העושה צדקה עם עני - גורם לנהר עדן להשקות את הד' הדלה
תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 101 · דף נ ע"ב
לשון הזוהר
[נ:] וְכָל מָאן דְּעָבִיד צְדָקָה בְּמִסְכֵּנָא גָּרִים הַהוּא נָהָר דְּיִתְמַשֵּׁךְ מֵעִדֶן דְּאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה, לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן דְּאִיהִי ד' דַּלָּה מִסְכֵּנָא, ° וְעָנִי אִיהוּ יוֹם שַׁבָּת, וּמָאן דִּמְקַיֵּים בָּהּ עֹנֶג שַׁבָּת ° גָּרִים לְאַשְׁקָאָה הַהִיא ד', וְהַהוּא עָנִי אִתְמַלֵּי וְאִתְקְרֵי נָהָר, וּמָאן דְּאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְמֶעֱבַד עֹנֶג שַׁבָּת וְלָא עָבִיד, אִתְהַפֵּךְ לֵיהּ עֹנֶג לְנֶגַע צָרַעַת, וְחָרִיב בֵּיתֵיהּ וּמָמוֹנֵיהּ, ° וְכֵן עֲנִיָּה אִיהִי אוֹרַיְיתָא דְעַל פֶּה וַדַּאי, וְאִיהִי קַבָּלָה כַּד מְקַבְּלָא מִבַּעַל צְדָקָה, דְאִיהוּ אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, ° כַּד אָזְלַת לְגַבֵּיהּ לְקַבָּלָה אִתְקְרִיאַת הֲלָכָה, כַּד מְקַבְּלָא מִנֵּיהּ אִתְקְרִיאַת קַבָּלָה, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִיהִי פְלִיגַת מַה דְּיַהֲבִין לָהּ ° לְעַבְדִין (דף נ ע״ב) דִּילָהּ וְלִבְנִין וּלְעוּלֵמִין דִּילָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו), וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין, ° מֵהַהוּא דִמְקַבְּלִין מִינָהּ.
תרגום
[ נ: ] וכל מי שעושה צדקה עם עני, גורם לאותו נהר הנמשך מעדן שהיא אימא עליונה, להשקות את הגן שהוא ד' - דלה, עני, ו'עני' הוא יום השבת, ומי שמקיים בה עונג שבת, גורם להשקות אותה ד', ואותו עני מתמלא ונקרא נהר. ומי שיש לו רשות לעשות עונג שבת ואינו עושה, מתהפך לו העונג לנגע צרעת, וחרב ביתו וממונו. וכן העניה היא תורה שבעל פה ודאי, והיא 'קבלה' כשמקבלת מבעל הצדקה שהוא תורה שבכתב, כשהולכת אליו לקבלה נקראת 'הלכה', כשמקבלת ממנו נקראת 'קבלה', ובאותה שעה היא מחלקת מה שנותנים לה לעבדיה (דף נ ע"ב) ולבניה ולעולמותיה, כמו שנאמר ' ׳וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו) ', ומקבלים זה מזה, מאותו שמקבלים ממנו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [נ:] וכל מאן דעביד צדקה במסכנא גרים ההוא נהר דיתמשך מעדן דאיהי אימא עלאה, להשקות את הגן דאיהי ד' דלה מסכנא, ° ועני איהו יום שבת, ומאן דמקיים בה ענג שבת ° גרים לאשקאה ההיא ד', וההוא עני אתמלי ואתקרי נהר, ומאן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד, אתהפך ליה ענג לנגע צרעת, וחריב ביתיה וממוניה, ° וכן עניה איהי אורייתא דעל פה ודאי, ואיהי קבלה כד מקבלא מבעל צדקה, דאיהו אורייתא דבכתב, ° כד אזלת לגביה לקבלה אתקריאת הלכה, כד מקבלא מניה אתקריאת קבלה, ובההוא זמנא איהי פליגת מה דיהבין לה ° לעבדין (דף נ ע״ב) דילה ולבנין ולעולמין דילה, כמה דאת אמר ׳ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה׳ (משלי לא, טו), ומקבלין דין מן דין, ° מההוא דמקבלין מינה.
התרגום: [ נ: ] וכל מי שעושה צדקה עם עני, גורם לאותו נהר הנמשך מעדן שהיא אימא עליונה, להשקות את הגן שהוא ד' - דלה, עני, ו'עני' הוא יום השבת, ומי שמקיים בה עונג שבת, גורם להשקות אותה ד', ואותו עני מתמלא ונקרא נהר. ומי שיש לו רשות לעשות עונג שבת ואינו עושה, מתהפך לו העונג לנגע צרעת, וחרב ביתו וממונו. וכן העניה היא תורה שבעל פה ודאי, והיא 'קבלה' כשמקבלת מבעל הצדקה שהוא תורה שבכתב, כשהולכת אליו לקבלה נקראת 'הלכה', כשמקבלת ממנו נקראת 'קבלה', ובאותה שעה היא מחלקת מה שנותנים לה לעבדיה (דף נ ע"ב) ולבניה ולעולמותיה, כמו שנאמר ' ׳ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׳ (משלי לא, טו) ', ומקבלים זה מזה, מאותו שמקבלים ממנו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ועני איהו יום שבת. דלית ליה מדיליה כלום אלא מה שמכינים לו משאר, לכן מצווים כל הימים לפרנסו מחד בשבת לשבת: