רעש ערש ועשר - השכינה לראש החולה ורוח סערה בהעדרה
תיקוני זוהר · תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל · מאמר 19 · פיסקה 28 · דף לא ע"ב
לשון הזוהר
מָאי ׳קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל׳ (יחזקאל ג, יב), ° דְּאִית רַעַשׁ וְאִית רַעַשׁ, אִית רַעַשׁ דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳לֹא בָרַעַשׁ יְיָ׳ (מלכים א יט, יא) ', דְּלָא יֵיתֵי תַמָּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִית רַעַשׁ דְּיֵיתֵי תַמָּן, אֶלָּא רַעַ״שׁ בְּהִפּוּכָא עֶרֶ״שׂ, כְּמָה דְאִתְּמַר (תהלים מא, ד) יְיָ' יִסְעָדֶנּוּ ׳עַל עֶרֶשׂ ° דְּוָי׳, וְדָא אִיהוּ ׳כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ׳, דְאִתְהַפַּךְ רַעַ״שׁ לְעֶרֶ״שׂ, וּמַאי נִיהוּ עֶרֶ״שׂ, אֶלָּא אִיהוּ עֶשֶׂ״ר בְּהִפּוּךְ אַתְוָון, וְדָא שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי כְלָלָא דְעֶשֶׂר סְפִירָן, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר אֵין קְדוּשָׁה בְּפָחוּת מֵעֲשָׂרָה. דְאִיהִי שַׁרְיָא לְרֵישָׁא דְחוֹלֶה, וּבְגִינָהּ יְיָ' יִסְעָדֶנּוּ, וּבְמַאי ׳עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳, עַל שְׁכִינְתֵּיהּ וַדַּאי, וְאִם שְׁכִינְתָּא לַאו תַּמָּן, רוּחַ ° סְעָרָה תַמָּן, דְּאַסְעִיר גּוּפֵיהּ דְּבַר נַשׁ, דִּכְתִיב בֵּיהּ ׳וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר׳ (יונה א, ד), דְּאִיהִי גוּפָא דִסְפִינָה, כַּד לֵית שְׁכִינְתָּא סְמִיכַת לָהּ, רוּחַ סְעָרָה מְהַפֵּךְ לָהּ וְתַבַּר לָהּ, וּבְזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא סְמִיכַת לָהּ, מִיָּד קָלָא נָפִיק ׳בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ׳ (יחזקאל ב, א), וְקָאִים מִמַּרְעָא דִילֵיהּ, וְנָפִיק מִדִּינָא, שְׁלִים בְּגוּפֵיהּ שְׁלִים בְּמָמוֹנֵיהּ. [ מכאן עד הא אלין נפקין דלהלן הוא הגהה בד"א ומנטובה, וכתוב עליה: זה מצאתי בספר אחר ]
תרגום
מַהוּ (יחזקאל ג יב) ׳קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל׳, שֶׁיֵּשׁ רַעַשׁ וְיֵשׁ רַעַשׁ, יֵשׁ רַעַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מלכים א יט יא) ׳לֹא בָרַעַשׁ ה׳׳, שֶׁלֹּא יָבוֹא שָׁם הקב"ה, וְיֵשׁ רַעַשׁ שֶׁיָּבוֹא שָׁם, ׳׳׳אֶלָּא רַעַשׁ בְּהִפּוּךְ עֶרֶשׂ׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מא ד)׳ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳, וְזֶהוּ׳כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ׳, שֶׁנֶּהְפַּךְ׳רַעַשׁ׳לְ׳עֶרֶשׂ׳, וּמַהוּ ׳עֶרֶשׂ׳, אֶלָּא הוּא ׳עֶשֶׂר׳ בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת, וְזוֹ שְׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלַל עֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳אֵין קְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה׳. שֶׁהִיא שׁוֹרָה לְרֹאשׁ הַחוֹלֶה, וּבִגְלָלָהּ ׳ה' יִסְעָדֶנּוּ׳, וּבַמֶּה ׳עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳, עַל שְׁכִינָתוֹ וַדַּאי, וְאִם שְׁכִינָה אֵינֶנָּה שָׁם, רוּחַ סְעָרָה שָׁם, שֶׁמַּסְעִירָה גּוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (יונה א ד) ׳וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר׳, שֶׁהִיא גּוּף הַסְּפִינָה, כְּשֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה סְמוּכָה לָהּ, רוּחַ סְעָרָה הוֹפֶכֶת אוֹתָהּ וְשׁוֹבֶרֶת אוֹתָהּ, וּבָעֵת שֶׁהַשְּׁכִינָה סְמוּכָה לָהּ, מִיָּד קוֹל יוֹצֵא ׳בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ׳ (יחזקאל ב א), וְקָם מֵחָלְיוֹ, וְיוֹצֵא מִן הַדִּין, שָׁלֵם בְּגוּפוֹ שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ. [מכאן עד הא אלין נפקין דלהלן הוא הגהה בד"א ומנטובה, וכתוב עליה: זה מצאתי בספר אחר]
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי ׳קול רעש גדול׳ (יחזקאל ג, יב), ° דאית רעש ואית רעש, אית רעש דאתמר ביה ׳לא ברעש יי׳ (מלכים א יט, יא) ', דלא ייתי תמן קודשא בריך הוא, ואית רעש דייתי תמן, אלא רע״ש בהפוכא ער״ש, כמה דאתמר (תהלים מא, ד) יי' יסעדנו ׳על ערש ° דוי׳, ודא איהו ׳כל משכבו הפכת בחליו׳, דאתהפך רע״ש לער״ש, ומאי ניהו ער״ש, אלא איהו עש״ר בהפוך אתוון, ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן, דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשרה. דאיהי שריא לרישא דחולה, ובגינה יי' יסעדנו, ובמאי ׳על ערש דוי׳, על שכינתיה ודאי, ואם שכינתא לאו תמן, רוח ° סערה תמן, דאסעיר גופיה דבר נש, דכתיב ביה ׳והאניה חשבה להשבר׳ (יונה א, ד), דאיהי גופא דספינה, כד לית שכינתא סמיכת לה, רוח סערה מהפך לה ותבר לה, ובזמנא דשכינתא סמיכת לה, מיד קלא נפיק ׳בן אדם עמד על רגליך׳ (יחזקאל ב, א), וקאים ממרעא דיליה, ונפיק מדינא, שלים בגופיה שלים בממוניה. [ מכאן עד הא אלין נפקין דלהלן הוא הגהה בד"א ומנטובה, וכתוב עליה: זה מצאתי בספר אחר ]
התרגום: מהו (יחזקאל ג יב) ׳קול רעש גדול׳, שיש רעש ויש רעש, יש רעש שנאמר בו (מלכים א יט יא) ׳לא ברעש ה׳, שלא יבוא שם הקב"ה, ויש רעש שיבוא שם, ׳אלא רעש בהפוך ערש׳, כמו שנאמר (תהלים מא ד)׳ה׳ יסעדנו על ערש דוי׳, וזהו׳כל משכבו הפכת בחליו׳, שנהפך׳רעש׳ל׳ערש׳, ומהו ׳ערש׳, אלא הוא ׳עשר׳ בהפוך אותיות, וזו שכינה שהיא כלל עשר ספירות, שעליה נאמר ׳אין קדשה בפחות מעשרה׳. שהיא שורה לראש החולה, ובגללה ׳ה' יסעדנו׳, ובמה ׳על ערש דוי׳, על שכינתו ודאי, ואם שכינה איננה שם, רוח סערה שם, שמסעירה גופו של האדם, שכתוב בו (יונה א ד) ׳והאניה חשבה להשבר׳, שהיא גוף הספינה, כשאין השכינה סמוכה לה, רוח סערה הופכת אותה ושוברת אותה, ובעת שהשכינה סמוכה לה, מיד קול יוצא ׳בן אדם עמד על רגליך׳ (יחזקאל ב א), וקם מחליו, ויוצא מן הדין, שלם בגופו שלם בממונו. [מכאן עד הא אלין נפקין דלהלן הוא הגהה בד"א ומנטובה, וכתוב עליה: זה מצאתי בספר אחר]
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דאית רעש כו'. רוצה לומר, לכן אמר גדול - גדול ה' כו':