ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 19: תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל › פיסקה 10 (כט ע"א)

׳עמד על רגליך׳ למקבלי השאלות - ובעלי האותות בח"י ברכות

תיקוני זוהר · תיקון יח - בראשית ברא שש, דרגות הנבואה ודפיקת בעלי האברים על ההיכל · מאמר 19 · פיסקה 10 · דף כט ע"א

לשון הזוהר

בְּהַהוּא זִמְנָא יָהַב לוֹן רְשׁוּ לְאַעָלָא, מַטְרוֹנִיתָא דְאִיהִי מִצְוָה דְמַלְכָּא אַפִּטְרוּפּוֹסָא דְכָל פִּקּוּדִין, אוֹלִיפַת זְכוּ קֳדָם מַלְכָּא בְּגִינַיְיהוּ, וְיֵימָא לֵיהּ רִבּוֹן עָלְמָא, הָא אִלֵּין דְּקַיְימִין קֳדָמָךְ בִּצְלוֹתִין, צָרִיךְ לְמֵיהַב לוֹן שְׁאֵלְתִּין דִּלְהוֹן, בְּהַהוּא זִמְנָא קָלָא נָפִיק לְגַבֵּי מָארֵי דְרַגְלִין, וְאָמַר ׳בֶּן אָדָם עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אוֹתָךְ׳ (יחזקאל ב, א), מַלֵּיל עִמִּי מַה שְּׁאֵלָתֵךְ בְּאֶמְצָעִיּוֹת דִּצְלוֹתִין, ° וְיִנָּתֵן לָךְ בְּבַתְרָאִין, מַטְרוֹנִיתָא קַבִּלַת שְׁאֵלְתּוֹי, וְצָרִיךְ לְמֵיהַב תְּלַת פְּסִיעָאן לַאֲחוֹרָא, דְלָא יִתְחַזַּר כִּתְפוֹי לְגַבֵּי מַלְכָּא, אִלֵּין נָפְקִין וְסגרו״ן סָגַר תַּרְעָא אַבַּתְרַיְיהוּ. הָא מָארֵי דְאוֹתוֹת קָא דָפְקִין לְפִתְחָא, וְאָמְרִין ׳אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, ° תִּפְתָּח דָּא פתחו״ן, וְאִלֵּין אִינוּן מָארֵי דְחַ״י בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא, מִסִּטְרָא דְחַ״י עָלְמִין, דִּמְיַחֲדִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן, דְּצַדִּיק ° תֵּשַׁע, אִיהוּ תֵּשַׁע נְקוּדִין מֵעִילָא לְתַתָּא וּמִתַּתָּא לְעִילָא (תֵּשַׁע נְקוּדִין תֵּשַׁע טַעֲמֵי), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וַיִּתֵּן אוֹתָם אלהי״ם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית א, יז), וְדָא צַדִּיק דְּבֵיהּ כָּל נְקוּדִין, ׳לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳ דָּא שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי כְלִילָא מִכָּל אַתְוָון, וְאִלֵּין אִינוּן מָארֵי דְאוֹתוֹת, מִסִּטְרָא דְאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ° ׳וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים׳ (שם יד), וְאִלֵּין ° אִנּוּן דְּסָגְדִין בְּחַ״י עָלְמִין, בְּחַ״י בִּרְכָאָן לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא.

תרגום

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתְנָה לָהֶם רְשׁוּת לְהִכָּנֵס, מַטְרוֹנִיתָא שֶׁהִיא מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, הָאַפּוֹטְרוֹפָּסִית שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת, לִמְּדָה זְכוּת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בַּעֲדָם, וְתֹאמַר לוֹ רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אֵלֶּה הָעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ בִּתְפִלּוֹת, צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם שְׁאֵלוֹתֵיהֶם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קוֹל יוֹצֵא אֶל בַּעֲלֵי הָרַגְלַיִם, וְאוֹמֵר (יחזקאל ב א) ׳בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ׳, דַּבֵּר עִמִּי מַה שְּׁאֵלָתְךָ בְּאֶמְצָעִיּוֹת הַתְּפִלָּה, וְיִנָּתֵן לְךָ בָּאַחֲרוֹנוֹת, מַטְרוֹנִיתָא קִבְּלָה שְׁאֵלוֹתָיו, וְצָרִיךְ לָתֵת שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לְאָחוֹר, שֶׁלֹּא יַחְזִיר כְּתֵפָיו כְּלַפֵּי הַמֶּלֶךְ, אֵלֶּה יוֹצְאִים וְסָגְרוֹן סוֹגֵר הַשַּׁעַר אַחֲרֵיהֶם. הֲרֵי בַּעֲלֵי הָאוֹתוֹת דּוֹפְקִים עַל הַפֶּתַח, וְאוֹמְרִים ׳אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, ׳תִּפְתָּח׳ זֶה פָּתְחוֹן, וְאֵלֶּה הֵם בַּעֲלֵי חַ"י הַבְּרָכוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה, מִצַּד חַי הָעוֹלָמִים, הַמְיַחֲדִים אֶת הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ שָׁם, שֶׁצַּדִּיק - תֵּשַׁע, הוּא תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה וּמִלְּמַטָּה לְמַעְלָה (תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת תֵּשַׁע טְעָמִים), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית א יז) ׳וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׳, וְזֶה צַדִּיק שֶׁבּוֹ כָּל הַנְּקֻדּוֹת, ׳לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳ זוֹ שְׁכִינָה, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת, וְאֵלֶּה הֵם בַּעֲלֵי הָאוֹתוֹת, מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם יד) ׳וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים׳, וְאֵלֶּה הֵם שֶׁסּוֹגְדִים בְּחַי הָעוֹלָמִים, בְּחַ"י בְּרָכוֹת כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בההוא זמנא יהב לון רשו לאעלא, מטרוניתא דאיהי מצוה דמלכא אפטרופוסא דכל פקודין, אוליפת זכו קדם מלכא בגינייהו, ויימא ליה רבון עלמא, הא אלין דקיימין קדמך בצלותין, צריך למיהב לון שאלתין דלהון, בההוא זמנא קלא נפיק לגבי מארי דרגלין, ואמר ׳בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך׳ (יחזקאל ב, א), מליל עמי מה שאלתך באמצעיות דצלותין, ° וינתן לך בבתראין, מטרוניתא קבלת שאלתוי, וצריך למיהב תלת פסיעאן לאחורא, דלא יתחזר כתפוי לגבי מלכא, אלין נפקין וסגרו״ן סגר תרעא אבתרייהו. הא מארי דאותות קא דפקין לפתחא, ואמרין ׳אדנ״י שפתי תפתח׳, ° תפתח דא פתחו״ן, ואלין אינון מארי דח״י ברכאן דצלותא, מסטרא דח״י עלמין, דמיחדין לקודשא בריך הוא ושכינתיה תמן, דצדיק ° תשע, איהו תשע נקודין מעילא לתתא ומתתא לעילא (תשע נקודין תשע טעמי), ועלייהו אתמר ׳ויתן אותם אלהי״ם ברקיע השמים׳ (בראשית א, יז), ודא צדיק דביה כל נקודין, ׳להאיר על הארץ׳ דא שכינתא, דאיהי כלילא מכל אתוון, ואלין אינון מארי דאותות, מסטרא דאלין דאתמר בהון ° ׳והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׳ (שם יד), ואלין ° אנון דסגדין בח״י עלמין, בח״י ברכאן לגבי שכינתא.

התרגום: באותה שעה נתנה להם רשות להכנס, מטרוניתא שהיא מצות המלך, האפוטרופסית של כל המצוות, למדה זכות לפני המלך בעדם, ותאמר לו רבונו של עולם, הרי אלה העומדים לפניך בתפלות, צריך לתת להם שאלותיהם, באותה שעה קול יוצא אל בעלי הרגלים, ואומר (יחזקאל ב א) ׳בן אדם עמד על רגליך ואדבר אתך׳, דבר עמי מה שאלתך באמצעיות התפלה, וינתן לך באחרונות, מטרוניתא קבלה שאלותיו, וצריך לתת שלש פסיעות לאחור, שלא יחזיר כתפיו כלפי המלך, אלה יוצאים וסגרון סוגר השער אחריהם. הרי בעלי האותות דופקים על הפתח, ואומרים ׳אדנ"י שפתי תפתח׳, ׳תפתח׳ זה פתחון, ואלה הם בעלי ח"י הברכות של התפלה, מצד חי העולמים, המיחדים את הקב"ה ושכינתו שם, שצדיק - תשע, הוא תשע נקדות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה (תשע נקדות תשע טעמים), ועליהם נאמר (בראשית א יז) ׳ויתן אתם אלהים ברקיע השמים׳, וזה צדיק שבו כל הנקדות, ׳להאיר על הארץ׳ זו שכינה, שהיא כלולה מכל האותיות, ואלה הם בעלי האותות, מצד אלה שנאמר בהם (שם יד) ׳והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׳, ואלה הם שסוגדים בחי העולמים, בח"י ברכות כלפי השכינה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דא שכינתא כו'. שהיא מקבלת כל צלותין, ורוצה לומר בכולם קאי אשכינה - שכוללת כל הנקודין כמו שמפרש והולך:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: