ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 108 (נז ע"ב)

דגי ים התורה שאסיפתם מתרת - וכנפי השכינה מכסות על הדם

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 108 · דף נז ע"ב

לשון הזוהר

[נז:] ° וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי מִצְוַת אֲסִיפַת נוּנִי יַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן דָּגִים וַחֲגָבִים אֵינָן טְעוּנִין שְׁחִיטָה, וְאִינוּן תַּלְמִידֵי דְבֵי רַב דְּמִתְרַבִּין בְּיַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר אֲסִיפָתָן הִיא הַמַּתֶּרֶת אוֹתָן, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה ח, כה יז, לה כט, מט לג, דברים לב נ) וַיֵאָסֵף אֶל עַמָּיו, הִיא הַמַּתֶּרֶת אוֹתָם מִשְּׁחִיטָה (דף נז ע״ב) וַדַּאי. וְגַדְפוֹי דִשְׁכִינְתָּא אִינוּן כִּסּוּי דַם חַיָּה אוֹ עוֹף, דְּאִינוּן כַּנְפֵי יוֹנָה, ° וְאִלֵּין אִינוּן כַּנְפֵי מִצְוָה, דִמְכַסְּיָן עַל דְּמֵיהוֹן, ° דְּלָא שָׁלְטִין עֲלַיְהוּ כַּלְבִּין דְּאִנּוּן חֲצִיפִין, דְּאִינוּן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, דְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעוּן בְּהוֹן מָארֵי חוֹבִין, ׳כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ׳ (דברים יב, כג), וְעַפְרָא דִמְכַסְּיָא עָלָיו רָמִיז ׳וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ׳ (דברים לב, מג). וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּדִיקַת סִימָנֵי חַיָּה אוֹ עוֹף, מִבְּנֵי נָשָׁא דְּדַמְיָין לְחֵיוָן וּבְעִירָן וְעוֹפִין, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שמואל א יד, לד) ° וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה, בְּדוֹק כְּמוֹ זֶה, דְּאִינוּן סָבְלִין מַכְתָּשִׁין, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ ׳כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם׳ (תהלים מד, כג), וּבְכָל יוֹמָא לָא מַנִּיחִין צְלוֹתִין, וּבָדִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכַמָּה מַכְתְּשִׁין, ° וְאָמְרִין זֶה לָזֶה בִּצְלוֹתִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּרִיק לָן מִדִּינָא דִבְעִירָן וְחֵיוָן דְּאַרְעָא, וְאַעִיל לָן לְמֶהֱוֵי לָן חוּלָקָא בְּמַלְאָכַיָּא, דְאִינוּן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, דְּקָרָאן זֶה לָזֶה וְאָמְרִין קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, דָּא אִיהוּ (קדוש) דְּאִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדֵיהּ, וִיהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בֵּיהּ.

תרגום

[ נז: ] ועוד, השכינה היא מצוות אסיפת דגי ים התורה, שנאמר בהם: דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה, והם תלמידי בית רב המתרבים בים התורה, שעליהם נאמר: אסיפתם היא המתירה אותם, זהו שכתוב (בראשית כה ח, כה יז, לה כט, מט לג, דברים לב נ) 'וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו' - היא המתירה אותם משחיטה (דף נז ע"ב) ודאי. וכנפי השכינה הם כיסוי דם חיה או עוף, שהם כנפי היונה, ואלה הם כנפי מצוה המכסות על דמיהם, שלא ישלטו עליהם כלבים חצופים שהם מלאכי חבלה, שלא יכירו בהם בעלי החובות: ' ׳כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ׳ (דברים יב, כג) ', והעפר המכסה עליו רומז ' ׳וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ׳ (דברים לב, מג) '. ועוד, השכינה היא בדיקת סימני חיה או עוף, מבני אדם הדומים לחיות ובהמות ועופות, שעליהם נאמר (שמואל א יד, לד) 'וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה' - בדוק כמו זה, שהם סובלים מכות, כמו שפירשוהו ' ׳כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם׳ (תהלים מד, כג) ', ובכל יום אינם מניחים תפילות, ובודק אותם הקב"ה בכמה מכות, ואומרים זה לזה בתפילותיהם: הקב"ה פודה אותנו מדין הבהמות והחיות שבארץ, ומכניס אותנו להיות לנו חלק במלאכים שהם חיות הקודש, הקוראות זו לזו ואומרות קדוש קדוש קדוש - זהו (קדוש) שמתקדש שם הקב"ה על ידו, ויהיה לו חלק בו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [נז:] ° ועוד שכינתא איהי מצות אסיפת נוני ימא דאורייתא, דאתמר בהון דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה, ואינון תלמידי דבי רב דמתרבין בימא דאורייתא, דעלייהו אתמר אסיפתן היא המתרת אותן, ° הדא הוא דכתיב (בראשית כה ח, כה יז, לה כט, מט לג, דברים לב נ) ויאסף אל עמיו, היא המתרת אותם משחיטה (דף נז ע״ב) ודאי. וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה או עוף, דאינון כנפי יונה, ° ואלין אינון כנפי מצוה, דמכסין על דמיהון, ° דלא שלטין עליהו כלבין דאנון חציפין, דאינון מלאכי חבלה, דלא אשתמודעון בהון מארי חובין, ׳כי הדם הוא הנפש׳ (דברים יב, כג), ועפרא דמכסיא עליו רמיז ׳וכפר אדמתו עמו׳ (דברים לב, מג). ועוד שכינתא איהי בדיקת סימני חיה או עוף, מבני נשא דדמיין לחיון ובעירן ועופין, דעלייהו אתמר (שמואל א יד, לד) ° ושחטתם בזה, בדוק כמו זה, דאינון סבלין מכתשין, כמה דאוקמוהו ׳כי עליך הורגנו כל היום׳ (תהלים מד, כג), ובכל יומא לא מניחין צלותין, ובדיק לון קודשא בריך הוא בכמה מכתשין, ° ואמרין זה לזה בצלותין, קודשא בריך הוא פריק לן מדינא דבעירן וחיון דארעא, ואעיל לן למהוי לן חולקא במלאכיא, דאינון חיות הקדש, דקראן זה לזה ואמרין קדוש קדוש קדוש, דא איהו (קדוש) דאתקדש שמיה דקודשא בריך הוא על ידיה, ויהא ליה חולקא ביה.

התרגום: [ נז: ] ועוד, השכינה היא מצוות אסיפת דגי ים התורה, שנאמר בהם: דגים וחגבים אינם טעונים שחיטה, והם תלמידי בית רב המתרבים בים התורה, שעליהם נאמר: אסיפתם היא המתירה אותם, זהו שכתוב (בראשית כה ח, כה יז, לה כט, מט לג, דברים לב נ) 'ויאסף אל עמיו' - היא המתירה אותם משחיטה (דף נז ע"ב) ודאי. וכנפי השכינה הם כיסוי דם חיה או עוף, שהם כנפי היונה, ואלה הם כנפי מצוה המכסות על דמיהם, שלא ישלטו עליהם כלבים חצופים שהם מלאכי חבלה, שלא יכירו בהם בעלי החובות: ' ׳כי הדם הוא הנפש׳ (דברים יב, כג) ', והעפר המכסה עליו רומז ' ׳וכפר אדמתו עמו׳ (דברים לב, מג) '. ועוד, השכינה היא בדיקת סימני חיה או עוף, מבני אדם הדומים לחיות ובהמות ועופות, שעליהם נאמר (שמואל א יד, לד) 'ושחטתם בזה' - בדוק כמו זה, שהם סובלים מכות, כמו שפירשוהו ' ׳כי עליך הרגנו כל היום׳ (תהלים מד, כג) ', ובכל יום אינם מניחים תפילות, ובודק אותם הקב"ה בכמה מכות, ואומרים זה לזה בתפילותיהם: הקב"ה פודה אותנו מדין הבהמות והחיות שבארץ, ומכניס אותנו להיות לנו חלק במלאכים שהם חיות הקודש, הקוראות זו לזו ואומרות קדוש קדוש קדוש - זהו (קדוש) שמתקדש שם הקב"ה על ידו, ויהיה לו חלק בו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: הה"ד ויאסף אל עמיו היא כו'. וכמו שאמרו בגמ' ( ב"ב טז ע"ב ) אנן גויעה ואסיפה קאמרינן, וקאמר היא המתרת כו' - מתרת מקשר השחיטה, וכמו שאמרו תלמידי חכמים אין מיתתן ביד מלאך המות:

לכל המפרשים על פיסקה זו