ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 20: תיקון יט - בראשית שם ב"ת, נקדות ושיעורים מבת עין עד שיעור קומה › פיסקה 13 (לט ע"א)

כתרים במחשבה נקדות בדבור ואותיות במעשה - והעונה אמן בכל כ"ח

תיקוני זוהר · תיקון יט - בראשית שם ב"ת, נקדות ושיעורים מבת עין עד שיעור קומה · מאמר 20 · פיסקה 13 · דף לט ע"א

לשון הזוהר

[לט.] ° תַּגִּין תַּלְיָין בְּמַחֲשָׁבָה דְלִבָּא וּמוֹחָא, נְקוּדִין (דף לט ע״א) בְּדִבּוּרָא דְפוּמָא, אַתְוָון בְּעוֹבָדָא דְאֵבָרִין, ° וּמֵאִלֵין נְקוּדִין וְאַתְוָון, עָבִיד הַהוּא סָתִים וְגָנִיז כָּרְסַיָּיא טְמִירָא עִלָּאָה, ° וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אַתָּה יהו״ה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב׳ (איכה ה, יט) וכו', מַאי אַתָּה, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיהו כה, א) יהו״ה אלה״י אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ, בְּהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא׳ (חבקוק ג, ו), ° וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר לְמִי נוֹשְׂאִין כַּפַּיִם לְרוּם הַשָּׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא׳, וּמַאי נִיהוּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דְאִיהוּ חָכְמָה כֹּ״חַ מָ״ה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קיא, ו) כֹּ״חַ מַ״עֲשָׂיו הִ״גִּיד לְעַמּוֹ, וְהַאי אִיהוּ כ״ח פִּרְקִין דִּיְדִין דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, ° דְּאִינוּן כוז״ו במוכס״ז כוז״ו, כִּנּוּיִין דְּיִחוּדָא עִלָּאָה, ° דְאִיהוּ יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אֶחָד, ° וּבְגִין דְּאִסְתַּלַּק הַאי חֵילָא מִיִּשְׂרָאֵל, אִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף׳ (איכה א, ו). ° יו״ד ה״א וא״ו ה״א, אִינוּן עֲשַׂר אֶצְבְּעָאן, ° דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ח יד) ׳יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב׳, ° דִּבְהוֹן כ״ח פִּרְקִין, דְּאִינוּן כ״ח אַתְוָון דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וּבְגִין דָּא יהו״ה אלה״י אַתָּה, ° וּמַאי כִּסְאֲךָ, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה׳ (תהלים צג, ב), ° וּמַאי נָכוֹן, דָּא נֶאֱמָן יוֹשֵׁב וְנֶאֱמָן עוֹמֵד וְכ"ו בְּאֶמְצַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׳ (ישעיה מד, יג), ° וּמַאי מֵאָז, אֶלָּא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳אָז תִּקְרָא וַיהו״ה יַעֲנֶה׳ (שם נח, ט), וּמַאי אָ״ז אִלֵּין תְמַנְיָא אַתְוָון דְּאִינוּן יאהדונה״י דְסָלְקִין ° לְחוּשְׁבַּן אָמֵ״ן. ° וְדָא אִיהוּ הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ, בְהַהוּא כ״ח, ° וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ קוֹרְעִין לוֹ גְזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר ׳נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה׳ (תהלים צג, ב), ° וְעוֹד ׳אַתָּה יהו״ה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב׳ (איכה ה, יט), אַתָּה, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אָתָּה, וּמַאי נִיהוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. ° וְאִיהוּ כְלִיל כָּל אַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא, וּמַאי נִיהוּ אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר בָּרוּךְ אַתָּה, ° וְכַד יִשְׂרָאֵל קַיְימִין בַּעֲמִידָה דִצְלוֹתָא, אִיהוּ יְתִיב עַל כָּרְסַיָּיא, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר בְּהַהוּא זִמְנָא ׳אַתָּה יהו״ה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר׳, ° וּמַאי נִיהוּ לְדוֹר וָדוֹר, אֶלָּא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת׳ (קהלת א, ד), וְלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וּמַאי נִיהוּ, מֹשֶׁה דְשָׁקוּל לְשִׁתִּין רִבּוֹא מִיִשְׂרָאֵל, וְדַרְגָּא דִילֵיהּ אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְנַהֲרָא.

תרגום

[לט.] כְּתָרִים תְּלוּיִים בְּמַחֲשָׁבַת הַלֵּב וְהַמֹּחַ, נְקֻדּוֹת (דף לט ע"א) בְּדִבּוּר הַפֶּה, אוֹתִיּוֹת בְּמַעֲשֵׂה הָאֵבָרִים, וּמֵאֵלֶּה הַנְּקֻדּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ הַכִּסֵּא הַסָּתוּם וְהַגָּנוּז הַטָּמוּן הָעֶלְיוֹן, וְעָלָיו נֶאֱמַר (איכה ה יט) ׳אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב׳ וכו', מַהוּ ׳אַתָּה׳, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעיהו כה א) ׳ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ׳, בְּאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (חבקוק ג ו) ׳רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא׳, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר לְמִי נוֹשְׂאִים כַּפַּיִם לְרוּם הַשָּׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא׳, וּמַהוּ, יוֹד ה"א וָא"ו ה"א, שֶׁהוּא חָכְמָה כֹּ"חַ מָ"ה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (תהלים קיא ו) ׳כֹּ"חַ מַ"עֲשָׂיו הִ"גִּיד לְעַמּוֹ׳, וְזֶה כ"ח פִּרְקֵי הַיָּדַיִם שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֵם ׳כוזו במוכסז כוזו׳, כִּנּוּיֵי הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא ׳ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד׳, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּסְתַּלֵּק כֹּחַ זֶה מִיִּשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר בָּהֶם (איכה א ו) ׳וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף׳. יוֹד ה"א וָא"ו ה"א, הֵם עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (שיר ח יד) ׳יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב׳, שֶׁבָּהֶן כ"ח פְּרָקִים, שֶׁהֵם כ"ח אוֹתִיּוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳ה' אֱלֹהַי אַתָּה׳, וּמַהוּ ׳כִּסְאֲךָ׳, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים צג ב) ׳נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה׳, וּמַהוּ ׳נָכוֹן׳, זֶה ׳נֶאֱמָן יוֹשֵׁב וְנֶאֱמָן עוֹמֵד׳ וְכוּ' בָּאֶמְצַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מד יג) ׳כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת׳, וּמַהוּ ׳מֵאָז׳, אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם נח ט) ׳אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה׳, וּמַהוּ ׳אָ"ז׳ אֵלֶּה שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן יאהדונה"י הָעוֹלוֹת לְחֶשְׁבּוֹן ׳אָמֵן׳. וְזֶה הוּא הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ, בְּאוֹתוֹ כ"ח, וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר (תהלים צג ב) ׳נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה׳, וְעוֹד (איכה ה יט) ׳אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב׳, ׳אַתָּה׳, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אָבִינוּ אַתָּה׳, וּמַהוּ ׳אָבִינוּ׳ אָב הָרַחֲמָן. וְהוּא כּוֹלֵל כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וּמַהוּ, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳בָּרוּךְ אַתָּה׳, וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים בַּעֲמִידַת הַתְּפִלָּה, הוּא יוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה ׳אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדֹר׳, וּמַהוּ ׳לְדֹר וָדֹר׳, אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (קהלת א ד) ׳דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת׳, וְאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וּמַהוּ, מֹשֶׁה הַשָּׁקוּל כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל, וְדַרְגָּתוֹ אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [לט.] ° תגין תליין במחשבה דלבא ומוחא, נקודין (דף לט ע״א) בדבורא דפומא, אתוון בעובדא דאברין, ° ומאלין נקודין ואתוון, עביד ההוא סתים וגניז כרסייא טמירא עלאה, ° ועליה אתמר ׳אתה יהו״ה לעולם תשב׳ (איכה ה, יט) וכו', מאי אתה, ההוא דאתמר ביה (ישעיהו כה, א) יהו״ה אלה״י אתה ארוממך, בההוא דאתמר ביה ° ׳רום ידיהו נשא׳ (חבקוק ג, ו), ° ובגיניה אתמר למי נושאין כפים לרום השמים, הדא הוא דכתיב ׳רום ידיהו נשא׳, ומאי ניהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דאיהו חכמה כ״ח מ״ה, ועליה אתמר (תהלים קיא, ו) כ״ח מ״עשיו ה״גיד לעמו, והאי איהו כ״ח פרקין דידין דמלכא עלאה, ° דאינון כוז״ו במוכס״ז כוז״ו, כנויין דיחודא עלאה, ° דאיהו יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אחד, ° ובגין דאסתלק האי חילא מישראל, אתמר בהון ׳וילכו בלא כח לפני רודף׳ (איכה א, ו). ° יו״ד ה״א וא״ו ה״א, אינון עשר אצבעאן, ° דאתמר בהון (שיר ח יד) ׳ידיו גלילי זהב׳, ° דבהון כ״ח פרקין, דאינון כ״ח אתוון דעובדא דבראשית, ובגין דא יהו״ה אלה״י אתה, ° ומאי כסאך, ההוא דאתמר ביה ׳נכון כסאך מאז מעולם אתה׳ (תהלים צג, ב), ° ומאי נכון, דא נאמן יושב ונאמן עומד וכ"ו באמצע, הדא הוא דכתיב ׳כתפארת אדם לשבת בית׳ (ישעיה מד, יג), ° ומאי מאז, אלא ההוא דאתמר ביה ׳אז תקרא ויהו״ה יענה׳ (שם נח, ט), ומאי א״ז אלין תמניא אתוון דאינון יאהדונה״י דסלקין ° לחושבן אמ״ן. ° ודא איהו העונה אמן בכל כחו, בההוא כ״ח, ° ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, העונה אמן בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ובגיניה אתמר ׳נכון כסאך מאז מעולם אתה׳ (תהלים צג, ב), ° ועוד ׳אתה יהו״ה לעולם תשב׳ (איכה ה, יט), אתה, ההוא דאתמר ביה אבינו מלכנו אבינו אתה, ומאי ניהו אבינו אב הרחמן. ° ואיהו כליל כל אתוון דאורייתא, ומאי ניהו אורייתא דבכתב עמודא דאמצעיתא, ועליה אתמר ברוך אתה, ° וכד ישראל קיימין בעמידה דצלותא, איהו יתיב על כרסייא, ובגיניה אתמר בההוא זמנא ׳אתה יהו״ה לעולם תשב כסאך לדור ודור׳, ° ומאי ניהו לדור ודור, אלא ההוא דאתמר ביה ׳דור הולך ודור בא והארץ לעולם עמדת׳ (קהלת א, ד), ולית דור פחות מששים רבוא, ומאי ניהו, משה דשקול לשתין רבוא מישראל, ודרגא דיליה אספקלריאה דנהרא.

התרגום: [לט.] כתרים תלויים במחשבת הלב והמח, נקדות (דף לט ע"א) בדבור הפה, אותיות במעשה האברים, ומאלה הנקדות והאותיות, עושה אותו הכסא הסתום והגנוז הטמון העליון, ועליו נאמר (איכה ה יט) ׳אתה ה' לעולם תשב׳ וכו', מהו ׳אתה׳, אותו שנאמר בו (ישעיהו כה א) ׳ה' אלהי אתה ארוממך׳, באותו שנאמר בו (חבקוק ג ו) ׳רום ידיהו נשא׳, ובגללו נאמר למי נושאים כפים לרום השמים, הדא הוא דכתיב ׳רום ידיהו נשא׳, ומהו, יוד ה"א וא"ו ה"א, שהוא חכמה כ"ח מ"ה, ועליו נאמר (תהלים קיא ו) ׳כ"ח מ"עשיו ה"גיד לעמו׳, וזה כ"ח פרקי הידים של המלך העליון, שהם ׳כוזו במוכסז כוזו׳, כנויי היחוד העליון, שהוא ׳ה' אלהינו ה' אחד׳, ומשום שנסתלק כח זה מישראל, נאמר בהם (איכה א ו) ׳וילכו בלא כח לפני רודף׳. יוד ה"א וא"ו ה"א, הם עשר אצבעות, שנאמר בהן (שיר ח יד) ׳ידיו גלילי זהב׳, שבהן כ"ח פרקים, שהם כ"ח אותיות של מעשה בראשית, ומשום כך ׳ה' אלהי אתה׳, ומהו ׳כסאך׳, אותו שנאמר בו (תהלים צג ב) ׳נכון כסאך מאז מעולם אתה׳, ומהו ׳נכון׳, זה ׳נאמן יושב ונאמן עומד׳ וכו' באמצע, הדא הוא דכתיב (ישעיה מד יג) ׳כתפארת אדם לשבת בית׳, ומהו ׳מאז׳, אלא אותו שנאמר בו (שם נח ט) ׳אז תקרא וה' יענה׳, ומהו ׳א"ז׳ אלה שמונה אותיות שהן יאהדונה"י העולות לחשבון ׳אמן׳. וזה הוא העונה אמן בכל כחו, באותו כ"ח, ומשום כך בארו בעלי המשנה, העונה אמן בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ובגללו נאמר (תהלים צג ב) ׳נכון כסאך מאז מעולם אתה׳, ועוד (איכה ה יט) ׳אתה ה' לעולם תשב׳, ׳אתה׳, אותו שנאמר בו ׳אבינו מלכנו אבינו אתה׳, ומהו ׳אבינו׳ אב הרחמן. והוא כולל כל אותיות התורה, ומהו, תורה שבכתב עמודא דאמצעיתא, ועליו נאמר ׳ברוך אתה׳, וכשישראל עומדים בעמידת התפלה, הוא יושב על הכסא, ובגללו נאמר באותה שעה ׳אתה ה' לעולם תשב כסאך לדר ודר׳, ומהו ׳לדר ודר׳, אלא אותו שנאמר בו (קהלת א ד) ׳דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׳, ואין דור פחות מששים רבוא, ומהו, משה השקול כששים רבוא מישראל, ודרגתו אספקלריה המאירה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תגין במחשבה דמוחא ולבא כו'. שהן שלשה הכוללין הכל: מחשבה דבור ומעשה, ואמר דמוחא ולבא, שהן ארבע אותיות הוי"ה: במוחא ולבא ופומא ואברין, כמו שאומר ברעיא מהימנא פרשת נשא קכ"ב ושאר מקומות. ולפי שמוחא ולבא לא מתפרדין לכן הם בתגין שהם…

לכל המפרשים על פיסקה זו