המוציא זרע לרשות זרה מגלה את השכינה - והתשובה מחזרת ו"ה אל י"ה
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 110 · דף נח ע"ב
לשון הזוהר
[נח:] וְכֵן מִסִּטְרָא דִיְסוֹד חַ״י עָלְמִין, אִתְקְרִיאַת מִצְוַת בְּרִית מִילָה, מָאן דְּגָזַל בִּבְרִית וְאַפִּיק זַרְעָא מִינֵיהּ (דף נח ע״ב) לִרְשׁוּ נוּכְרָאָה, כְּאִלּוּ אַפִּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְגָרַם לְמֶהֱוִי שְׁכִינְתָּא נָפְקָא מֵאַתְרָהּ דְאִיהִי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְגָלָה אוֹתָהּ בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא ° דְאִינוּן רְשׁוּת הָרַבִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נ, יא) וּבְפִשְׁעִיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, וּבְגִין דָּא ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו''ה׳ אלהי״ך לַשָּׁוְא (שמות כ, ז), מָאן שֵׁם יהו״ה דָּא שְׁכִינְתָּא, לַשָּׁוְא דָּא עֲבוֹדָה זָרָה דְּגָלַת תַּמָּן. וְעוֹד אִיהִי תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּלִילָא מֵעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה דְאִינוּן י״ה, יוֹם הַכִּפּוּרִים דָּא ה' כְּלִילָא מֵחָמֵשׁ צְלוֹתִין, עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה דָא י', ° לְקַבֵּל שָׁבִים דָּא ו״ה, כָּל מָאן דְּחָזַר בִּתְיוּבְתָּא כְּאִלּוּ חָזַר ו״ה עִם י״ה, ° וְעִקָּרָא לְסָלְקָא כֹלָּא בְּמַחֲשָׁבָה דְאִיהוּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א. וְאַבָּא וְאִמָּא אִינוּן נָחְתֵי בִימִינָא וּשְׂמָאלָא, לְקַבְּלָא בְּהוֹן ו״ה, דְּאִינוּן תּוֹרָה וּמִצְוָה, וְרָזָא דְמִלָּה וָשָׁב וְרָפָא לוֹ (ישעיה ו, י), וְדָא אִיהוּ שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יהו״ה אלהי״ך (הושע יד, ב). ° וּבִימִינָא הוּא מְקַבֵּל שָׁבִים. וּגְבוּרָה תַמָּן סמא״ל דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע, וְכָל מָאן דְּיִתְגַבֵּר עַל יִצְרֵיהּ כְּאִלּוּ הֲוָה מִתְגַבֵּר גְּבוּרָה עַל סמא״ל בְּדִינָא לְגַבֵּי בְּנוֹי, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, אֵיזֶהוּ גִבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, מַאי הַכּוֹבֵשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית א, כח) וְכִבְשׁוּהָ, דִּיְהֵא כְּבוּשָׁה תְּחוֹת יְדֵיהּ, כְּכַלְבָּא דְאִיהוּ כָּבוּשׁ וְקָשׁוּר תְּחוֹת יְדֵי דְבַר נַשׁ. וּתְשׁוּבָה הוּא וא"ו. וְצָרִיךְ בַּר נַשׁ לְקַבְּלָא עֲלֵיהּ חָמֵשׁ עִנּוּיִין, בְּגִין עִנּוּי דְּגָרִים לְה' זְעִירָא דְגָלַת בְּגָלוּתָא, וְאִתְקְרִיאַת ׳עֲנִיָּה סוֹעֲרָה לֹא נוּחָמָה׳. וְעוֹד מִצְוַת פִּרְיָה וְרִבְיָה דָא שְׁכִינְתָּא, ׳לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳ (ישעיה מה, יח), כָּל תַּלְמִיד חָכָם דְּמָנַע מִינָהּ ° עוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע כְּאִלּוּ מָנַע מִינָהּ בִּרְכָאָן מִלְּעִילָא.
תרגום
[ נח: ] וכן מצד יסוד חי העולמים, נקראת מצוות ברית מילה: מי שגוזל בברית ומוציא ממנה זרע (דף נח ע"ב) לרשות זרה, כאילו הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, וגרם שהשכינה תצא ממקומה שהוא ארץ ישראל - רשות היחיד - ותגלה בין אומות העולם שהן רשות הרבים, זהו שכתוב ' ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיה נ, יא) ', ומשום כך ' ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם׳ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא' (שמות כ, ז) - מיהו 'שם יהוה'? זו השכינה, 'לשווא' - זו עבודה זרה שגלתה שם. ועוד, היא תשובת יום הכיפורים, הכלולה מעשרת ימי תשובה שהם י"ה: יום הכיפורים זו ה' הכלולה מחמש תפילות, עשרת ימי תשובה זה י', 'לְקַבֵּל שָׁבִים' זה ו"ה, כל מי שחוזר בתשובה כאילו החזיר ו"ה עם י"ה, והעיקר להעלות הכול במחשבה שהיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואבא ואימא יורדים בימין ובשמאל לקבל בהם ו"ה שהם תורה ומצוה, וסוד הדבר ' ׳וָשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיה ו, י) ', וזהו ' ׳שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד׳ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ' (הושע יד, ב). ובימין הוא מקבל שבים, והגבורה שם - סמאל שהוא יצר הרע, וכל מי שמתגבר על יצרו כאילו הגבורה מתגברת על סמאל בדין כלפי בניו, ומשום כך אמרו בעלי המשנה: איזהו גיבור? הכובש את יצרו - מהו 'הכובש'? כמו שנאמר (בראשית א, כח) 'וְכִבְשֻׁהָ' - שתהיה כבושה תחת ידו, ככלב הכבוש וקשור תחת ידי אדם. והתשובה הוא ו"ו. וצריך אדם לקבל עליו חמישה עינויים, בגלל העינוי שגרם לה' זעירה שגלתה בגלות, ונקראת ' ׳עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה׳ '. ועוד, מצוות פרייה ורבייה - זו השכינה: ' ׳לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳ (ישעיה מה, יח) ', כל תלמיד חכם שמונע ממנה עונת קריאת שמע, כאילו מונע ממנה ברכות מלמעלה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [נח:] וכן מסטרא דיסוד ח״י עלמין, אתקריאת מצות ברית מילה, מאן דגזל בברית ואפיק זרעא מיניה (דף נח ע״ב) לרשו נוכראה, כאלו אפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, וגרם למהוי שכינתא נפקא מאתרה דאיהי ארץ ישראל רשות היחיד, וגלה אותה בין אומין דעלמא ° דאינון רשות הרבים, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ, יא) ובפשעיכם שלחה אמכם, ובגין דא ׳לא תשא את שם יהו'ה׳ אלהי״ך לשוא (שמות כ, ז), מאן שם יהו״ה דא שכינתא, לשוא דא עבודה זרה דגלת תמן. ועוד איהי תשובה יום הכפורים, כלילא מעשרת ימי תשובה דאינון י״ה, יום הכפורים דא ה' כלילא מחמש צלותין, עשרת ימי תשובה דא י', ° לקבל שבים דא ו״ה, כל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר ו״ה עם י״ה, ° ועקרא לסלקא כלא במחשבה דאיהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ואבא ואמא אינון נחתי בימינא ושמאלא, לקבלא בהון ו״ה, דאינון תורה ומצוה, ורזא דמלה ושב ורפא לו (ישעיה ו, י), ודא איהו שובה ישראל עד יהו״ה אלהי״ך (הושע יד, ב). ° ובימינא הוא מקבל שבים. וגבורה תמן סמא״ל דאיהו יצר הרע, וכל מאן דיתגבר על יצריה כאלו הוה מתגבר גבורה על סמא״ל בדינא לגבי בנוי, ובגין דא אמרו מארי מתניתין, איזהו גבור הכובש את יצרו, מאי הכובש, כמה דאת אמר (בראשית א, כח) וכבשוה, דיהא כבושה תחות ידיה, ככלבא דאיהו כבוש וקשור תחות ידי דבר נש. ותשובה הוא וא"ו. וצריך בר נש לקבלא עליה חמש ענויין, בגין ענוי דגרים לה' זעירא דגלת בגלותא, ואתקריאת ׳עניה סוערה לא נוחמה׳. ועוד מצות פריה ורביה דא שכינתא, ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳ (ישעיה מה, יח), כל תלמיד חכם דמנע מינה ° עונת קריאת שמע כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא.
התרגום: [ נח: ] וכן מצד יסוד חי העולמים, נקראת מצוות ברית מילה: מי שגוזל בברית ומוציא ממנה זרע (דף נח ע"ב) לרשות זרה, כאילו הוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, וגרם שהשכינה תצא ממקומה שהוא ארץ ישראל - רשות היחיד - ותגלה בין אומות העולם שהן רשות הרבים, זהו שכתוב ' ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳ (ישעיה נ, יא) ', ומשום כך ' ׳לא תשא את שם׳ יהוה אלהיך לשוא' (שמות כ, ז) - מיהו 'שם יהוה'? זו השכינה, 'לשווא' - זו עבודה זרה שגלתה שם. ועוד, היא תשובת יום הכיפורים, הכלולה מעשרת ימי תשובה שהם י"ה: יום הכיפורים זו ה' הכלולה מחמש תפילות, עשרת ימי תשובה זה י', 'לקבל שבים' זה ו"ה, כל מי שחוזר בתשובה כאילו החזיר ו"ה עם י"ה, והעיקר להעלות הכול במחשבה שהיא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואבא ואימא יורדים בימין ובשמאל לקבל בהם ו"ה שהם תורה ומצוה, וסוד הדבר ' ׳ושב ורפא לו׳ (ישעיה ו, י) ', וזהו ' ׳שובה ישראל עד׳ יהוה אלהיך' (הושע יד, ב). ובימין הוא מקבל שבים, והגבורה שם - סמאל שהוא יצר הרע, וכל מי שמתגבר על יצרו כאילו הגבורה מתגברת על סמאל בדין כלפי בניו, ומשום כך אמרו בעלי המשנה: איזהו גיבור? הכובש את יצרו - מהו 'הכובש'? כמו שנאמר (בראשית א, כח) 'וכבשה' - שתהיה כבושה תחת ידו, ככלב הכבוש וקשור תחת ידי אדם. והתשובה הוא ו"ו. וצריך אדם לקבל עליו חמישה עינויים, בגלל העינוי שגרם לה' זעירה שגלתה בגלות, ונקראת ' ׳עניה סערה לא נחמה׳ '. ועוד, מצוות פרייה ורבייה - זו השכינה: ' ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳ (ישעיה מה, יח) ', כל תלמיד חכם שמונע ממנה עונת קריאת שמע, כאילו מונע ממנה ברכות מלמעלה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: לקבל שבים דא ו"ק. כמו שאמרו ברעיא מהימנא פרשת נשא קכ"ג א' אית בר נש לבתר דייתוב כו' דא זכי לתשובה תתאה דאתקרי ה' כו' ואית בר נש כו' ודא זכי לאת ו' כו', עיין שם בדבריו:
אור יקר: יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהם עשר מאמרות מחכמה כדפירשתי והם עשר אצבעות, ומהם מתפשטות כ״ח אותיות שהם כ׳׳ח בבינה, והיינו סוד כ״ח פרקים שבעשר אצבעות כדפי׳ בספ״ר שער פרטי השמות, ואם כן יראה שהוא הפך שפרקי האצבעות מהביגה והאצבעות מחכמה,…