׳סמכוני באשישות׳ - אש לבנה ואדומה וריח השושנה בשני גווניה
תיקוני זוהר · תיקון יט - בראשית שם ב"ת, נקדות ושיעורים מבת עין עד שיעור קומה · מאמר 20 · פיסקה 11 · דף לח ע"ב
לשון הזוהר
וְשׁוּרֻ״ק ° אִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז, ° מִסִּטְרָא דְצַדִּיק ° דְּאִיהוּ בְרִית, אוֹר גָּנוּז. ° דְּאִיהוּ רָ״ז כְּחוּשְׁבַּן אוֹר, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, ׳אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק׳, וְדָא הוּא אוֹר הַגָּנוּז לְצַדִּיקַיָּא, דְּחָמֵשׁ אוֹר דִּלְעִילָא מִנֵּיהּ כֻּלְּהוֹן אִינוּן בְּאִתְגַּלְיָיא. וּמַאי נִיהוּ, ° תְּלַת אוֹר סֶגוֹ״ל, וּתְרֵין אוֹר שְׁבָ״א, וְרָזָא דְמִלָּה (שיר ב ה) ׳סַמְּכוּנִי ° בָאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים׳, וּמַאי נִיהוּ אִלֵּין אֲשִׁישׁוֹת, אִינוּן תְּרֵי אֵשׁוֹת, דְּאִינוּן אִישׁ וְאִשָּׁה, אֶשָּׁא חִוְורָא, וְאֶשָּׁא סוּמְקָא, דְתַמָּן אָב וָאֵם, דְּאִינוּן י״ה, וְאִלֵּין אִינוּן תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, דְּאִינוּן חִוָּור וְסוּמַק. אַמָּאי בָּעָאת לְאִסְתַּמְכָא תַמָּן, בְּגִין דְּאִינוּן תְּרֵין גַּוְונִין דְּשׁוֹשַׁנָּה, חִוָּור וְסוּמַק, רַחֲמֵי וְדִינָא, דְּאִינוּן חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְתַמָּן רֵיחָא דְשׁוֹשַׁנָּה, וּבְגִין דְּאָרְחַת בְּאָת ו' דְאִיהוּ בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אָמְרַת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים. וּבְגִין דְּאָרְחַת בְּאָת בְּרִית, וּבְהַאי אֲתַר אִיהוּ רְחִימוּ דִילָהּ בְּחִבּוּרָא וְיִחוּדָא דְבַעְלָהּ, אָמְרַת (שיר ב ה) ׳כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳, וְכַד יִשְׂרָאֵל חָאבִין בִּבְרִית מִילָה, אִתְפַּסִּיק נְבִיעוּ דִנְקוּדִין מֵאַתְוָון, דִּכְלִילָן בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְאִשְׁתְּאָרַת יְבֵשָׁה, בְּהַהוּא זִמְנָא ° מַה כְּתִיב בְּשׁוּרֻ״ק חִירֵ״ק, ׳שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ ° שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ׳ (איכה ב, טז).
תרגום
וְשׁוּרֻק הוּא טָמוּן וְגָנוּז, מִצַּד הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּרִית, אוֹר גָּנוּז. שֶׁהוּא רָ"ז כְּחֶשְׁבּוֹן ׳אוֹר׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, ׳אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק׳, וְזֶה הוּא הָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים, שֶׁחָמֵשׁ הָאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ כֻּלָּם בְּהִתְגַּלּוּת. וּמַהֵם, שְׁלֹשָׁה אוֹר סֶגוֹל, וּשְׁנֵי אוֹר שְׁוָא, וְסוֹד הַדָּבָר (שיר ב ה) ׳סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים׳, וּמָה הֵן אֵלֶּה אֲשִׁישׁוֹת, הֵן שְׁתֵּי אֵשׁוֹת, שֶׁהֵן אִישׁ וְאִשָּׁה, אֵשׁ לְבָנָה וְאֵשׁ אֲדֻמָּה, שֶׁשָּׁם אָב וָאֵם, שֶׁהֵם י"ה, וְאֵלֶּה הֵם שְׁנֵי סַמְכֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם לָבָן וְאָדֹם. וְלָמָּה רָצְתָה לְהִסָּמֵךְ שָׁם, מִשּׁוּם שֶׁהֵן שְׁנֵי גְּוָנֵי הַשּׁוֹשַׁנָּה, לָבָן וְאָדֹם, רַחֲמִים וְדִין, שֶׁהֵם חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְשָׁם רֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנָּה, וּמִשּׁוּם שֶׁהֵרִיחָה בְּאוֹת ו' שֶׁהוּא בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, אָמְרָה ׳רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים׳. וּמִשּׁוּם שֶׁהֵרִיחָה בְּאוֹת הַבְּרִית, וּבְמָקוֹם זֶה אַהֲבָתָהּ בְּחִבּוּר וְיִחוּד עִם בַּעְלָהּ, אָמְרָה (שיר ב ה) ׳כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳, וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים בִּבְרִית מִילָה, נִפְסֶקֶת נְבִיעַת הַנְּקֻדּוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַכְּלוּלוֹת בַּשְּׁכִינָה תַּתָּאָה, וְנִשְׁאֶרֶת יְבֵשָׁה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כָּתוּב בְּשׁוּרֻק חִירִיק, ׳שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ׳ (איכה ב, טז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ושור״ק ° איהו טמיר וגניז, ° מסטרא דצדיק ° דאיהו ברית, אור גנוז. ° דאיהו ר״ז כחושבן אור, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, ׳אור זרוע לצדיק׳, ודא הוא אור הגנוז לצדיקיא, דחמש אור דלעילא מניה כלהון אינון באתגלייא. ומאי ניהו, ° תלת אור סגו״ל, ותרין אור שב״א, ורזא דמלה (שיר ב ה) ׳סמכוני ° באשישות רפדוני בתפוחים׳, ומאי ניהו אלין אשישות, אינון תרי אשות, דאינון איש ואשה, אשא חוורא, ואשא סומקא, דתמן אב ואם, דאינון י״ה, ואלין אינון תרי סמכי קשוט, דאינון חוור וסומק. אמאי בעאת לאסתמכא תמן, בגין דאינון תרין גוונין דשושנה, חוור וסומק, רחמי ודינא, דאינון חסד וגבורה, ותמן ריחא דשושנה, ובגין דארחת באת ו' דאיהו בעמודא דאמצעיתא, אמרת רפדוני בתפוחים. ובגין דארחת באת ברית, ובהאי אתר איהו רחימו דילה בחבורא ויחודא דבעלה, אמרת (שיר ב ה) ׳כי חולת אהבה אני׳, וכד ישראל חאבין בברית מילה, אתפסיק נביעו דנקודין מאתוון, דכלילן בשכינתא תתאה, ואשתארת יבשה, בההוא זמנא ° מה כתיב בשור״ק חיר״ק, ׳שרקו ויחרקו ° שן אמרו בלענו׳ (איכה ב, טז).
התרגום: ושורק הוא טמון וגנוז, מצד הצדיק שהוא ברית, אור גנוז. שהוא ר"ז כחשבון ׳אור׳, כמו שבארו בעלי המשנה, ׳אור זרוע לצדיק׳, וזה הוא האור הגנוז לצדיקים, שחמש האור שלמעלה ממנו כלם בהתגלות. ומהם, שלשה אור סגול, ושני אור שוא, וסוד הדבר (שיר ב ה) ׳סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים׳, ומה הן אלה אשישות, הן שתי אשות, שהן איש ואשה, אש לבנה ואש אדמה, ששם אב ואם, שהם י"ה, ואלה הם שני סמכי אמת, שהם לבן ואדם. ולמה רצתה להסמך שם, משום שהן שני גוני השושנה, לבן ואדם, רחמים ודין, שהם חסד וגבורה, ושם ריח השושנה, ומשום שהריחה באות ו' שהוא בעמודא דאמצעיתא, אמרה ׳רפדוני בתפוחים׳. ומשום שהריחה באות הברית, ובמקום זה אהבתה בחבור ויחוד עם בעלה, אמרה (שיר ב ה) ׳כי חולת אהבה אני׳, וכשישראל חוטאים בברית מילה, נפסקת נביעת הנקדות מהאותיות, הכלולות בשכינה תתאה, ונשארת יבשה, באותה שעה מה כתוב בשורק חיריק, ׳שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו׳ (איכה ב, טז).