בינתיים הנה הנער יורד ואומר: רועה נאמן, אתה הוא בעל הקלע - הרועה ההולך בצאן, בגלל דובים וזאבים וחיות רעות הבאות לאכול את הצאן, דרכו להיות הקלע עמו, לזרוק אבנים כלפיהן, כדי שהצאן תישמר מחיות רעות. קום טול קלע בידך, פתח ואמר: זַרְקָא, שכינה קדושה, אתה הוא הקלע הקדוש של הקב"ה שבך: נזרקו שלוש אבנים שהן סְגוֹלְתָּא, שלוש אבנים יקרות שהן שלושת האבות, ואתה אבן יקרה על כולם, כתר בראש כולם, עליך נאמר (תהלים קיח כב) ’׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳’, ’׳וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים׳’ (בראשית כח כב); אתה הוא שנאמר עליך (דניאל ב לה) ’אַבְנָא ׳דִּי מְחָת לְצַלְמָא׳ וַהֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָת כָּל אַרְעָא’.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קומו אבהן מארי דברית, דהא זאת הברית דלכון ביננא, דאתמר בה ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגומר׳ (ויקרא כו, מד), ובגינה אמר קודשא בריך הוא ׳וזכרתי את בריתי יעקוב׳ (שם יב), ° קום שלמה מלכא ° דאנת שלם דילה, קומו למהוי עזר לגבה בהאי קרבא, ° נער נער דאנת מארי מפתחן דאוצרין דמלכא, דכל מאני קרבא דמלכא בהון, קום אפתח היכלא, ׳אדנ״י שפתי תפתח, ופי יגיד׳ ° שבחוי דמלכא עלאה, דהא היכלא (עלאה) דיליה איהו, טול רשו ואפתח היכלא בגין יקרא דשכינתא. פתח ואמר זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך סגולת״א, אדהכי הא עולימא קא נחית ואמר, רעיא מהימנא אנת איהו ° מארי דקירטא, דרעיא דאזיל בעאנא, בגין דובין זאבין וחיוון בישין דקא אתיין למיכל עאנא. ארחא דיליה למהוי קירטא בהדיה לזרקא אבנין לגבייהו, למהוי עאנא נטיר מחיון בישן קום נטיל קירטא בידך, ° פתח ° ואמר זרק״א, שכינתא קדישא, אנת הוא קירטא קדישא דקודשא בריך הוא דבך, אזדריקו תלת אבנין דאינון סגולת״א, תלת אבנין יקירין דאינון תלת אבהן, ואנת אבן יקרא על כלהו, תגא ברישא דכלהו, עלך אתמר ° ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (תהלים קיח, כב), ׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית׳ (בראשית כח, כב) אלהי״ם, אנת הוא דאתמר עלך אבנא ׳די מחת לצלמא׳ (דניאל ב, לה) והות ׳לטור רב ומלאת כל ארעא׳.
התרגום: קומו אבות, בעלי הברית, שהרי ’זאת’ הברית שלכם בינינו, שנאמר בה (ויקרא כו מד) ’׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם׳’ וגו’, ובגללה אמר הקב"ה (שם יב) ’׳וזכרתי את בריתי יעקוב׳’. קום שלמה המלך, שאתה שלומה - קומו להיות עזר לה במלחמה הזאת, נער, נער, שאתה בעל מפתחות אוצרות המלך, שכל כלי מלחמת המלך בהם - קום פתח את ההיכל, ’׳אדני שפתי תפתח’, ופי יגיד׳ שבחי המלך העליון, שהרי ההיכל שלו הוא - טול רשות ופתח את ההיכל בגלל כבוד השכינה. פתח ואמר: זרקא, מקף, שופר הולך, סגולתא. בינתיים הנה הנער יורד ואומר: רועה נאמן, אתה הוא בעל הקלע - הרועה ההולך בצאן, בגלל דובים וזאבים וחיות רעות הבאות לאכול את הצאן, דרכו להיות הקלע עמו, לזרוק אבנים כלפיהן, כדי שהצאן תישמר מחיות רעות. קום טול קלע בידך, פתח ואמר: זרקא, שכינה קדושה, אתה הוא הקלע הקדוש של הקב"ה שבך: נזרקו שלוש אבנים שהן סגולתא, שלוש אבנים יקרות שהן שלושת האבות, ואתה אבן יקרה על כולם, כתר בראש כולם, עליך נאמר (תהלים קיח כב) ’׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳’, ’׳והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים׳’ (בראשית כח כב); אתה הוא שנאמר עליך (דניאל ב לה) ’אבנא ׳די מחת לצלמא׳ והות לטור רב ומלת כל ארעא’.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: קום שלמה מלכא. דביה נאמר (דברי הימים ב א יא) יען אשר היתה זאת עם לבבך כו':