העומד בקירטא והעומד בקשת - וחיצי הצדיקים שבזכותם יוצאים מגלות
תיקוני זוהר · תיקון כ - הקירטא והקשת, זריקת אבן היחוד עד אין סוף · מאמר 21 · פיסקה 1 · דף מ ע"א
לשון הזוהר
[ קטע זה הובא לכאן מלקמן סוף ההגהה נה ע"ב, על פי ביאור הגר"א שם ] קָם אֶחָד בְּקִירְטָא ° וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְחַד בְּקַשְׁתָּא ° דָא בְרִית צַדִּיק, ° עֲלֵיהּ אִתְּמַר שׁוֹפָ״ר הוֹלֵ״ךְ פָּזֵ״ר גָּדוֹ״ל, ° גִּירִין דִּילֵיהּ ° אִינוּן צַדִּיקִים דְּיִשְׂרָאֵל דְּקַבִּילוּ בְרִית, דְּבִזְכוּתֵיהּ נָפְקִין מִגָּלוּתָא, וְרָזָא דְמִלָּה ° ׳הֵא לָכֶם זֶרַע׳ (בראשית מז, כג), דְּאִינוּן טִיפִּין וְדָּא זַרְקָ״א. [ עד כאן הובא מסוף ההגהה לקמן, כנ"ל ]
תרגום
[ קטע זה הובא לכאן מלקמן סוף ההגהה נה ע"ב, על פי ביאור הגר"א שם ] עָמַד אֶחָד בַּקִּירְטָא, וְזוֹ שְׁכִינָה תַּתָּאָה, וְאֶחָד בַּקַּשְׁתָּא, זֶה בְּרִית צַדִּיק, עָלָיו נֶאֱמַר שׁוֹפָר הוֹלֵךְ פָּזֵר גָּדוֹל, חִצָּיו הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ בְּרִית, שֶׁבִּזְכוּתוֹ יוֹצְאִים מִגָּלוּת, וְסוֹד הַדָּבָר ׳הֵא לָכֶם זֶרַע׳ (בראשית מז, כג), שֶׁהֵם הַטִּפּוֹת, וְזֶה זַרְקָא. [ עד כאן הובא מסוף ההגהה לקמן, כנ"ל ]
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ קטע זה הובא לכאן מלקמן סוף ההגהה נה ע"ב, על פי ביאור הגר"א שם ] קם אחד בקירטא ° ודא שכינתא תתאה, וחד בקשתא ° דא ברית צדיק, ° עליה אתמר שופ״ר הול״ך פז״ר גדו״ל, ° גירין דיליה ° אינון צדיקים דישראל דקבילו ברית, דבזכותיה נפקין מגלותא, ורזא דמלה ° ׳הא לכם זרע׳ (בראשית מז, כג), דאינון טיפין ודא זרק״א. [ עד כאן הובא מסוף ההגהה לקמן, כנ"ל ]
התרגום: [ קטע זה הובא לכאן מלקמן סוף ההגהה נה ע"ב, על פי ביאור הגר"א שם ] עמד אחד בקירטא, וזו שכינה תתאה, ואחד בקשתא, זה ברית צדיק, עליו נאמר שופר הולך פזר גדול, חציו הם הצדיקים של ישראל שקבלו ברית, שבזכותו יוצאים מגלות, וסוד הדבר ׳הא לכם זרע׳ (בראשית מז, כג), שהם הטפות, וזה זרקא. [ עד כאן הובא מסוף ההגהה לקמן, כנ"ל ]
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון כ '. דא שכינתא תתאה. כמו שאומר בכמה מקומות, ושפה הוא שכינה, ועיין ביאורנו מקום אחר בארוכה: