ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 19: תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל › פיסקה 33 (לב ע"ב)

קשת בגונים מאירים סימן לרגלי משיח - והשכינה בטן ואגן הסהר

תיקוני זוהר · תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל · מאמר 19 · פיסקה 33 · דף לב ע"ב

לשון הזוהר

וּבְרִי כָּל זִמְנָא דְאִלֵּין קְלִיפִין לָא מִתְעַבְּרִין מִקֶּשֶׁת, לָא יְהֵא קֶשֶׁת בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין, וְסִימָנָא דָא יְהֵא בִידָךְ, עַד דְּתֶחֱזֵי קַשְׁתָּא בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין לָא תְצַפֵּי לְרַגְלֵי דִמְשִׁיחָא, וּמִיָּד דִּיְהֵא נָהִיר בְּגַוָּונִין נְהִירִין, מִיָּד ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (שם ט, טז), וּמִיָּד אִתְגַּלְיָיא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ׳ (שמות ג, יב), לְקַיָּימָא בֵּיהּ ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו), בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְגַּלְיָיא ° מַ״ה שֶּׁ״הָיָה ה״וּא שֶׁיִּהְיֶה. הָא אִלֵּין נָפְקִין, אָחֳרָנִין דָּפְקִין לְפִתְחָא, וְאָמְרִין ׳אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, וְאִינוּן מָארֵי דְקוֹמָה, מִסִּטְרָא דְאִימָּא עִלָּאָה אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא בֶּטֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח׳ (איוב לח, כט), ׳כְּעִין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא׳, ° גוּף דִּילָהּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, בֶּטֶן עֲלֵיהּ אִתְּמַר (שיר ז ג) ׳בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים׳. ׳שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג וְגוֹמֵר׳ (שם), שָׁרְרֵךְ ° דָּא צִיּוֹן, דְּאִיהוּ טַבּוּר עָלְמָא, נְקוּדָה דְמִינָהּ הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְאַרְבַּע סִטְרִין דְּאִינוּן מִזְרָח וּמַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם, וּלְקִבְלַיְיהוּ, רֵישָׁא לְמִזְרָח, גּוּפָא לְמַעֲרָב, דְּרוֹעִין לְדָרוֹם, רַגְלִין לְצָפוֹן, אוֹת בְּרִית נְקוּדָה בְּאֶמְצָעִיתָא, כְּגַוְונָא דְטַבּוּר, אַגַּן הַסַּהַר, ° דָּא נְקוּדָה דְסִיהֲרָא כְגַוְונָא דָא כּ, ° וְהִיא רֵאשִׁית נְקוּדָה בְאָת בּ, ° בַּת קוֹל אִיהִי וַדַּאי, ° כְּלָלָא דְנִקּוּדִין וְאַתְוָון.

תרגום

וּבְנִי, כָּל זְמַן שֶׁקְּלִפּוֹת אֵלֶּה לֹא עוֹבְרוֹת מִן הַקֶּשֶׁת, לֹא יִהְיֶה הַקֶּשֶׁת בִּגְוָנָיו מְאִירִים, וְסִימָן זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ, עַד שֶׁתִּרְאֶה קֶשֶׁת בִּגְוָנָיו מְאִירִים לֹא תְּצַפֶּה לְרַגְלֵי מָשִׁיחַ, וּמִיָּד שֶׁיִּהְיֶה מֵאִיר בִּגְוָנִים מְאִירִים, מִיָּד ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (שם ט טז), וּמִיָּד מִתְגַּלֶּה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ג יב) ׳וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ׳, לְקַיֵּם בּוֹ ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז טו), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְגַּלֶּה מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁיִּהְיֶה. הֲרֵי אֵלֶּה יוֹצְאִים, אֲחֵרִים דּוֹפְקִים עַל הַפֶּתַח, וְאוֹמְרִים ׳אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, וְהֵם בַּעֲלֵי הַקּוֹמָה, מִצַּד אִמָּא עִלָּאָה נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה בֶּטֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח כט) ׳מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקֶּרַח׳, (יחזקאל א כב) ׳כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא׳, גּוּפָהּ - עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, ׳בֶּטֶן׳ עָלָיו נֶאֱמַר (שיר ז ג) ׳בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים׳. ׳שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג׳ וְגוֹמֵר (שם), ׳שָׁרְרֵךְ׳ זוֹ צִיּוֹן, שֶׁהִיא טַבּוּר הָעוֹלָם, נְקֻדָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְאַרְבָּעָה צְדָדִים שֶׁהֵם מִזְרָח וּמַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם, וּכְנֶגְדָּם, הָרֹאשׁ לְמִזְרָח, הַגּוּף לְמַעֲרָב, הַזְּרוֹעוֹת לְדָרוֹם, הָרַגְלַיִם לְצָפוֹן, אוֹת בְּרִית נְקֻדָּה בָּאֶמְצַע, כְּעֵין הַטַּבּוּר, ׳אַגַּן הַסַּהַר׳, זוֹ נְקֻדַּת הַלְּבָנָה כְּעֵין זֶה כ, וְהִיא רֵאשִׁית הַנְּקֻדָּה בְּאוֹת ב, בַּת קוֹל הִיא וַדַּאי, כְּלַל הַנְּקֻדּוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וברי כל זמנא דאלין קליפין לא מתעברין מקשת, לא יהא קשת בגוונוי נהירין, וסימנא דא יהא בידך, עד דתחזי קשתא בגוונוי נהירין לא תצפי לרגלי דמשיחא, ומיד דיהא נהיר בגוונין נהירין, מיד ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (שם ט, טז), ומיד אתגלייא ההוא דאתמר ביה ׳וזה לך האות כי אנכי שלחתיך׳ (שמות ג, יב), לקיימא ביה ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳ (מיכה ז, טו), בההוא זמנא אתגלייא ° מ״ה ש״היה ה״וא שיהיה. הא אלין נפקין, אחרנין דפקין לפתחא, ואמרין ׳אדנ״י שפתי תפתח׳, ואינון מארי דקומה, מסטרא דאימא עלאה אתקריאת שכינתא בטן, הדא הוא דכתיב ׳מבטן מי יצא הקרח׳ (איוב לח, כט), ׳כעין הקרח הנורא׳, ° גוף דילה עמודא דאמצעיתא, בטן עליה אתמר (שיר ז ג) ׳בטנך ערמת חטים׳. ׳שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגומר׳ (שם), שררך ° דא ציון, דאיהו טבור עלמא, נקודה דמינה הושתת העולם, לארבע סטרין דאינון מזרח ומערב צפון ודרום, ולקבלייהו, רישא למזרח, גופא למערב, דרועין לדרום, רגלין לצפון, אות ברית נקודה באמצעיתא, כגוונא דטבור, אגן הסהר, ° דא נקודה דסיהרא כגוונא דא כ, ° והיא ראשית נקודה באת ב, ° בת קול איהי ודאי, ° כללא דנקודין ואתוון.

התרגום: ובני, כל זמן שקלפות אלה לא עוברות מן הקשת, לא יהיה הקשת בגוניו מאירים, וסימן זה יהיה בידך, עד שתראה קשת בגוניו מאירים לא תצפה לרגלי משיח, ומיד שיהיה מאיר בגונים מאירים, מיד ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (שם ט טז), ומיד מתגלה אותו שנאמר בו (שמות ג יב) ׳וזה לך האות כי אנכי שלחתיך׳, לקים בו ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳ (מיכה ז טו), באותה שעה מתגלה מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה. הרי אלה יוצאים, אחרים דופקים על הפתח, ואומרים ׳אדנ"י שפתי תפתח׳, והם בעלי הקומה, מצד אמא עלאה נקראת השכינה בטן, הדא הוא דכתיב (איוב לח כט) ׳מבטן מי יצא הקרח׳, (יחזקאל א כב) ׳כעין הקרח הנורא׳, גופה - עמודא דאמצעיתא, ׳בטן׳ עליו נאמר (שיר ז ג) ׳בטנך ערמת חטים׳. ׳שררך אגן הסהר אל יחסר המזג׳ וגומר (שם), ׳שררך׳ זו ציון, שהיא טבור העולם, נקדה שממנה הושתת העולם, לארבעה צדדים שהם מזרח ומערב צפון ודרום, וכנגדם, הראש למזרח, הגוף למערב, הזרועות לדרום, הרגלים לצפון, אות ברית נקדה באמצע, כעין הטבור, ׳אגן הסהר׳, זו נקדת הלבנה כעין זה כ, והיא ראשית הנקדה באות ב, בת קול היא ודאי, כלל הנקדות והאותיות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דא ציון. אות ברית כמו שמפרש והולך כגוונא דטבור:

אור יקר: א״מ ה׳ שהיא בינה היא אם אל ו״נ שהם ת״ת ואו, מלכות נ כנודע, וזהו ייחס הסדר והבינה והחסד ומלת אמונה הכל ענין אחד, וז״ש אמונה איהי אימא עילאה דהיינו ייחס האם אל הבנים כדפירשתי, דבה ק״ש בסוד ג׳ שערים נ׳ אותיות לייחוד,

לכל המפרשים על פיסקה זו