ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 19: תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל › פיסקה 16 (ל ע"ב)

׳והנה רבקה יצאת׳ - השכינה מקדמת לפתח למוריד הקב"ה בתפלתו

תיקוני זוהר · תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל · מאמר 19 · פיסקה 16 · דף ל ע"ב

לשון הזוהר

[ל:] וְהָכִי כַּד קָרָאן יִשְׂרָאֵל כָּל חַד וְחַד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ בִצְלוֹתָא אוֹ בְכָל פִּקּוּדָא, אִם שְׁכִינְתָּא לַאו אִיהִי תַמָּן לָא נָחִית תַּמָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כ, כד) בְּכָל מָקוֹם ׳אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ׳, וְתִרְגֵּם אֹנְקְלוֹס בְּכָל אֲתַר (דף ל ע״ב) דְּאַשְׁרֵי שְׁכִינְתִּי תַמָּן וְגוֹמֵר, דְּכַד בַּר נַשׁ סְלִיק שְׁכִינְתָּא בְּפִקּוּדִין דִּילֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָחִית עֲלֵיהּ בְּגִינָהּ, וּבְגִין דָּא אָמַר הַנָּבִיא (ירמיה ט, כב), אַל יִתְהַלֵּל וְגוֹמֵר, ׳כִּי אִם בְּזֹאת׳ וְהָא אוּקְמוּהוּ. ° וְהָכִי כַד בַּר נַשׁ נָחִית לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּצְלוֹתֵיהּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, מִיָּד שְׁכִינְתָּא אַקְדִּימַת (נ"א וְהָכִי כַד בַּר נַשׁ סָלִיק שְׁכִינְתָּא בִצְלוֹתָא דִילֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָחִית לָקֳבֵל צְלוֹתֵיהּ, וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַקְדִּימַת), לְאַפְתָּחָא לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת׳ (בראשית כד, טו), וְדָא אִיהוּ רָזָא דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקוּבָּל, וְאִם לַאו יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטוֹרָף, וְטוֹרְפִין לוֹ צְלוֹתֵיהּ בְּאַנְפּוֹי, וּבְגִין דָּא ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר׳, וּלְמַלְּלָא בִצְלוֹתֵיהּ בְּשֵׁם יְיָ', מִיָּד שְׁכִינְתָּא נָפְקַת לְגַבֵּיהּ וּבְגִינֵיהּ נָחְתַת שְׁכִינְתָּא לְרַגְלוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם ° לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו׳ (תהלים פה, יד).

תרגום

[ל:] וְכָךְ כְּשֶׁקּוֹרְאִים יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶת הקב"ה, בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ בִּתְפִלָּה אוֹ בְּכָל מִצְוָה, אִם הַשְּׁכִינָה אֵינֶנָּה שָׁם לֹא יוֹרֵד שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ׳ (שמות כ, כד), וְתִרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס בְּכָל מָקוֹם (דף ל ע"ב) שֶׁאַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי שָׁם וְגוֹמֵר, שֶׁכְּשֶׁאָדָם מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בְּמִצְוֹתָיו כְּלַפֵּי הקב"ה, הקב"ה יוֹרֵד עָלָיו בַּעֲדָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הַנָּבִיא, ׳אַל יִתְהַלֵּל וְגוֹמֵר׳ (ירמיה ט, כב), ׳כִּי אִם בְּזֹאת׳ וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ. וְכָךְ כְּשֶׁאָדָם מוֹרִיד אֶת הקב"ה בִּתְפִלָּתוֹ כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה, מִיָּד הַשְּׁכִינָה מַקְדִּימָה (נ"א וְכָךְ כְּשֶׁאָדָם מַעֲלֶה אֶת הַשְּׁכִינָה בִּתְפִלָּתוֹ כְּלַפֵּי הקב"ה, הקב"ה יוֹרֵד לִקְרַאת תְּפִלָּתוֹ, וּשְׁכִינָתוֹ מַקְדִּימָה) לִפְתֹּחַ לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת׳ (בראשית כד, טו), וְזֶהוּ סוֹד שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל, וְאִם לָאו יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף, וְטוֹרְפִים לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר׳, וּלְדַבֵּר בִּתְפִלָּתוֹ בְּשֵׁם ה', מִיָּד הַשְּׁכִינָה יוֹצֵאת אֵלָיו וּבַעֲבוּרוֹ יוֹרֶדֶת הַשְּׁכִינָה לְרַגְלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו׳ (תהלים פה, יד).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [ל:] והכי כד קראן ישראל כל חד וחד לקודשא בריך הוא, בקריאת שמע או בצלותא או בכל פקודא, אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן, הדא הוא דכתיב (שמות כ, כד) בכל מקום ׳אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך׳, ותרגם אנקלוס בכל אתר (דף ל ע״ב) דאשרי שכינתי תמן וגומר, דכד בר נש סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא נחית עליה בגינה, ובגין דא אמר הנביא (ירמיה ט, כב), אל יתהלל וגומר, ׳כי אם בזאת׳ והא אוקמוהו. ° והכי כד בר נש נחית לקודשא בריך הוא בצלותיה לגבי שכינתא, מיד שכינתא אקדימת (נ"א והכי כד בר נש סליק שכינתא בצלותא דיליה לגבי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא נחית לקבל צלותיה, ושכינתיה אקדימת), לאפתחא ליה, הדא הוא דכתיב ׳ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת׳ (בראשית כד, טו), ודא איהו רזא דאוקמוה מארי מתניתין, אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, וטורפין לו צלותיה באנפוי, ובגין דא ׳ויהי הוא טרם כלה לדבר׳, ולמללא בצלותיה בשם יי', מיד שכינתא נפקת לגביה ובגיניה נחתת שכינתא לרגלוי, הדא הוא דכתיב ׳צדק לפניו יהלך וישם ° לדרך פעמיו׳ (תהלים פה, יד).

התרגום: [ל:] וכך כשקוראים ישראל כל אחד ואחד את הקב"ה, בקריאת שמע או בתפלה או בכל מצוה, אם השכינה איננה שם לא יורד שם, הדא הוא דכתיב ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך׳ (שמות כ, כד), ותרגם אונקלוס בכל מקום (דף ל ע"ב) שאשרה שכינתי שם וגומר, שכשאדם מעלה את השכינה במצותיו כלפי הקב"ה, הקב"ה יורד עליו בעדה, ומשום כך אמר הנביא, ׳אל יתהלל וגומר׳ (ירמיה ט, כב), ׳כי אם בזאת׳ והרי בארוהו. וכך כשאדם מוריד את הקב"ה בתפלתו כלפי השכינה, מיד השכינה מקדימה (נ"א וכך כשאדם מעלה את השכינה בתפלתו כלפי הקב"ה, הקב"ה יורד לקראת תפלתו, ושכינתו מקדימה) לפתח לו, הדא הוא דכתיב ׳ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת׳ (בראשית כד, טו), וזהו סוד שבארוהו בעלי המשנה, אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקבל, ואם לאו יודע אני שהוא מטרף, וטורפים לו תפלתו בפניו, ומשום כך ׳ויהי הוא טרם כלה לדבר׳, ולדבר בתפלתו בשם ה', מיד השכינה יוצאת אליו ובעבורו יורדת השכינה לרגליו, הדא הוא דכתיב ׳צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו׳ (תהלים פה, יד).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: והכי כד ב"נ נחית כו'. רבקה - התפלה, כמו שאמרו ברעיא מהימנא:

לכל המפרשים על פיסקה זו