׳וחלצה נעלו׳ - יחוד בלא יבום ופתיחת הגן הנעול
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 114 · דף ס ע"ב
לשון הזוהר
[ס:] בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְקַיַּים בְּיִשְׂרָאֵל ׳לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ, וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף וְגוֹמֵר׳ (ישעיה ס, כ), ° וְאִתְעַר שִׁיר הַשִּׁירִים בְּעָלְמָא, וְאַדְלִיק נְהוֹרָא עַל זֵיתָא וּשְׁרַגָּא, דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן פְּתִילָה, אוֹרַיְיתָא מִשְׁחָא, שְׁכִינְתָּא שְׁרַגָּא, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי׳ (איוב כט, ג), בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בִּשְׁכִינְתָּא, ° וְחָלְצָה נַעֲלוֹ (דברים כח, ט), נַעֲלוֹ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְקַיֵּים בֵּיהּ שַׁל נְעָלֶךָ (שמות ג, ה), וְאִתְיַיחֵד בִּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִתְקְרִיאַת חֲלִיצָה, וְאִיהוּ חֲלוּץ הַנָּעַל, וְלָא צְרִיכִין לְאִתְחַבְּרָא בְאֹרַח יִבּוּם לְעוֹלָם, ° דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר׳ (רות ד, ז), ׳שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעִהוּ׳, מַאי נַעֲלוֹ דָא כִּנּוּ״י, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל, אִתְפַּתַּח הַהוּא נָעוּל מַפְתְּחָא, בְּגִין (דף ס ע״ב) דְּלַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ (בראשית ד, ז), אִתְעַבַּר הַהוּא חַטָּאת וְאִתְפַּתַּח תַּרְעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳זֶה הַשַּׁעַר׳ (תהלים קיח, כ) לַיהו״ה, וְיֶחזוּן תַּמָּן שְׁכִינְתָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳. דָּבָר אַחֵר ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָה וְעַל הַתְּמוּרָה׳, ° עַל הַגְּאוּלָה דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה ה' עִלָּאָה, וְעַל הַתְּמוּרָה דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִיהִי תְּמוּרָה ° בְּהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ אַל תְּמִירֵנִי בּוֹ, וְאִינוּן ה״ה, ׳וְזֹאת ° לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳ אָב וּבֵן, וּבְגִין דָּא לְתַתָּא אִיהוּ תְּמוּרוֹת אַתְוָון יהו״ה בְּאדנ״י, אֲבָל לְעָלְמָא דְאָתֵי לֵית תְּמוּרָה, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא, בָעוֹלָם הַזֶּה נִכְתָּב בְּיהו״ה וְנִקְרָא בְּאדנ״י, וּבָעוֹלָם הַבָּא נִכְתָּב בְּיהו״ה וְנִקְרָא בְּיהו״ה. וְעוֹד ׳שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ׳, דָּא גוּפָא דְאִיהִי אִתְּתָא כְּלִי דִילֵיהּ, וְדָא מטטרו״ן, וְנָתַן לְרֵעִהוּ, ° דִּלְזִמְנִין אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ° וּלְזִמְנִין צַדִּיק, וּלְזִמְנִין שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אִיהִי תְעוּדָה בֵּיהּ, וּלְזִמְנִין שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה הִיא תְּמוּרָה בֵּיהּ, ° וְדָא אִיהוּ גַּן נָעוּל, וּבֵיהּ מַעְיָן חָתוּם, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, ° י' כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר סְפִירָן, י' מִן מיטטרו״ן. כָּל סְפִירָן פּוֹעֲלִים בֵּיהּ בְּהַאי עָלְמָא שְׁפָלָה, וּבֵיהּ יִבּוּם וַחֲלִיצָה וְגֵט פִּטּוּרִין, וְכָל אַתְוָון בֵּיהּ אִינוּן תְּמוּרֹת, כְּגוֹן מצפ״ץ, ° וְאִיהוּ נְעִילַת דֶּלֶת בִּפְנֵי לווִֹין, בְּיּוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאִיהִי עָלְמָא דְאָתֵי, לָא אִתְקְרֵי יהו״ה בְּאדנ״י דְּאִיהִי דִין, וְאִיהוּ נַעַל, נְעִילַת דֶּלֶת, וְאֵינוֹ נוֹעִל הַדֶּלֶת, אֶלָּא אִיהִי פְּתִיחָא לְקַבֵּל שָׁבִים, וּבְגִין דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל, דְּלֵית יִחוּדָא בֵּיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא, דִּלְזִמְנִין אִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִסְתַּלַּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְזִמְנִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא.
תרגום
[ ס: ] באותה שעה יתקיים בישראל ' ׳לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף׳ (ישעיה ס, כ) ' וגו', ויתעורר 'שיר השירים' בעולם, ויודלק אור על השמן והנר, שישראל הם הפתילה, התורה - השמן, השכינה - הנר, זהו שכתוב ' ׳בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי׳ (איוב כט, ג) '. באותה שעה נאמר בשכינה 'וְחָלְצָה נַעֲלוֹ' (דברים כח, ט) - נעלו של הקב"ה, לקיים בו 'שַׁל נְעָלֶיךָ' (שמות ג, ה), ויתייחד בשכינתו, שנקראת 'חליצה', והוא 'חלוץ הנעל', ואינם צריכים להתחבר בדרך יבום לעולם, שנאמר בה ' ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳ (רות ד, ז) ' וגו', ' ׳שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ׳ ' - מהו 'נעלו'? זה כינוי, אותו שנאמר בו (שיר ד יב) 'גַּן נָעוּל', נפתח אותו הנעול במפתח, משום ש (דף ס ע"ב) ' ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ (בראשית ד, ז) ', כשאותו חטא עובר ונפתח השער, זהו שכתוב ' ׳זֶה הַשַּׁעַר לַיהוָה׳ (תהלים קיח, כ) ', ויראו שם את השכינה, שנאמר בה ' ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳ '. דבר אחר: ' ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל' על הגאולה ועל התמורה׳: 'על הגאולה' - זו שכינה עליונה, ה' עליונה, 'ועל התמורה' - זו שכינה תחתונה, שהיא תמורה, באותו שנאמר בו 'אַל תְּמִירֵנִי בוֹ', והם ה"ה, ' ׳וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל׳ ' - אב ובן, ומשום כך למטה הן תמורות אותיות יהו"ה באדנ"י, אבל לעולם הבא אין תמורה, כמו שפירשוהו בעלי המשנה: 'לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא' - בעולם הזה נכתב ביהו"ה ונקרא באדנ"י, ובעולם הבא נכתב ביהו"ה ונקרא ביהו"ה. ועוד, ' ׳שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ׳ ' - זה הגוף שהוא כלי לאשה שלו, וזה מטטרון, 'וְנָתַן לְרֵעֵהוּ' - שלפעמים נמצא בו עמוד האמצע, ולפעמים צדיק, ולפעמים שכינה עליונה שהיא 'תעודה' בו, ולפעמים שכינה תחתונה שהיא 'תמורה' בו, וזהו 'גן נעול', ובו מעיין חתום, שהיא השכינה, י' כלולה מעשר ספירות, י' ממ'טטרון'. כל הספירות פועלות בו בעולם השפל הזה, ובו יבום וחליצה וגט פיטורין, וכל האותיות בו הן תמורות, כגון 'מצפ"ץ', והוא נעילת דלת בפני לוויים, ביום הכיפורים, שהוא עולם הבא, לא נקרא יהו"ה באדנ"י שהוא דין, והוא נעל - נעילת דלת, ואינו נועל את הדלת, אלא היא פתוחה לקבל שבים, ומשום כך יום הכיפורים אסור בנעילת הסנדל, שאין ייחוד בו לקב"ה ושכינה, שלפעמים היא שכינה ומסתלק הקב"ה, ולפעמים הקב"ה ומסתלקת השכינה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ס:] בההוא זמנא אתקיים בישראל ׳לא יבא עוד שמשך, וירחך לא יאסף וגומר׳ (ישעיה ס, כ), ° ואתער שיר השירים בעלמא, ואדליק נהורא על זיתא ושרגא, דישראל אינון פתילה, אורייתא משחא, שכינתא שרגא, הדא הוא׳ דכתיב בהלו נרו עלי ראשי׳ (איוב כט, ג), בההוא זמנא אתמר בשכינתא, ° וחלצה נעלו (דברים כח, ט), נעלו דקודשא בריך הוא, לקיים ביה של נעלך (שמות ג, ה), ואתייחד בשכינתיה, דאתקריאת חליצה, ואיהו חלוץ הנעל, ולא צריכין לאתחברא בארח יבום לעולם, ° דאתמר בה ׳וזאת לפנים בישראל וגומר׳ (רות ד, ז), ׳שלף איש נעלו ונתן לרעהו׳, מאי נעלו דא כנו״י, ההוא דאתמר ביה (שיר ד יב) גן נעול, אתפתח ההוא נעול מפתחא, בגין (דף ס ע״ב) דלפתח חטאת רובץ (בראשית ד, ז), אתעבר ההוא חטאת ואתפתח תרעא, הדא הוא דכתיב ׳זה השער׳ (תהלים קיח, כ) ליהו״ה, ויחזון תמן שכינתא, דאתמר בה ׳וזאת לפנים בישראל׳. דבר אחר ׳וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה׳, ° על הגאולה דא שכינתא עלאה ה' עלאה, ועל התמורה דא שכינתא תתאה, דאיהי תמורה ° בההוא דאתמר ביה אל תמירני בו, ואינון ה״ה, ׳וזאת ° לפנים בישראל׳ אב ובן, ובגין דא לתתא איהו תמורות אתוון יהו״ה באדנ״י, אבל לעלמא דאתי לית תמורה, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין לא כשאני נכתב אני נקרא, בעולם הזה נכתב ביהו״ה ונקרא באדנ״י, ובעולם הבא נכתב ביהו״ה ונקרא ביהו״ה. ועוד ׳שלף איש נעלו׳, דא גופא דאיהי אתתא כלי דיליה, ודא מטטרו״ן, ונתן לרעהו, ° דלזמנין אשתכח ביה עמודא דאמצעיתא, ° ולזמנין צדיק, ולזמנין שכינתא עלאה איהי תעודה ביה, ולזמנין שכינתא תתאה היא תמורה ביה, ° ודא איהו גן נעול, וביה מעין חתום, דאיהי שכינתא, ° י' כלילא מעשר ספירן, י' מן מיטטרו״ן. כל ספירן פועלים ביה בהאי עלמא שפלה, וביה יבום וחליצה וגט פטורין, וכל אתוון ביה אינון תמורת, כגון מצפ״ץ, ° ואיהו נעילת דלת בפני לווין, ביום הכפורים דאיהי עלמא דאתי, לא אתקרי יהו״ה באדנ״י דאיהי דין, ואיהו נעל, נעילת דלת, ואינו נועל הדלת, אלא איהי פתיחא לקבל שבים, ובגין דא יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל, דלית יחודא ביה לקודשא בריך הוא ושכינתא, דלזמנין איהי שכינתא, ואסתלק קודשא בריך הוא, ולזמנין קודשא בריך הוא, ואסתלק שכינתא.
התרגום: [ ס: ] באותה שעה יתקיים בישראל ' ׳לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף׳ (ישעיה ס, כ) ' וגו', ויתעורר 'שיר השירים' בעולם, ויודלק אור על השמן והנר, שישראל הם הפתילה, התורה - השמן, השכינה - הנר, זהו שכתוב ' ׳בהלו נרו עלי ראשי׳ (איוב כט, ג) '. באותה שעה נאמר בשכינה 'וחלצה נעלו' (דברים כח, ט) - נעלו של הקב"ה, לקיים בו 'של נעליך' (שמות ג, ה), ויתייחד בשכינתו, שנקראת 'חליצה', והוא 'חלוץ הנעל', ואינם צריכים להתחבר בדרך יבום לעולם, שנאמר בה ' ׳וזאת לפנים בישראל׳ (רות ד, ז) ' וגו', ' ׳שלף איש נעלו ונתן לרעהו׳ ' - מהו 'נעלו'? זה כינוי, אותו שנאמר בו (שיר ד יב) 'גן נעול', נפתח אותו הנעול במפתח, משום ש (דף ס ע"ב) ' ׳לפתח חטאת רבץ׳ (בראשית ד, ז) ', כשאותו חטא עובר ונפתח השער, זהו שכתוב ' ׳זה השער ליהוה׳ (תהלים קיח, כ) ', ויראו שם את השכינה, שנאמר בה ' ׳וזאת לפנים בישראל׳ '. דבר אחר: ' ׳וזאת לפנים בישראל' על הגאולה ועל התמורה׳: 'על הגאולה' - זו שכינה עליונה, ה' עליונה, 'ועל התמורה' - זו שכינה תחתונה, שהיא תמורה, באותו שנאמר בו 'אל תמירני בו', והם ה"ה, ' ׳וזאת לפנים בישראל׳ ' - אב ובן, ומשום כך למטה הן תמורות אותיות יהו"ה באדנ"י, אבל לעולם הבא אין תמורה, כמו שפירשוהו בעלי המשנה: 'לא כשאני נכתב אני נקרא' - בעולם הזה נכתב ביהו"ה ונקרא באדנ"י, ובעולם הבא נכתב ביהו"ה ונקרא ביהו"ה. ועוד, ' ׳שלף איש נעלו׳ ' - זה הגוף שהוא כלי לאשה שלו, וזה מטטרון, 'ונתן לרעהו' - שלפעמים נמצא בו עמוד האמצע, ולפעמים צדיק, ולפעמים שכינה עליונה שהיא 'תעודה' בו, ולפעמים שכינה תחתונה שהיא 'תמורה' בו, וזהו 'גן נעול', ובו מעיין חתום, שהיא השכינה, י' כלולה מעשר ספירות, י' ממ'טטרון'. כל הספירות פועלות בו בעולם השפל הזה, ובו יבום וחליצה וגט פיטורין, וכל האותיות בו הן תמורות, כגון 'מצפ"ץ', והוא נעילת דלת בפני לוויים, ביום הכיפורים, שהוא עולם הבא, לא נקרא יהו"ה באדנ"י שהוא דין, והוא נעל - נעילת דלת, ואינו נועל את הדלת, אלא היא פתוחה לקבל שבים, ומשום כך יום הכיפורים אסור בנעילת הסנדל, שאין ייחוד בו לקב"ה ושכינה, שלפעמים היא שכינה ומסתלק הקב"ה, ולפעמים הקב"ה ומסתלקת השכינה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: (ואתער שיר השירים כו'. לעורר אהבת דודים שכולו מוסב על זה והן שלהבת רשפי"ה, מים רבים, ושלהבת הוא ע"י הפתילה הדולקת וזה שאומר ואדליק נהורא כו'. וכל שיר השירים לאדלקא בוצינין כמו שאמרו בזוהר פרשת תרומה ובזוהר חדש בכמה מקומות):