׳שום תשים עליך מלך׳ - והפיקח המסתכל מבפנים בלבושי הקדרות
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 112 · דף נט ע"ב
לשון הזוהר
[נט:] וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי מִצְוַת הַעֲמָדַת מַלְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ׳ (דברים יז, טו), וְכַבְיָכוֹל כָּל זִמְנָא דְלֵית שְׁכִינְתָּא בְּאַתְרָהָא לֵית מַלְכָּא, וּבְגִין דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי מַלְכוּת עַל בַּר נַשׁ, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ׳, לְמֶהֱוִי יִשְׂרָאֵל בָּהּ כֻּלְּהוּ בְּנֵי מְלָכִים. ° דְּלֵית מֶלֶךְ בְּלָא מַלְכוּת, דִּבְגָלוּתָא שִׁפְחָה תִּירַשׁ גְּבִירְתָּהּ, וּבְזִמְנָא דְיֵיתֵי מְשִׁיחָא אִתְּמַר ׳וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה׳ (אסתר א, יט), אִיהִי מַלְכוּתֵיהּ, אִיהִי כָרְסְיֵיהּ, (דף נט ע״ב) אִיהִי עֲטֶרֶת דִילֵיהּ, לְמַלְכָּא דְּאִית לֵיהּ מָאנָא דִיקָר וְאִיהִי מְחַבְּבָא לְגַבֵּיהּ, ° לְזִמְנִין שַׁוִּי לֵיהּ עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ דָּא תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, ° לְזִמְנִין קָשִׁיר לֵיהּ בְּאֶצְבְּעָא וְדָא תְּפִלִּין דְּיָד, ° לְזִמְנִין שַׁוִּי לֵיהּ תְּחוֹתֵיהּ וְאִתְקְרֵי כָּרְסַיָּא דִילֵיהּ, לְזִמְנִין עָבִיד מִינָהּ לְבוּשָׁא. וּכְעַן דְּאִיהִי מְרַחֲקָא מִן מַלְכָּא, אִתְּמַר בְּמַלְכָּא ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת׳ (ישעיה נ, ג), וּשְׁכִינְתָּא אָמְרַת ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳ (שיר א ו), ° וּבְנֵי נָשָׁא דְאִינוּן שַׁטְיָין מִסְתַּכְּלִין בִּלְבוּשָׁא, וְאָחֳרָנִין הָכִי מִסְתַּכְּלִין בְּגוּפָא, וּבְגָלוּתָא כֻלְּהוֹן שַׁטְיָין, אֲבָל פִּקְחָא חַכִּימָא אִסְתַּכַּל מִלְּגָאו, וְכַד יֵתֵי פּוּרְקָנָא אִתְפַּשַּׁט מִלְבוּשִׁין דְּקַדְרוּתָא, וְזָרִיק לוֹן עַל אוּמִין דְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה וְגוֹמֵר׳ (שמות י, כב), ׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם׳. דִּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִתְלַבַּשׁ בְּאִלֵּין לְבוּשִׁין, אִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם׳ (דברים לב, כ), לְבָתַר דְּאִתְפַּשַּׁט מִנַּיְיהוּ ׳וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יהו''ה׳ (שמות יד, לא), וְכָל יְנוּקִין אַחְזִין לֵיהּ בְּאֶצְבַּע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם טו, ב) זֶה אֵלִי וְאַנְוִהוּ, וּבְגָלוּתָא ׳יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ׳ (תהלים יח, יב), וּבְגִין דָּא אָמַר דָּנִיֵּאל, ׳יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא׳ (דניאל ב, כב) עִמֵּיהּ שְׁרֵיהּ, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ בַּחֲשׁוֹכָא מִתְלַבֵּשׁ בְּתֹהוּ וָבֹהוּ וּבְחֹשֶׁךְ וּתְהוֹם, כַּבְיָכוֹל אַתְוָון אִינוּן בְּפִרוּדָא וְלָא מִתְיַחֲדִין תַּמָּן, וּלְבָתַר דְּנָפִיק מִנַּיְיהוּ, ׳וְהָיָה יהו''ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו''ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט).
תרגום
[נט:] ועוד, השכינה היא מצוות העמדת מלך, זהו שכתוב (דברים יז טו) ’׳שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ׳’; וכביכול כל זמן שאין השכינה במקומה, אין מלך, ומשום שהשכינה היא מלכות על האדם, נאמר בו ’׳שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ׳’, להיות ישראל בה כולם בני מלכים. שאין מלך בלא מלכות, שבגלות שפחה יורשת גברתה, ובזמן שיבוא משיח נאמר (אסתר א יט) ’׳וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה׳’. היא מלכותו, היא כיסאו, (דף נט ע"ב) היא עטרתו - למלך שיש לו כלי יקר, והיא חביבה עליו: לפעמים שם אותה עטרה על ראשו - זה תפילין של ראש, לפעמים קושר אותה באצבע - זה תפילין של יד, לפעמים שם אותה תחתיו ונקראת כיסאו, לפעמים עושה ממנה לבוש. ועתה שהיא רחוקה מן המלך, נאמר במלך (ישעיה נ ג) ’׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת׳’, והשכינה אמרה ’׳אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳’ (שיר א ו); ובני אדם השוטים מסתכלים בלבוש, ואחרים כך מסתכלים בגוף, ובגלות כולם שוטים, אבל הפיקח החכם מסתכל מבפנים, וכשתבוא הגאולה, יתפשט מלבושי הקדרות ויזרוק אותם על אומות העולם, זהו שכתוב (שמות י כב) ’׳וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה׳’ וגו’, ’׳וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם׳’. שבאותה שעה שהתלבש בלבושים אלה, נאמר בו (דברים לב כ) ’׳וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם׳’, לאחר שהתפשט מהם ’׳וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת׳ יְהוָה’ (שמות יד לא), וכל התינוקות הראו עליו באצבע, זהו שכתוב (שם טו ב) ’׳זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ׳’; ובגלות ’׳יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ׳’ (תהלים יח יב), ומשום כך אמר דניאל (דניאל ב כב) ’׳יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא’, ’וּנְהוֹרָא׳ עִמֵּהּ שְׁרֵא’; ובאותה שעה שהוא בחושך, מתלבש בתוהו ובוהו ובחושך ותהום, כביכול האותיות בפירוד ואינן מתייחדות שם, ולאחר שיוצא מהם, ’וְהָיָה יְהוָה ׳לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה׳ יְהוָה ׳אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳’ (זכריה יד ט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [נט:] ועוד שכינתא איהי מצות העמדת מלכא, הדא הוא דכתיב ׳שום תשים עליך מלך׳ (דברים יז, טו), וכביכול כל זמנא דלית שכינתא באתרהא לית מלכא, ובגין דשכינתא איהי מלכות על בר נש, אתמר ביה ׳שום תשים עליך מלך׳, למהוי ישראל בה כלהו בני מלכים. ° דלית מלך בלא מלכות, דבגלותא שפחה תירש גבירתה, ובזמנא דייתי משיחא אתמר ׳ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה׳ (אסתר א, יט), איהי מלכותיה, איהי כרסייה, (דף נט ע״ב) איהי עטרת דיליה, למלכא דאית ליה מאנא דיקר ואיהי מחבבא לגביה, ° לזמנין שוי ליה עטרה על רישיה דא תפלין דרישא, ° לזמנין קשיר ליה באצבעא ודא תפלין דיד, ° לזמנין שוי ליה תחותיה ואתקרי כרסיא דיליה, לזמנין עביד מינה לבושא. וכען דאיהי מרחקא מן מלכא, אתמר במלכא ׳אלביש שמים קדרות׳ (ישעיה נ, ג), ושכינתא אמרת ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳ (שיר א ו), ° ובני נשא דאינון שטיין מסתכלין בלבושא, ואחרנין הכי מסתכלין בגופא, ובגלותא כלהון שטיין, אבל פקחא חכימא אסתכל מלגאו, וכד יתי פורקנא אתפשט מלבושין דקדרותא, וזריק לון על אומין דעלמא, הדא הוא דכתיב ׳ויהי חשך אפלה וגומר׳ (שמות י, כב), ׳ולכל בני ישראל היה אור במושבותם׳. דבההוא זמנא דאתלבש באלין לבושין, אתמר ביה ° ׳ויאמר אסתירה פני מהם׳ (דברים לב, כ), לבתר דאתפשט מנייהו ׳וייראו העם את יהו'ה׳ (שמות יד, לא), וכל ינוקין אחזין ליה באצבע, הדא הוא דכתיב (שם טו, ב) זה אלי ואנוהו, ובגלותא ׳ישת חשך סתרו׳ (תהלים יח, יב), ובגין דא אמר דניאל, ׳ידע מה בחשוכא ונהורא׳ (דניאל ב, כב) עמיה שריה, ובההוא זמנא דאיהו בחשוכא מתלבש בתהו ובהו ובחשך ותהום, כביכול אתוון אינון בפרודא ולא מתיחדין תמן, ולבתר דנפיק מנייהו, ׳והיה יהו'ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהו'ה אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט).
התרגום: [נט:] ועוד, השכינה היא מצוות העמדת מלך, זהו שכתוב (דברים יז טו) ’׳שום תשים עליך מלך׳’; וכביכול כל זמן שאין השכינה במקומה, אין מלך, ומשום שהשכינה היא מלכות על האדם, נאמר בו ’׳שום תשים עליך מלך׳’, להיות ישראל בה כולם בני מלכים. שאין מלך בלא מלכות, שבגלות שפחה יורשת גברתה, ובזמן שיבוא משיח נאמר (אסתר א יט) ’׳ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה׳’. היא מלכותו, היא כיסאו, (דף נט ע"ב) היא עטרתו - למלך שיש לו כלי יקר, והיא חביבה עליו: לפעמים שם אותה עטרה על ראשו - זה תפילין של ראש, לפעמים קושר אותה באצבע - זה תפילין של יד, לפעמים שם אותה תחתיו ונקראת כיסאו, לפעמים עושה ממנה לבוש. ועתה שהיא רחוקה מן המלך, נאמר במלך (ישעיה נ ג) ’׳אלביש שמים קדרות׳’, והשכינה אמרה ’׳אל תראני שאני שחרחרת׳’ (שיר א ו); ובני אדם השוטים מסתכלים בלבוש, ואחרים כך מסתכלים בגוף, ובגלות כולם שוטים, אבל הפיקח החכם מסתכל מבפנים, וכשתבוא הגאולה, יתפשט מלבושי הקדרות ויזרוק אותם על אומות העולם, זהו שכתוב (שמות י כב) ’׳ויהי חשך אפלה׳’ וגו’, ’׳ולכל בני ישראל היה אור במושבתם׳’. שבאותה שעה שהתלבש בלבושים אלה, נאמר בו (דברים לב כ) ’׳ויאמר אסתירה פני מהם׳’, לאחר שהתפשט מהם ’׳וייראו העם את׳ יהוה’ (שמות יד לא), וכל התינוקות הראו עליו באצבע, זהו שכתוב (שם טו ב) ’׳זה אלי ואנוהו׳’; ובגלות ’׳ישת חשך סתרו׳’ (תהלים יח יב), ומשום כך אמר דניאל (דניאל ב כב) ’׳ידע מה בחשוכא’, ’ונהורא׳ עמה שרא’; ובאותה שעה שהוא בחושך, מתלבש בתוהו ובוהו ובחושך ותהום, כביכול האותיות בפירוד ואינן מתייחדות שם, ולאחר שיוצא מהם, ’והיה יהוה ׳למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה׳ יהוה ׳אחד ושמו אחד׳’ (זכריה יד ט).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ועוד שכינתא כו'. שמיתתם ביד השכינה, וכמו שכתוב (ישעיהו נח ח) כבוד ה' יאספך, וזה שאומר אסיפתן כו':