אשרי הנכנס להיכל המלך - שכשהשכינה בתפלתו הקב"ה עצמו פותח לו
תיקוני זוהר · תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל · מאמר 19 · פיסקה 15 · דף ל ע"א
לשון הזוהר
[ל.] זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּזָכֵי לְאַעֲלָאָה לְהֵיכָלֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְמֶחזֵי לְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, זַכָּאָה פוּמָא (דאיהי היכל יהו"ה), דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ (דף ל ע״א) צְלוֹתָא דְאִיהִי אדנ״י, דְּאָמְרִין לָהּ ׳אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, וְזַכָּאִין שִׂפְוָון דְּאִינוּן תַּרְעִין דְּהֵיכָלָא, כְּגַוְונָא דְאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ° ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק׳ (שם קיח, יט), ° דְּכַד פּוּמֵיהּ פָּתַח בִּצְלוֹתָא בִשְׁכִינְתָּא, וַיְיָ' יַעֲנֶה מִיָּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָז תִּקְרָא וַיְיָ' יַעֲנֶה׳ (ישעיה נח, ט), ° אָ״ז תְּמַנְיָא אַתְוָון יהו״ה אהי״ה, וַיְיָ' יַעֲנֶה הוּא ° וּבֵית דִּינוֹ, וְדָא יהו״ה אדנ״י יאהדונה״י, לָקֳבֵל תְּמַנְיָא אַתְוָון, אִלֵּין אִינוּן ° אַתְוָון (נ"א חֵיוָון) דְּחַשְׁמַ״ל, דְּאִינוּן חֵיוָון דְּאֶשָּׁא, פַּעַם חָשׁוֹת וּפַעַם מְמַלְּלוֹת, בִּצְלוֹתָא מְיוּשָׁב מְמַלְּלוֹת, בִּצְלוֹתָא דִמְעוּמֶד חָשׁוֹת. [ בנ"א כתוב: כאן שייך מן וכד ב"נ מצלי כו' עד בתיקונא דא דלהלן. ובד"א ומנטובה הוא נ"ב כאן בהגהה ]: וְתָא חֲזִי, אִם בַּר נַשׁ סָלִיק בְּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ בִּצְלוֹתָא דִילֵיהּ לִשְׁכִינְתָּא, אוֹ בְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא דְעָבִיד, מִיָּד דְּדָפִיק לְפִתְחָא דְהֵיכָלָא דְמַלְכָּא, ° נָבִיא אוֹ חוֹזֶה ° אוֹ חָכָם ° אוֹ צַדִּיק ° אוֹ חָסִיד, מִיָּד דְּקָרָא לָהּ לְתַרְעָא, ° אִם שְׁכִינְתָּא סְלִיקַת תַּמָּן, יְיָ' יַעֲנֶה מִיָּד, וְלָא אַמְתִּין לְעֶבֶד אוֹ מְמַנָּא דְאַפְתַּח לֵיהּ, אֶלָּא אִיהוּ מַמָּשׁ אַפְתַּח לֵיהּ, מֵחֲבִיבוּ וּרְחִימוּ דְאִית לֵיהּ לְגַבָּהּ כְּחָתָן לְגַבֵּי כַלָּה, וְאִם שְׁכִינְתָּא לָא סְלִיקַת בְּהַהוּא צְלוֹתָא אוֹ פִקּוּדָא, לָא חָשִׁיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְתַּח לֵיהּ הֵיכָלֵיהּ, וַאֲפִילוּ עַל יְדֵי שִׁלּוּחָא. וְלַאו אִיהוּ כְדַאי לְמֵיעָאל לְהֵיכָלָא דְמַלְכָּא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (דברים כד, יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד, וּמִלְּבָר יָהֲבִין לֵיהּ בָּעוּתֵיהּ, עַל יְדֵי שְׁלוּחָא אוֹ מְמַנָּא, וְאִי לָא סָלִיק צְלוֹתֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת, דַּחְיָין לֵיהּ לְבָר, וְסָגְרִין תַּרְעִין בְּאַנְפּוֹי, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי׳ (משלי א, כח).
תרגום
[ל.] אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּנֵס לְהֵיכָלוֹ שֶׁל הקב"ה, לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת מַטְרוֹנִיתָא, אַשְׁרֵי הַפֶּה (שהוא היכל ה'), שֶׁשּׁוֹרָה בּוֹ (דף ל ע"א) הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא אדנ"י, שֶׁאוֹמְרִים לָהּ אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וְאַשְׁרֵי הַשְּׂפָתַיִם שֶׁהֵן שַׁעֲרֵי הַהֵיכָל, כְּעֵין אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם קיח יט) ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק׳, שֶׁכְּשֶׁפִּיו פּוֹתֵחַ בִּתְפִלָּה בַּשְּׁכִינָה, וַה׳ יַעֲנֶה מִיָּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נח ט) ׳אָז תִּקְרָא׳ וַה׳ יַעֲנֶה, ׳אָז׳ שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת יהו"ה אהי"ה, וַה׳ יַעֲנֶה הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְזֶה יהו"ה אדנ"י יאהדונה"י, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, אֵלֶּה הֵם אוֹתִיּוֹת (נ"א חַיּוֹת) שֶׁל הַחַשְׁמַל, שֶׁהֵן חַיּוֹת שֶׁל אֵשׁ, פַּעַם שׁוֹתְקוֹת וּפַעַם מְדַבְּרוֹת, בִּתְפִלָּה מְיֻשֶּׁבֶת מְדַבְּרוֹת, בִּתְפִלָּה מְעֻמָּד שׁוֹתְקוֹת. [בנ"א כתוב: כאן שייך מן וכד ב"נ מצלי כו' עד בתיקונא דא דלהלן. ובד"א ומנטובה הוא נ"ב כאן בהגהה]: וּבֹא רְאֵה, אִם אָדָם עוֹלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בִּתְפִלָּתוֹ אֶל הַשְּׁכִינָה, אוֹ בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה, מִיָּד שֶׁדּוֹפֵק עַל פֶּתַח הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, נָבִיא אוֹ חוֹזֶה אוֹ חָכָם אוֹ צַדִּיק אוֹ חָסִיד, מִיָּד שֶׁקּוֹרֵא לָהּ לַשַּׁעַר, אִם הַשְּׁכִינָה עָלְתָה שָׁם, ה׳ יַעֲנֶה מִיָּד, וְלֹא מַמְתִּין לְעֶבֶד אוֹ לְמְמֻנֶּה שֶׁיִּפְתַּח לוֹ, אֶלָּא הוּא מַמָּשׁ פּוֹתֵחַ לוֹ, מֵחִבָּה וְאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלֶיהָ כְּחָתָן כְּלַפֵּי כַּלָּה, וְאִם הַשְּׁכִינָה לֹא עָלְתָה בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה אוֹ מִצְוָה, אֵין הקב"ה חוֹשֵׁב לִפְתֹּחַ לוֹ אֶת הֵיכָלוֹ, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וְאֵינוֹ כְּדַאי לְהִכָּנֵס לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְעָלָיו נֶאֱמַר (דברים כד יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד, וּמִבַּחוּץ נוֹתְנִים לוֹ בַּקָּשָׁתוֹ, עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ מְמֻנֶּה, וְאִם לֹא עָלְתָה תְּפִלָּתוֹ כָּרָאוּי, דּוֹחִים אוֹתוֹ הַחוּצָה, וְסוֹגְרִים שְׁעָרִים בְּפָנָיו, וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי א כח) ׳אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ל.] זכאה איהו מאן דזכי לאעלאה להיכליה דקודשא בריך הוא, למחזי למלכא ומטרוניתא, זכאה פומא (דאיהי היכל יהו"ה), דשריא ביה (דף ל ע״א) צלותא דאיהי אדנ״י, דאמרין לה ׳אדנ״י שפתי תפתח׳, וזכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא, כגוונא דאלין דאתמר בהון ° ׳פתחו לי שערי צדק׳ (שם קיח, יט), ° דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא, ויי' יענה מיד, הדא הוא דכתיב ׳אז תקרא ויי' יענה׳ (ישעיה נח, ט), ° א״ז תמניא אתוון יהו״ה אהי״ה, ויי' יענה הוא ° ובית דינו, ודא יהו״ה אדנ״י יאהדונה״י, לקבל תמניא אתוון, אלין אינון ° אתוון (נ"א חיוון) דחשמ״ל, דאינון חיוון דאשא, פעם חשות ופעם ממללות, בצלותא מיושב ממללות, בצלותא דמעומד חשות. [ בנ"א כתוב: כאן שייך מן וכד ב"נ מצלי כו' עד בתיקונא דא דלהלן. ובד"א ומנטובה הוא נ"ב כאן בהגהה ]: ותא חזי, אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא, או בכל פקודא ופקודא דעביד, מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא, ° נביא או חוזה ° או חכם ° או צדיק ° או חסיד, מיד דקרא לה לתרעא, ° אם שכינתא סליקת תמן, יי' יענה מיד, ולא אמתין לעבד או ממנא דאפתח ליה, אלא איהו ממש אפתח ליה, מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה, ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא, לא חשיב ליה קודשא בריך הוא למפתח ליה היכליה, ואפילו על ידי שלוחא. ולאו איהו כדאי למיעאל להיכלא דמלכא, ועליה אתמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמד, ומלבר יהבין ליה בעותיה, על ידי שלוחא או ממנא, ואי לא סליק צלותיה כדקא יאות, דחיין ליה לבר, וסגרין תרעין באנפוי, ועליה אתמר ׳אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׳ (משלי א, כח).
התרגום: [ל.] אשרי מי שזוכה להכנס להיכלו של הקב"ה, לראות את המלך ואת מטרוניתא, אשרי הפה (שהוא היכל ה'), ששורה בו (דף ל ע"א) התפלה שהיא אדנ"י, שאומרים לה אדנ"י שפתי תפתח, ואשרי השפתים שהן שערי ההיכל, כעין אלה שנאמר בהם (שם קיח יט) ׳פתחו לי שערי צדק׳, שכשפיו פותח בתפלה בשכינה, וה׳ יענה מיד, הדא הוא דכתיב (ישעיה נח ט) ׳אז תקרא׳ וה׳ יענה, ׳אז׳ שמונה אותיות יהו"ה אהי"ה, וה׳ יענה הוא ובית דינו, וזה יהו"ה אדנ"י יאהדונה"י, כנגד שמונה אותיות, אלה הם אותיות (נ"א חיות) של החשמל, שהן חיות של אש, פעם שותקות ופעם מדברות, בתפלה מישבת מדברות, בתפלה מעמד שותקות. [בנ"א כתוב: כאן שייך מן וכד ב"נ מצלי כו' עד בתיקונא דא דלהלן. ובד"א ומנטובה הוא נ"ב כאן בהגהה]: ובא ראה, אם אדם עולה במחשבתו בתפלתו אל השכינה, או בכל מצוה ומצוה שעושה, מיד שדופק על פתח היכל המלך, נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד, מיד שקורא לה לשער, אם השכינה עלתה שם, ה׳ יענה מיד, ולא ממתין לעבד או לממנה שיפתח לו, אלא הוא ממש פותח לו, מחבה ואהבה שיש לו אליה כחתן כלפי כלה, ואם השכינה לא עלתה באותה תפלה או מצוה, אין הקב"ה חושב לפתח לו את היכלו, ואפלו על ידי שליח. ואינו כדאי להכנס להיכל המלך, ועליו נאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמד, ומבחוץ נותנים לו בקשתו, על ידי שליח או ממנה, ואם לא עלתה תפלתו כראוי, דוחים אותו החוצה, וסוגרים שערים בפניו, ועליו נאמר (משלי א כח) ׳אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דכד פומי' כו'. רוצה לומר שמכוון בתפלתו לשכינה כמו שמפרש והולך:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: