ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 20: תיקון יט - בראשית שם ב"ת, נקדות ושיעורים מבת עין עד שיעור קומה › פיסקה 10 (לח ע"ב)

צרי שנעשה צייר במקום היחוד - ונביעת הנקדות נפסקת בחטא הברית

תיקוני זוהר · תיקון יט - בראשית שם ב"ת, נקדות ושיעורים מבת עין עד שיעור קומה · מאמר 20 · פיסקה 10 · דף לח ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד אִתְחַבְּרַת בֵּיהּ אִתְעֲבִידַת סֶגוֹ״ל, מַה דַּהֲווֹ צֵרִ״י אִתְעֲבִיד צִיֵּיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּיצֶר יהו״ה׳ (בראשית ב, ז) אלהי״ם ׳אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וְגוֹמֵר׳, וַיַּצְמַח יהו״ה אלהי״ם ׳מִן הָאֲדָמָה כָּל עִץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְגוֹמֵר׳, דָּא צַדִּיק אִיהוּ ׳עִץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ׳, וּבְהַאי אֲתַר אִיהוּ רְחִימוּ דִילָהּ בְּחִבּוּרָא וְיִחוּדָא דְבַעְלָהּ, וּבְגִין דָּא אָמְרַת (שיר ב ה) ׳כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳. וְכַד יִשְׂרָאֵל חָאבִין בִּבְרִית מִילָה, אִתְפַּסִּיק נְבִיעוּ דִנְקוּדִין מֵאַתְוָון, דִּכְלִילָן בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְאִשְׁתְּאָרַת יַבָּשָׁה, בְּהַהוּא זִמְנָא מַה כְּתִיב בְּשׁוּרֻ״ק חִירֵ״ק, ׳שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ׳ (איכה ב, טז), קָמֵץ פַּתָּ״ח דָּא סָגִיר וְדָא פָּתַח, אִלֵּין תְּרֵין אִינוּן דְּסָגְרִין וּפָתְחִין מַבּוּעִין דְּאִינוּן נְקוּדִין, לְגַבֵּי אַתְוָון, וְאָת ו' כַּד אִיהוּ נָטוּי עַל רֵישֵׁי אַתְוַון עִלָּאִין אִתְקְרֵי רָפֵ״ה, וְכַד אִיהוּ בִּמְצִיעוּ דְאַתְוָון אִתְקְרֵי דָגֵ״שׁ, אַתְוָון אִלֵּין אִינוּן חֵיוָון, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳ (יחזקאל א, יד), רָצוֹא בְדָגֵ״שׁ וָשׁוֹב בְּרָפֵ״ה. כִּתְרִין דְּאַתְוָון דְּאִינוּן תַּלְיָין בְּמַחֲשָׁבָה, דְאִינוּן כְּגַוְונָא דְתַגִּין, נְקוּדִין תַּלְיָין בְּדִבּוּרָא, אַתְוָון תַּלְיָין בְּעוֹבָדָא, שֶׁבַע זַיְינִין אִינוּן כְּגַוְונָא דָא [ ציור ] [ ציור ] י״ו אִיהוּ ז', לָא צְרִיכִין תַּגִּין, דְּאִינוּן אַתְוָון אִתְקְרוּן תַּגִּין כְּגַוְונָא דָא יהו״ה.

תרגום

וּכְשֶׁמִּתְחַבֶּרֶת בּוֹ נַעֲשֵׂית סֶגוֹל, מַה שֶּׁהָיָה צֵרִי נַעֲשָׂה ׳צַיָּר׳, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וְגוֹ׳ (בראשית ב, ז) מֵר, ׳וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְגוֹמֵר׳, זֶה צַדִּיק הוּא ׳עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ׳, וּבְמָקוֹם זֶה אַהֲבָתָהּ בְּחִבּוּר וְיִחוּד עִם בַּעְלָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרָה (שיר ב ה) ׳כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים בִּבְרִית מִילָה, נִפְסֶקֶת נְבִיעַת הַנְּקֻדּוֹת מֵהָאוֹתִיּוֹת, הַכְּלוּלוֹת בַּשְּׁכִינָה תַּתָּאָה, וְנִשְׁאֶרֶת יְבֵשָׁה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כָּתוּב בְּשׁוּרֻק חִירִיק, ׳שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ׳ (איכה ב, טז), קָמָץ פַּתָּח זֶה סוֹגֵר וְזֶה פּוֹתֵחַ, אֵלֶּה שְׁנַיִם הֵם הַסּוֹגְרִים וְהַפּוֹתְחִים אֶת הַמַּבּוּעִים שֶׁהֵם הַנְּקֻדּוֹת, כְּלַפֵּי הָאוֹתִיּוֹת, וְאוֹת ו' כְּשֶׁהִיא נְטוּיָה עַל רָאשֵׁי הָאוֹתִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת נִקְרֵאת רָפֶה, וּכְשֶׁהִיא בְּאֶמְצַע הָאוֹתִיּוֹת נִקְרֵאת דָּגֵשׁ, אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה הֵן חַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳ (יחזקאל א, יד), ׳רָצוֹא׳ בְּדָגֵשׁ ׳וָשׁוֹב׳ בְּרָפֶה. כְּתָרִים שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הַתְּלוּיִים בַּמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהֵם כְּעֵין תָּגִים, נְקֻדּוֹת תְּלוּיוֹת בַּדִּבּוּר, אוֹתִיּוֹת תְּלוּיוֹת בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁבַע זַיִנִּין הֵן כְּעֵין זֶה [ ציור ] [ ציור ] י"ו הוּא ז', אֵינָן צְרִיכוֹת תָּגִים, שֶׁאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה נִקְרָאוֹת תָּגִים כְּעֵין זֶה יהו"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד אתחברת ביה אתעבידת סגו״ל, מה דהוו צר״י אתעביד צייר, הדא הוא דכתיב ׳וייצר יהו״ה׳ (בראשית ב, ז) אלהי״ם ׳את האדם עפר מן האדמה וגומר׳, ויצמח יהו״ה אלהי״ם ׳מן האדמה כל עץ נחמד למראה וגומר׳, דא צדיק איהו ׳עץ פרי עושה פרי למינו׳, ובהאי אתר איהו רחימו דילה בחבורא ויחודא דבעלה, ובגין דא אמרת (שיר ב ה) ׳כי חולת אהבה אני׳. וכד ישראל חאבין בברית מילה, אתפסיק נביעו דנקודין מאתוון, דכלילן בשכינתא תתאה, ואשתארת יבשה, בההוא זמנא מה כתיב בשור״ק חיר״ק, ׳שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו׳ (איכה ב, טז), קמץ פת״ח דא סגיר ודא פתח, אלין תרין אינון דסגרין ופתחין מבועין דאינון נקודין, לגבי אתוון, ואת ו' כד איהו נטוי על רישי אתוון עלאין אתקרי רפ״ה, וכד איהו במציעו דאתוון אתקרי דג״ש, אתוון אלין אינון חיוון, דאתמר בהון ׳והחיות רצוא ושוב׳ (יחזקאל א, יד), רצוא בדג״ש ושוב ברפ״ה. כתרין דאתוון דאינון תליין במחשבה, דאינון כגוונא דתגין, נקודין תליין בדבורא, אתוון תליין בעובדא, שבע זיינין אינון כגוונא דא [ ציור ] [ ציור ] י״ו איהו ז', לא צריכין תגין, דאינון אתוון אתקרון תגין כגוונא דא יהו״ה.

התרגום: וכשמתחברת בו נעשית סגול, מה שהיה צרי נעשה ׳ציר׳, הדא הוא דכתיב ׳וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו׳ (בראשית ב, ז) מר, ׳ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וגומר׳, זה צדיק הוא ׳עץ פרי עשה פרי למינו׳, ובמקום זה אהבתה בחבור ויחוד עם בעלה, ומשום כך אמרה (שיר ב ה) ׳כי חולת אהבה אני׳. וכשישראל חוטאים בברית מילה, נפסקת נביעת הנקדות מהאותיות, הכלולות בשכינה תתאה, ונשארת יבשה, באותה שעה מה כתוב בשורק חיריק, ׳שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו׳ (איכה ב, טז), קמץ פתח זה סוגר וזה פותח, אלה שנים הם הסוגרים והפותחים את המבועים שהם הנקדות, כלפי האותיות, ואות ו' כשהיא נטויה על ראשי האותיות העליונות נקראת רפה, וכשהיא באמצע האותיות נקראת דגש, אותיות אלה הן חיות, שנאמר בהן ׳והחיות רצוא ושוב׳ (יחזקאל א, יד), ׳רצוא׳ בדגש ׳ושוב׳ ברפה. כתרים של האותיות התלויים במחשבה, שהם כעין תגים, נקדות תלויות בדבור, אותיות תלויות במעשה, שבע זינין הן כעין זה [ ציור ] [ ציור ] י"ו הוא ז', אינן צריכות תגים, שאותיות אלה נקראות תגים כעין זה יהו"ה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: שן. דארס נחש בין שיניו, דמוץ ותבן הן זו"נ של סטרא אחרא, והן ח"ט דחטה כמו שאומר בזוהר פרשת בלק וברעיא מהימנא פרשת פנחס והן אותיות אמצעיות דנחש ושטן והן בין שן ושן:

לכל המפרשים על פיסקה זו