השבעת הזקן לגלות יקר הנקדה הטמונה - ורבי עולה באויר לקחת רשות
תיקוני זוהר · תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל · מאמר 19 · פיסקה 42 · דף לז ע"א
לשון הזוהר
[לז.] קָם הַהוּא סָבָא ׳וְאָמַר לוֹ׳ רַבִּי רַבִּי בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּהַאי נְקוּדָה טְמִירָא עִלָּאָה, נְחִית הָכָא לְגַלָּאָה רָזָא טְמִירָא, וְלָא לִיקָרָא דִילִי (דף לז ע״א) עֲבִידְנָא, אֶלָּא לִיקָרָא דִשְׁכִינְתָּא, לְאַחֲזָאָה יְקָרָא דְהַאי נְקוּדָה טְמִירָא גְנִיזָא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְנֶעֶלְמָה מֵעִינֵי כָל חָי׳ (איוב כח, כא), וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְגוֹמֵר׳, אַדְהָכִי הָא רַבִּי סָלִיק לְעִילָא בְאַוִּירָא לְנַטְלָא רְשׁוּ מֵהַהִיא נְקוּדָה דְאִיהִי גְנִיזָא תַמָּן, וְהָא קָא נָחִית בְּעַמּוּדָא דְאֶשָּׁא דְאִיהִי הֲבַל דְּפוּמָא, דְּבֵיהּ חֵיוָון רָצִין וְשָׁבִין, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב וְגוֹמֵר׳ (יחזקאל א, יט), וְאָמַר בְּרֵאשִׁית תַּמָּן בַּ״ת.
תרגום
[לז.] קָם אוֹתוֹ הַזָּקֵן וְאָמַר לוֹ, רַבִּי רַבִּי בְּהַשְׁבָּעָה עָלֶיךָ בִּנְקֻדָּה זוֹ הַטְּמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה, יָרַדְתָּ הֵנָּה לְגַלּוֹת סוֹד טָמוּן, וְלֹא לִכְבוֹדִי (דף לז ע"א) עוֹשֶׂה, אֶלָּא לִכְבוֹד הַשְּׁכִינָה, לְהַרְאוֹת אֶת יְקַר נְקֻדָּה זוֹ הַטְּמוּנָה הַגְּנוּזָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי׳ (איוב כח, כא), וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עַיִט וְגוֹמֵר׳, בֵּינְתַיִם הֲרֵי רַבִּי עוֹלֶה לְמַעְלָה בָּאֲוִיר לָקַחַת רְשׁוּת מֵאוֹתָהּ נְקֻדָּה הַגְּנוּזָה שָׁם, וַהֲרֵי הוּא יוֹרֵד בְּעַמּוּד הָאֵשׁ שֶׁהוּא הֶבֶל הַפֶּה, שֶׁבּוֹ חַיּוֹת רָצוֹת וְשָׁבוֹת, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב וְגוֹמֵר׳ (יחזקאל א, יט), וְאָמַר ׳בְּרֵאשִׁית׳ - שָׁם בַּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [לז.] קם ההוא סבא ׳ואמר לו׳ רבי רבי באומאה עלך בהאי נקודה טמירא עלאה, נחית הכא לגלאה רזא טמירא, ולא ליקרא דילי (דף לז ע״א) עבידנא, אלא ליקרא דשכינתא, לאחזאה יקרא דהאי נקודה טמירא גניזא, דאתמר בה ׳ונעלמה מעיני כל חי׳ (איוב כח, כא), ועלה אתמר ׳נתיב לא ידעו עיט וגומר׳, אדהכי הא רבי סליק לעילא באוירא לנטלא רשו מההיא נקודה דאיהי גניזא תמן, והא קא נחית בעמודא דאשא דאיהי הבל דפומא, דביה חיוון רצין ושבין, הדא הוא׳ דכתיב והחיות רצוא ושוב וגומר׳ (יחזקאל א, יט), ואמר בראשית תמן ב״ת.
התרגום: [לז.] קם אותו הזקן ואמר לו, רבי רבי בהשבעה עליך בנקדה זו הטמונה העליונה, ירדת הנה לגלות סוד טמון, ולא לכבודי (דף לז ע"א) עושה, אלא לכבוד השכינה, להראות את יקר נקדה זו הטמונה הגנוזה, שנאמר בה ׳ונעלמה מעיני כל חי׳ (איוב כח, כא), ועליה נאמר ׳נתיב לא ידעו עיט וגומר׳, בינתים הרי רבי עולה למעלה באויר לקחת רשות מאותה נקדה הגנוזה שם, והרי הוא יורד בעמוד האש שהוא הבל הפה, שבו חיות רצות ושבות, הדא הוא׳ דכתיב והחיות רצוא ושוב וגומר׳ (יחזקאל א, יט), ואמר ׳בראשית׳ - שם בת.