ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 19: תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל › פיסקה 32 (לב ע"ב)

אסור ההסתכלות בקשת מפני קלפות האגוז - ושבירתן בתקיעה שברים ותרועה

תיקוני זוהר · תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל · מאמר 19 · פיסקה 32 · דף לב ע"ב

לשון הזוהר

[לב:] אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא וְאַמַּאי אַסִּיר לְאִסְתַּכְּלָא בַקֶּשֶׁת, אָמַר לֵיהּ (דף לב ע״ב) רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִי בְּגִין אִינוּן קְלִיפִין דְּמִתְלַבְּשִׁין בֵּיהּ וּדְאִינוּן בֵּיהּ, דְּאִינוּן רוּחַ סְעָרָה ׳עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׳, וְדָא אִיהוּ דְחָזָא יְחֶזְקֵאל עָלָיו הַשָּׁלוֹם, דְּאָמַר ׳וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן׳, דָּא קַו תֹּהוּ קְלִיפָא יְרוֹקָא דֶאֱגוֹזָא קַו יָרוֹק, עָנָן גָּדוֹל קְלִיפָה תִּנְיָינָא חִוְורָא דֶאֱגוֹזָא, ° וְדָא בֹהוּ, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת קְלִיפָה תְלִיתָאָה דֶאֱגוֹזָא ° וְדָא חֹשֶׁךְ, ׳וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׳ דָּא קְלִיפָה רְבִיעָאָה דֶּאֱגוֹזָא, דְאִיהִי אִתְאַחֲדָא בְּמוֹחָא, וּמִתּוֹכָם כְּעִין הַחַשְׁמַל דָּא מוֹחָא דֶאֱגוֹזָא, וְדָא יאהדונה״י. וּבְרִי עַד דְּאִלֵּין קְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא מִתְעַבְּרִין וּמִתְתַּבְּרִין, בִּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה, דִּבְהוֹן שְׁבָרִים (שמות כג, כד) ° שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבוֹתֵיהֶם, דְּאִינוּן קְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, וּבִתְרוּעָה ׳תְּרוֹעִם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל׳ (תהלים ב, ט), וּבִתְקִיעָה ׳וְהוֹקַע אוֹתָם לַיְיָ׳ ', דְּאִלֵּין גָּרְמוּ (בראשית לב, כו) ° דְוַתֵּקַע ׳כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה׳, דְאִיהוּ צַדִּיק, וְאִתְפָּרַשׁ מִינָהּ שְׁכִינְתָּא, וְאִיהִי בְּגָלוּתָא, וְאִתְדַּבַּק בְּאַתְרָהָא קְלִיפָה דְּעָרְלָה דְאַפְרִיד בֵּין צַדִּיק וּשְׁכִינְתָּא, ׳עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה׳ (שם לב, לג), עַד דְּאִתְעַבְּרַת הַאי קְלִיפָה מִתַּמָּן.

תרגום

[לב:] אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא וְלָמָּה אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת, אָמַר לוֹ (דף לב ע"ב) רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּנִי מִשּׁוּם אוֹתָן הַקְּלִפּוֹת הַמִּתְלַבְּשׁוֹת בּוֹ וְשֶׁהֵן בּוֹ, שֶׁהֵן רוּחַ סְעָרָה ׳עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׳, וְזֶהוּ מַה שֶּׁרָאָה יְחֶזְקֵאל עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר ׳וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן׳, זֶה קַו תֹּהוּ קְלִפַּת הָאֱגוֹז הַיְּרֻקָּה קַו יָרֹק, ׳עָנָן גָּדוֹל׳ קְלִפָּה שְׁנִיָּה לְבָנָה שֶׁל הָאֱגוֹז, וְזֶה בֹּהוּ, ׳וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת׳ קְלִפָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל הָאֱגוֹז וְזֶה חֹשֶׁךְ, ׳וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב׳ זוֹ קְלִפָּה רְבִיעִית שֶׁל הָאֱגוֹז, שֶׁהִיא נֶאֱחֶזֶת בַּמֹּחַ, ׳וּמִתּוֹכָם כְּעֵין הַחַשְׁמַל׳ זֶה מֹחַ הָאֱגוֹז, וְזֶה יאהדונה"י. וּבְנִי, עַד שֶׁקְּלִפּוֹת הָאֱגוֹז הָאֵלֶּה עוֹבְרוֹת וְנִשְׁבָּרוֹת, בִּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה, שֶׁבָּהֶם ׳שְׁבָרִים׳ (שמות כג כד) ׳שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם׳, שֶׁהֵן קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז, וּבִתְרוּעָה (תהלים ב ט) ׳תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל׳, וּבִתְקִיעָה ׳וְהוֹקַע אוֹתָם לַה׳׳, שֶׁאֵלֶּה גָּרְמוּ (בראשית לב כו) ׳שֶׁוַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה׳, שֶׁהוּא צַדִּיק, וְנִפְרְדָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה, וְהִיא בַּגָּלוּת, וְנִדְבְּקָה בִּמְקוֹמָהּ קְלִפַּת עָרְלָה הַמַּפְרִידָה בֵּין הַצַּדִּיק לַשְּׁכִינָה, ׳עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה׳ (שם לב לג), עַד שֶׁתַּעֲבֹר קְלִפָּה זוֹ מִשָּׁם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [לב:] אמר רבי אלעזר, אבא ואמאי אסיר לאסתכלא בקשת, אמר ליה (דף לב ע״ב) רבי שמעון, ברי בגין אינון קליפין דמתלבשין ביה ודאינון ביה, דאינון רוח סערה ׳ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב׳, ודא איהו דחזא יחזקאל עליו השלום, דאמר ׳וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון׳, דא קו תהו קליפא ירוקא דאגוזא קו ירוק, ענן גדול קליפה תניינא חוורא דאגוזא, ° ודא בהו, ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא ° ודא חשך, ׳ונגה לו סביב׳ דא קליפה רביעאה דאגוזא, דאיהי אתאחדא במוחא, ומתוכם כעין החשמל דא מוחא דאגוזא, ודא יאהדונה״י. וברי עד דאלין קליפין דאגוזא מתעברין ומתתברין, בתקיעה ושברים ותרועה, דבהון שברים (שמות כג, כד) ° שבר תשבר מצבותיהם, דאינון קליפין דאגוזא, ובתרועה ׳תרועם בשבט ברזל׳ (תהלים ב, ט), ובתקיעה ׳והוקע אותם ליי׳ ', דאלין גרמו (בראשית לב, כו) ° דותקע ׳כף ירך יעקב בגיד הנשה׳, דאיהו צדיק, ואתפרש מינה שכינתא, ואיהי בגלותא, ואתדבק באתרהא קליפה דערלה דאפריד בין צדיק ושכינתא, ׳על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ (שם לב, לג), עד דאתעברת האי קליפה מתמן.

התרגום: [לב:] אמר רבי אלעזר, אבא ולמה אסור להסתכל בקשת, אמר לו (דף לב ע"ב) רבי שמעון, בני משום אותן הקלפות המתלבשות בו ושהן בו, שהן רוח סערה ׳ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב׳, וזהו מה שראה יחזקאל עליו השלום, שאמר ׳וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון׳, זה קו תהו קלפת האגוז הירקה קו ירק, ׳ענן גדול׳ קלפה שניה לבנה של האגוז, וזה בהו, ׳ואש מתלקחת׳ קלפה שלישית של האגוז וזה חשך, ׳ונגה לו סביב׳ זו קלפה רביעית של האגוז, שהיא נאחזת במח, ׳ומתוכם כעין החשמל׳ זה מח האגוז, וזה יאהדונה"י. ובני, עד שקלפות האגוז האלה עוברות ונשברות, בתקיעה ושברים ותרועה, שבהם ׳שברים׳ (שמות כג כד) ׳שבר תשבר מצבתיהם׳, שהן קלפות האגוז, ובתרועה (תהלים ב ט) ׳תרעם בשבט ברזל׳, ובתקיעה ׳והוקע אותם לה׳, שאלה גרמו (בראשית לב כו) ׳שותקע כף ירך יעקב בגיד הנשה׳, שהוא צדיק, ונפרדה ממנו השכינה, והיא בגלות, ונדבקה במקומה קלפת ערלה המפרידה בין הצדיק לשכינה, ׳על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳ (שם לב לג), עד שתעבר קלפה זו משם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ודא חשך. ששם חשך, בתוך קליפה הקשה דאגוז:

לכל המפרשים על פיסקה זו